ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קוֹדֶשׁ... וּלְתִפְאָרֶת [כז, ב].
"דרך הקודש בנויה היא על יסוד ההשויה, שהאדם משוה את דרכו הפרטית לדרך ד' העליונה. וזה נוהג בדברים שהשויתם היא השויה מעשית ושכלית, כהליכה בדרך ד', במדות טובות, וכל מצות התורה והשכל, שהם כולם נובעים מההתרוממות של דמיון צורה ליוצרה, ונוהג גם כן בתוכן של דמיון, שכח המדמה מסדר את הענין על פי תכונתו בגדריו. וכל מה שיתקדש האדם והעם יותר, וכוחו המדמה יהיה יותר מטוהר, ויותר חזק, תחזק בו התביעה של ההשויה הדמיונית, ומזה יצאו המון דרכי חסידות נאים ומתוקנים לשלום הציבור על פי דרכי היופי של סדרי עבודה והידורי מצות. ומתפצלים מזה ארחות צדיקים של קדושי עליונים לכל אחד ואחד לפי מעלת נשמתו, ולפי עושר החיים של כח דמיונו, שגם בו מתגלה אור חי העולמים, המחיה חיים בכל ערכי חייהם כולם. ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש, הדר בגדי כהונה, קדושת הגוף וטהרתו לכל אחד ואחד לפי ערכו, כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו, ועושה את תפקידו בעולם, בתור לבוש מתוקן להאורה האלהית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה. ופה הוא הצורך הגדול של המשקל, להבחין בין דמיון לדמיון ובין יופי ליופי. ואורח צדיקים כאור נוגה, פלגותא דשערי, שורה בזוהר עליון זה" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ א' תשעח].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק ורבי מנחם נתן אויערבך זצ"ל (ח')
פרק ח': בחנוכת 'בית הרב'
אחד האירועים בו השתתף הרמ"נ אויערבך לכבודו של מרן הראי"ה, היה טקס חנוכת 'בית הרב' בירושלים, בשנת תרפ"ג. הנה תיאור החגיגה מתוך השבועון 'קול יעקב':
[...] בשלוש אחרי הצהרים כבר היה מקום החגיגה מלא מסולתה ושמנה של העדה היהודית בירושלים, ובתוכם הרבנים הגאונים חברי הרבנות הראשית ובתי הדין ומורי ההוראה, מלבד קהל רב וצפוף שמלא את היציעות הבתים והחלונות שמסביב, ואת הרחוב שלפני הבית. מקום החגיגה היה מקושט ומפואר באופן יפה ומלבב על ידי סרטים בעלי כתובות שונות שהקיפו את כל קירות החצר סביב, ואת השער [...].
בשעה ארבע בא הנציב העליון, ומקהלה מתלמידי הת"ת "עץ חיים" תחת הנהלתו של החזן מר שלמה זלמן ריבלין שרה את השיר "ברוכים הבאים".
מר סלוצקין פתח את החגיגה בברכו את ראש הרבנים הגרא"י קוק לחנוכת ביתו [...] ומסר את רשות הדיבור להרב הראשי הרה"ג יעקב מאיר. הרב מאיר דבר באריכות וגמר בברכה מעומק הלב לחברו הרב קוק ולנדיבים.
(אחרי נאומים שונים) את מחציתה הראשונה של החגיגה סגרה דרשתו היפה והרעיונית של ראש הרבנים הגאון רא"י קוק שנמשכה יותר מכל הנאומים, ואז באה הפסקה, כבדו את הנאספים בלימונדה ומגדנות. הנציב העליון הצטלם ביחד עם הנדיב (מר הארי פישל, בונה הבית) ועם ראשי הרבנים [ראה תמונה למטה] ואז עלו כולם, הנדיב בראש, ראשי הרבנים וכל בני לויתם, אל בית המדרש שנבנה מחדש על יד בית הרב, והנדיב פתח את שעריו תחת מנגינת המקהלה ששרה "שאו שערים ראשיכם".
מחציתה השניה של החגיגה נמשכה בבית המדרש של הבית בעוד שרוב הקהל ישב למטה בחצר. התפללו שם את תפילת המנחה ואחרי כן נמשכה שורת הנאומים הלאה, שבהם השתתפו הרה"ג ר' יוסף גרשון הורביץ, ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי, ר' מנחם אוירבך , ועוד ועוד. שורת הנאומים נסגרה בשני נאומים יפים על ידי שני תלמידים מתלמידי הת"ת "עץ חיים" [...]. בשעה מאוחרת בערב נגמרה החגיגה וההלולא, והקהל שב הביתה מתוך שמחה ומתוך הכרה שדבר טוב, יפה וחשוב נעשה ביום בעדה היהודית בירושלים.
אגודת הרבנים מורי צדק באה"ק
מברכת את כבוד נשיאה מרן הגאון הגדול החסיד שבכהונה כקש"ת מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש רבני אה"ק לחנוכת בית הרב שבנה לתלפיות הנדיב הנכבד מו"ה הערי פישל נ"י, [(...)] ע"י ועד הכללי כנסת ישראל. יה"ר שירום כסאו בתוכה בכבוד מעלה מעלה, וממנה תצא תורה ואורה לישראל, ויאריך ימים ושנים עם כל משפחתו הרוממה בנעימים, עד כי יבא שילה בב"א.
('קול יעקב', י' טבת, תרפ"ג)
הננו מביעים בזה ברכתנו הלבבית לכבוד האורחים הנכבדים ה"ג הגביר המרומם מר הערי פישל נ"י (...) ליום חנוכת "בית הרב" עם בית מדרשו של מרן הגאון החסיד שבכהונה הגרא"י קוק שליט"א ראש רבני אה"ק שבנה לתלפיות כ' הגביר הנז' לבית תפילה, תורה והוראה.
יה"ר שיזכו לראות בקרוב חנוכת בית מקדשנו בביאת גואל צדק, וכבוד מרן הכהן הגדול יכהן פאר בעבודת הקודש והמקדש עם אחיו הכהנים בעבודתם והלוים בדוכנם וישראל במעמדם וכ' הגביר ומשפחתו בתוכם בב"א.
אגודת הרבנים מורי צדק באה"ק ת"ו.
('קול יעקב', י"ז סיון תרפ"ג)
פורים אצל מרן הראי"ה
(בתקופת כהונתו כרבה של יפו)
בבית מרן הראי"ה רבתה השמחה בפורים. חסידי ברסלב שגם במשך כל השנה מצאו בבית הרב יחס חם, היו בהאי יומא רישי חדוותא. ר' מאיר אנשין ז"ל (שמדי יום ביומו, במשך שעה ארוכה היה לומד קבלה עם מרן הראי"ה) יחד עם חבריו היו רוקדים על השולחן, ולקול השירה והצהלה נמשכו רבים והגיעו לבית הרב. בין ניגון לניגון ובין ריקוד וריקוד, דרש הרב בפני הבאים מעניינו של יום, וכל פעם הפסיק ושתה 'לחיים', ושוב המשיך. כל שאלה וכל הערה זכתה מיד לתשובה מהירה, ולא עוד אלא שנמצא מיד הקשר לשמחת פורים ולכל פרשת גדולת היום.
והנה נכנס ובא אחד מיוחד מיקירי יפו, בעל בית סוחר אמיד ורב פעלים, בעל טובה ובעל צדקה, הלא הוא רבי משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, מייסד המוסד החינוכי "שערי תורה", אשר היה מראשי היוזמים להעלאת הרב מבויסק ליפו. ר' משה בצלאל סיים את סעודת פורים בביתו, ועתה הגיע אל שולחנו של הרב אשר עליו גאוותו.
ומכיוון שר' משה בצלאל היה מבוסם במקצת, הרשה לעצמו לפנות אל הרב בנוסח פורימי, ולבקש מהרב להגיד דברי תורה על פסוק שלכאורה לא ניתן לומר שם כלום. וכך עמד רמ"ב וקרא: רבי, יאמר נא לנו תורה על הפסוק "ואחות לוטן תמנע"! [בראשית לו, כב]. ידע רמ"ב שרב כוחו של הרב, ולא פחד כלל שמא יגרום חלישות דעת כלשהי, אלא שהיה סקרן לראות מה יהיה כאן, איך יפליא הרב לעשות בפסוק כזה?
והנה זקף הרב עיניו ונעץ מבטו בקורא ואמר בחיוך רחב: ר' משה בצלאל, הלא פסוק זה כל כולו שייך לפורים, וממנו כל העניין מתחיל!
תמה רמ"ב ושאל: הא כיצד? אפוא יש כאן רמז כלשהו לפורים?
חזר הרב והשיב: הלא גמרא מפורשת היא במסכת סנהדרין [צט:] שבאה תמנע לידבק בבית אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. וממשיכה שם הגמרא להסביר שעל חטא שריחקוה מתחת כנפי השכינה "נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל", שהיא היתה אמו של עמלק, סב סבו של המן האגגי צורר היהודים. ונעוצה אפוא האתחלתא של גזירת המן בזה שלא גיירו את סבתו, את אחות לוטן תמנע, והיה אחר כך התיקון של החטא הקדמון הזה, בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים", שקבלו גרים מאנשי פרס ומדי והכניסו אותם תחת כנפי השכינה.
וכאן התחיל הרב מרחיב את הדיבור על קירוב ועל ריחוק, על אברהם אבינו שמצד אחד נאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן" [בראשית י"ב, ה], ומצד שני אומר ר' יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שויתר על הנפש של אנשי מלך סדום, שהחזירם ולא גיירם [נדרים לב.] וכו' וכו'. עלה הרב הרים וירד בקעות, ונמשכו דבריו שעתים רצופות באגדה והלכה, כורך יחד זוהר ורמב"ם, ראשונים ואחרונים, והכל מבריק בחריפות ומתרחב בבקיאות, וכל היושבים ליד השולחן והמצטופפים סביבו משתאים למראה השפע הגדול הזה, המעין הנובע, המתגבר והולך, המתגבר ושוטף, וכשסוף סוף גמר הרב, קפץ ר' משה בצלאל ממקומו, תפס את הרב וחיבק אותו ופרץ בקריאה: "רבי, איך האב אייך ליעב!" (רבי, אני אוהב אותך!).
[מקורות: 'מועדי הראי"ה' עמ' רמח, 'ספר מירון' עמ' 415].
סיפור מופלא על הרמ"נ אויערבך זצ"ל
בילדותו, זכה ר' מנחם ללמוד אצל הסבא ר' מאיר אויערבך זצ"ל, בעל ה'אמרי בינה' ורבה של ירושלים. פעם אחת, באמצע הלימוד, אמר הסבא לנכדו מנחם:
"תדע לך, אם פעם יפגוש אותך מישהו, ויטען לך על הסבא שלך - ה'אמרי בינה' - שנשכח ממנו איזשהו דיבור מהספר 'משנה למלך', אז תענה לו, על המקום, של'משנה למלך' נעלם 'תוספות' מפורש...
ובכל זאת, ה'אמרי בינה' לא כתב בספרו ש'המשנה למלך' כתב כך וכך, ונשכח ממנו תוספות מפורש. אז הוא עשה בצורה מתוחכמת, ובסימן שהוא מדבר על הנושא של המשנה למלך, הוא כתב לדינא שלא כמוהו, אך מבלי להזכיר את שמו, ואת העובדה שנשכח ממנו.
עברו שנים, ומנחם הקטן גדל בשנים ובתורה, וכאשר היה כבר כבן ארבעים שנה, והיה מגדולי הת"ח והעסקנים שבירושלים, היה המצב הכלכלי בירושלים חמור מאוד, והחליטו גדולי ירושלים שהוא יסע לארצות הברית ויעשה שם מגבית עבור אנשי ירושלים.
הוא נסע לארצות הברית, והגיע למקום מסוים כדי לערוך שם מגבית. כשהגיע לשם, אמנם קיבלוהו בסבר פנים יפות, אך אמרו לו שהעיתוי בו הגיע לא מתאים כל כך לעשות מגבית, מכיון שבדיוק אתמול הגיע לכאן הרידב"ז מצפת, בשביל המגבית למוסדותיו בצפת, שגם שם היה המצב קשה.
לכן המליצו לו, שיתן קודם לרידב"ז שבועיים שיעשה את מגביתו, ואח"כ ימתין עוד שבועיים שיוכלו בני המקום לעמוד בעוד מגבית, ואז יבוא, ובינתיים שיסע למקומות אחרים.
הוא הסכים להצעתם, אך מכיון שהייתה זו שעת לילה מאוחרת, נשאר ללון שם. הביאו אותו למלון, הוא עלה על יצועו, ובשעת לפנות בוקר מוקדמת הוא התעורר. הוא יצא בשקט מחדרו לפרוזדור, והוא רואה שם את הרידב"ז הולך הלוך וחזור ומשנן גמרות. כך היתה דרכו של הרידב"ז, לשנן גמרות בעל פה.
והוא, הרמ"נ, ראה לפנות בוקר את הדמות הקדושה הזאת, וניגש אליו בחרדת קודש לקבל את פניו. שואל אותו הרידב"ז: מי אתה? ענה לו: אני מנחם אויערבאך מירושלים. אמר לו הרידב"ז: אולי אתה נכד של ה'אמרי בינה'? ענה לו ר' מנחם: כן. אמר לו הרידב"ז: אתה יודע שהסבא שלך נשמט ממנו 'משנה למלך'?
ור' מנחם אומר בשקט: נכון, בגלל שה'משנה למלך' נשמט ממנו דברי התוספות.
הרידב"ז, בשמעו זאת, נתלהב מאוד, ונישק את הרמ"נ בשמחה (כך הייתה דרכו, מרוב אהבת התורה שהייתה בו). ומיד אמר לו: מה אתה עושה פה, הרי אתה מירושלים!
ענה לו ר' מנחם נתן: באתי למגבית בשביל המוסדות בירושלים.
כששמע זאת הרידב"ז, נענה: גם אני באתי בשביל מגבית, אבל אם אתה נכד של ה'אמרי בינה' שהוא הבין של'משנה למלך' נשכחו דברי התוספות, אז אני עוצר עכשיו את המגבית שלי, ואני מתגייס למגבית שלך!" [מפי ר' יצחק גרינברג ז"ל, שבצעירותו גדל בביתו של ר' מנחם נתן בירושלים, ושמע סיפור זה ממנו. מובא בקונטרס 'באהבתה תשגה תמיד' עמ' כב].
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו בצד של החזקים!
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מהי אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
