^ 1 אמנם יש מהראשונים הסוברים שאיסור "לא ישבו" חל רק על שבעת העמים, והם רש"י וראב"ד וסמ"ג. אולם לדעת שאר הפוסקים האיסור חל גם על גויים אחרים, וכן בארה התורה: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי…" וחשש זה קיים לגבי כל האומות שאינן מתוקנות באמונתם ומנהגיהם. אלא שנחלקו על מי בדיוק האיסור חל. לדעת הרמב"ם כפי שהבינו הראב"ד, וכך דעת המגיד משנה, הריטב"א ומנחת חינוך, רק מי שנתקבל על ידי בית דין למעמד "גר-תושב" יכול לגור בארץ בעת שידינו תקיפה. ואילו הכסף משנה באר את דעת הרמב"ם שכל מי שבפועל שומר שבע מצוות בני נח נחשב כגר תושב ורשאי לגור בארץ, וכך כתב במזבח אדמה. ומ"מ כפי שלמדנו הערבים הנלחמים בנו בודאי אינם נחשבים כגרים תושבים, וחל עליהם האיסור "לא ישבו בארצך".
יש להוסיף כאן, כי נוצרים הגונים, אוהבי ישראל, לדעת פוסקים חשובים נחשבים בגדר שומרי שבע מצוות בני נח, ולדעה המקילה מותר שישארו בארץ. ומעמדם עדיף על המוסלמים שונאי ישראל. ואף שהנצרות נחשבת ע"ז, והאיסלאם אינו ע"ז לפי כמה פוסקים, מ"מ לדעת הרבה ראשונים הגויים לא נאסרו בע"ז בשיתוף, וזה מעמד רוב הנוצרים. ועוד שרבים מהם אינם מעמיקים בתפישת הע"ז שלהם, אלא מנהג אבותיהם בידיהם וכוונתם טובה, וכתב הרמב"ם בריש פירושו לחולין שיש לדונם לזכות. ועיין ביד פשוטה לרב רבינוביץ הל' ע"ז י, ז, ובמלומדי מלחמה ע' 145, שבאר שיטה זו.
^ 2 לדעת הרבה פוסקים, וביניהם הרב קוק איסור "לא ישבו" שווה לאיסור "לא תחנם", וממילא הבירור הקודם שייך גם לאיסור "לא תחנם". אמנם יש מחמירים יותר, וסוברים שאף אם יש מקילים לעניין "לא ישבו" שגוי שבפועל שומר שבע מצוות רשאי לגור בארץ, מכל מקום אסור למכור לו קרקע מצד "לא תחנם" שחל על כל מי שלא הוגדר על ידי בית דין באופן רשמי כ"גר תושב", וכ"כ הנצי"ב.
^ 3. ידועה מחלוקת הראשונים, האם 'דינא דמלכותא' מחייב גם בארץ ישראל. לדעת הר"ן (נדרים כח, א), רק בחוץ לארץ דינא דמלכותא מחייב, משום ששם הארץ שייכת למלך, וכל המתגורר בארצו חייב לציית לחוקיו ודיניו. אבל בארץ ישראל ששייכת לכל ישראל, אין חובה הלכתית לציית לשלטון. ורק כאשר מדובר בשלטון יהודי שיש לו דין של מלך ישראל, חלה חובה לציית לחוקים. ואילו לדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים, גם בארץ ישראל חל הכלל: 'דינא דמלכותא דינא'. משום שעצם ההסכמה הציבורית לשלטון, מעניקה לשלטון את הכח לשלוט ולקבוע חוקים. אבל על יסוד דבריו של הר"ן (וכ"כ הרשב"א שם) אין מחלוקת, היינו שלכל הדעות אין לשום שלטון זכות וסמכות לעקור יהודי מנחלת אבותיו.
^ 4 עוד פסק הרב גורן זצ"ל (גליון רבני יש"ע מס' 16), על פי הרמב"ם (הל' מלכים א, ד) וספר החינוך (מצווה תצ"ח), שממשלה שתפשה את השלטון בסיוע קולות ערבים, אין להוראותיה שום תוקף. וכל זמן שרוב היהודים אינם תומכים בה אין לה סמכות לקבוע ולהורות בשום תחום הנוגע לעם היהודי וזכות אחיזתו בארצו.