ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יש אות ועדות במילה

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא תזריע Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אייר תש"ע

יש אות ועדות במילה


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

בתחילת פרשתנו מצוה התורה:
"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר ... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב א-ג).

דרשו חז"ל: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו - ואפילו בשבת" (שבת דף קלב ע"א). כלומר בן זכר שנולד בשבת בלידה רגילה (לא בניתוח קיסרי), זמן מילתו הוא בשבת הבאה ופסוקנו הוא המקור לכך.
ננסה השבוע להסביר, מבחינה מחשבתית , מדוע? ומהן הנפקא מינות ההלכתיות מכך.
מצוות המילה מכונה אות כמו שכתוב בציווי לאברהם אבינו:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ ... וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר..." (בראשית י"ז ט-יב).

השבת גם היא מכונה אות. וז"ל הכתוב:
"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א יג).

גם התפילין מכונים אות, שנאמר:
"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ג ט).

(במאמר מוסגר נזכיר כי כל המצוות המכונות אות ניתנו לפני מתן תורה, הסברנו את התופעה במאמרנו:
"אות ומופת בגאולת ישראל" בתוך "חמדת הארץ" חלק ב' עמוד 181" ).

מצוות הנחת תפילין איננה חלה בשבת וביום טוב. כמבואר בסוגיא: "דתניא, ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? ת"ל: "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך", מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות" (מנחות דף לו ע"ב) וברש"י (שם): "שהן עצמן אות - בין הקב"ה לישראל דכתיב "כי אות היא ...".
מסביר רבנו בחיי בשם הקדמונים:
"ושלש מצות בתורה הן שנקראו אות, ואלו הן: מילה, שבת, תפילין, ושלשתן עדות ואות על היחוד והאמונה, ואין ראוי לכל אחד מישראל לעמוד זולת השתים מהן, כי קיום כל דבר ע"פ שנים עדים, ועל זה יצטרך שילכו ב' עדים עמו"
(רבינו בחיי בראשית י"ז).
לכן, בשבת וביום טוב אין מניחים תפילין, שהרי כל המוסיף גורע וכאילו מכריז כי אין די בשני העדים שכבר קיימים בימים אלה.
אם כך, זו הסיבה לכך שכשזמן המילה בשבת, מלים את התינוק ומצרפים לשבת את אות המילה וכדי ששני עדים ילוו את התינוק בכניסתו למצוות.
בעל ה"ציץ אליעזר" (חלק יד סימן ד) מסביר שזכינו כך גם להבין מדוע נהוג שאבי הבן מקיים את המצווה ביום חול, כשהוא עטור בתפילין. כך הוא משלים את חסרונו של ה"עד השני" . זכינו גם להבין את דברי הש"ך (שו"ע יורה דעה סימן רסה ס"ק כד) כי אם המילה מתבצעת בסיום התפילה "נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה ג"כ אות" .
כך מצטרף כל הציבור אל אבי הבן, לחיבור שני העדים הנאמנים: התפילין והמילה.

הבה נתפלל כי כשם שרוב רובו של עם ישראל מקפיד לקיים את מצוות המילה,
כך נזכה שבקרוב כל יהודי ילווה בשני העדים, המילה והתפילין, בכל יום.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il