שמחה של מצווה | הרב אליהו ברין | בית המדרש

שבת ומועדים
שמחת פורים

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
עבדו את ה' בשמחה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

3 דק' קריאה

בהתקרב אלינו ימי הפורים אנו מרגישים שאנו, עם כל מה שצברנו בכל השנה כולה, מוזמנים אל היכלי השמחה העל- גבולית המיוחדת אשר מתגלה בהם. להיכנס אליהם "מחופשים" ולצאת מהם גלויים ומוארים.

נראה שהעובדה שההצלה והנס בפורים באו בדרך מקיפה וכוללת - כלל ישראל כולו בגזרה של להשמיד להרוג ולאבד חס וחלילה, וכן שהופעת הנס והתשועה באה בהתהפכות גמורה. גם האמצעים וגם התוצאה שאמור היה הרע לעשות בהם שימוש - הלבוש והסוס, העץ וטבעת המלך, היום שנפל בו הפור להרוג בשונאיהם - נהפכו בעצמם מיגון לשמחה - הביאו את חז"ל לתקן את הלכות היום בדרך מיוחדת אשר ניתן לסמן בה שתי מדרגות האחת גלויה יותר- בחינה של פרסומי ניסא וחיזוק האחדות בישראל, והאחרת- שמחה עליונה- סוד עליון- עד דלא ידע. ושתיהן קשורות זו בזו.
קריאת המגילה וסעודת פורים הן באופן פשוט מצוות הבאות לבטא את מלוא ההודאה על התשועה הנפלאה לה זכינו וקריאתה זו הלילא והסעודה - כסעודת הודאה. גם מבחינה זו אנו מכירים כי מקור התשועה הוא נצח ישראל- כי חודש אדר נהפך להם מיגון לשמחה. ומסביר המהר"ל - (באור חדש בכמה מקומות) כי מצד חודש אדר שהוא סוף החודשים יש בו בחינה שהוא חס וחלילה סוף לישראל, אבל יש כאן גם כן צד בחינה שיש להם הקיום הנצחי- כי מצד הסוף הם אל ה' יתברך ומצד ה' יתברך יש להם הקיום הנצחי.

ומכאן כל צד האחדות המואר כל כך בפורים - טשטוש גמור של המדרגות והסרת המחיצות- משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. מצוות אלו עוזרות לנו לתפוס שאין לנו ענין כך בהודאה על הנס שהתרחש לשעתו אלא שהשמחה היא בקדושת הקיום הישראלית בעצמה- שנחשפה כאן על ידי הנס והיא בעצמה היוותה את יסוד ההתהפכות אשר בנס. "כנסת ישראל אשר בעומק חפצה איננה מחולקת מהאלוקות כלל" (אורות ישראל) היא מסוגלת להפוך גם את עומק הרשעה הגמורה אל התיקון הגמור- הכוח הזה גנוז בתוכנו והוא זורם מכל יהודי לחברו. כל אחד מישראל הוא חתיכה ממש של הכוח הכללי- ורק על ידי צירוף הכוחות כולם תופיע האומה בתפארתה, והשמחה באה מן הכל אל הכל. אבל בעוד שבצד זה של פורים, הצד הנגלה, באה ההודאה והשמחה הגדולה דווקא בהבחנתה מן הגזירה- ובישועת ההצלה ממנה, הרי מכאן המבוא אל המדרגה העליונה יותר של פורים - החייב איניש לבסומי - שהיא כעין "עיצומו של יום"- שמחה עצמותית הבאה מכוח החיים הישראלי המיוחד המאיר ביום זה- "ליהודים הייתה אורה- זו תורה" - והדור קיבלוה בימי האחשוורוש- ןמתגלה התורה במובנה העליון המאיר- כפי שהיא בעצם "רוחניות החיים האמיתי של כנסת ישראל" (אורות התורה פ"ב).

זוהר קומת החיים קביעא וקיימא בתוכינו (עיין גם עין אי"ה שבת פ"ו אות קי"ד) אשר דווקא מתוך הארת הכלל וחיבור הלבבות שביום זה אנו זוכים לגלותה.בחינות מיוחדות של נצח- "זכרם לא יסוף מזרעם שכל המועדות עתידים להבטל וימי הפורים אינם בטלים" "שהארת פורים גדולה מאוד" "והנה הארה זו לא היתה לא בשבת ולא ביום טוב אלא בפורים לבד וכו' כי תמיד נשאר הארה זו בזמן הזה של ימי הפורים ולא תתבטל" וכו' "כי היא הארה אשר מעולם לא נהיתה כמותה" (מהערות הרצי"ה לעולת ראי"ה).

כאן מתבהרים מושגי החיים מתוך האמת הפנימית אשר תפיסות הדעת המורגלות כך מצמצמות אותה. הנשמה והגוף מאירים כאחת, גדול וקטון שם הוא שמים וארץ נשקו. מי שמכין את לבבו וזוכה להרגשות העליונות הללו- אשרי חלקו.

הבדיחותא משמשת כשער ומבוא לשתי הבחינות: גם להסרת המחיצות וטשטוש המבדיל והמפריד החיצוני שבין יהודי לחברו, וגם כמבוא כניסה אל ההיכל הפנימי, וכעין זה מבאר הרב קוק זצ"ל (בעין אי"ה שבת פ"ח סעיף ח') שהבדיחותא פעמים שהיא מופיע במבטו של המסתכל מעולם נהדר ונאדר אל עולם חול וחלוש- טרם התאחדו והוארו יחדיו- כאשר משתאים על גודל המרחק ועל קצוות הנראים כאילו אינם ניתנים להתחבר... אבל בבוא ההתעלות אשר מעל לכל גדול וקצב, הצמאון האלוקי מתגדל- אז תתענג הנפש על אור ה' וטובו והדר קודש מופיע עליה- אור עצמיות הפנימית- כח הכלל.
השעות היקרות הללו אשר עומק הלפנים מן הדעת מאיר בתוכן, ערך יקר מאוד להן, הן מרומות אותנו מעל לכל החולשות במורגלות ומעניקות לנו מנות חיים אשר הארותיהן נמשכות והולכות על פני כל השנה כולה.

עבדו את ה' בשמחה

שמחת פורים