- שבת ומועדים
- מהלך הסדר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
ב. מצוה להודיע לבנים על יציאת מצרים ואפילו לא שאלו שנאמר: "והגדת לבנך", לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש - אומר לו: בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו הכל לפי דעתו של בן". (רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ב).
ג. מצווה לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. ומזכירים יציאת מצרים בכל יום שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ג) אך מצווה מיוחדת יש לספר לבנים ולעצמו על יציאת מצרים ביום היציאה בשעה שהמצה מונחת לפניך שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". (שמות יג ח).
ד. טוב לכווין בכל מעשינו בלילה הזה לקיים מצוות הבורא. שכל מצווה שיש בה כוונה יתירה הרי היא משובחת ביותר. ומה טוב לומר: "לשם יחוד" לפני שתיית ארבע כוסות וסיפור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור על פי ספר "לשון חכמים".
ה. יהיה השולחן מוכן וערוך מבעוד יום ויקדש מיד בצאת הכוכבים בכדי שהילדים ישארו ערים וישמעו את ההגדה. שכל עיקר ההגדה לא נועדה אלא לספר להם מעשה יציאת מצרים. (עיין שו"ע תעב סע' א. בא"ח צו כח).
ו. ימדוד בערב החג כמה הוא שיעור רביעית (ליין), וכמה הוא שיעור כזית (למצה ומרור). ויקנה מבעוד מועד חסה נקייה מתולעים של "גוש קטיף" ולא יחכה לקנות בערב החג שמא לא ישאר לו. ואם אין לו חסה נקיה מתולעים - יקנה חסה רגילה ויבדוק ויאכל את הקלח בלבד.
ז. אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים בגלל חרבן הבית, מכל מקום בליל הפסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו. ואפילו הכלים שאין צריכין לסעודה, יסדרם יפה על השלחן לנוי זכר לחירות. (עיין שו"ע תעב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י-יא).
ח. יכין מושבו מבעוד יום במצע נאה כפי יכלתו באופן שיוכל להסב על שמאלו. ואפילו הוא איטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את הקערה יכין מבעוד יום כדי שמיד בבואו מביהכ"נ יוכל לעשות את הסדר בלי עיכוב. (עיין שו"ע תעב סע' א, ב. בא"ח צו כח).
ט. נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים. ואשה שאינה מבינה לשון ההגדה - צריך להסביר לה את יציאת מצרים בלשון שמבינה.
סדר הקערה
י. משחרב ביהמ"ק תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבין בזמן שביהמ"ק היה קיים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר הזרוע, לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה, ויהיה צלוי, זכר לפסח שהיה צלי אש. והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי "ביעא", כלומר "דבעי רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא" ועוד טעמים (עיין שו"ע תעג סע' ד. מ"ב ס"ק כג, כז. תעו סע' ב ורמ"א).
יא. בעל הבית יסדר קערה מבעוד יום, וסוד גדול יש בדבר. ולפי סדר האר"י ז"ל מניחים בקערה שלש מצות, את הזרוע "למטה מהם מן הצד" מניחים לצד ימין, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. ומרור ל"כורך" באמצע תחת המרור העליון. אך יש הבדל בין המרור התחתון למרור העליון. התחתון יהיה חסה והעליון יהיה "עולשין הנקרא הינדבה". ואם אין לו "עולשין" מניחין קלח חסה מלמטה ועלי חסה מלמעלה, ומניחים את כל תשעת הדברים בתוך הקערה ופורסים עליהם מפה נאה (עיין כה"ח תעג ס"ק חן בשם ע"ח ופע"ח). מחוץ לקערה מניח חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים.
יב. סדר הקערה לדעת רבינו האר"י ז"ל:
חכמה בינה דעת - שלוש מצות.
חסד וגבורה - זרוע וביצה.
תפארת - מרור (עלי חסה או הנדבא).
נצח והוד - חרוסת וכרפס.
יסוד - מרור (קלח חסה).
מלכות - זו הקערה.
חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים - מחוץ לקערה.
יג. יש שנהגו לסדר את הקערה לפני הקידוש ויש אחריו, והטוב ביותר להכינה מבעוד יום (עיין עוי"ח צו י).
יד. רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח. ולכן יש לצלות את הזרוע לפני יום טוב. ואם שכח - יכול לצלות בליל יום טוב את הזרוע עם הבשר הצלוי בכדי להניחו בקערה וטוב שיאכיל ממנו לקטנים למחרת (עיין בא"ח צו ל).
טו. את הביצה השלוקה נוהגים לאכול אחר הקידוש או תוך כדי קריאת ההגדה, ולאמר: "זכר לקרבן חגיגה". ויש נוהגים שרק הבכורות אוכלים אותה. ובכל מקרה ישאירו בקערה ביצה כל זמן ההגדה, בכדי שהקערה תשאר שלמה עד אחרי כורך. (אחרונים).
טז. אלה שנוהגים לאכול ביצה בתוך הסעודה, אינם מברכים על הביצה לא לפניה ולא לאחריה. ואלה שאוכלים אותה לפני הסעודה מברכים לפני אכילתה "שהכל" ולא אוכלים "כזית" ממנה בכדי לא להכנס לספק אם עליהם לברך ברכה אחרונה. אם אכלו יותר מ"כזית" - לא יברכו ברכה אחרונה (עיין עוי"ח צו ז ובהערות בהגדת או"ח עמ' לא).
הסיבה
יז. בין איש ובין אשה חייבים לאכול ולשתות בליל הסדר את ארבעת כוסות יין ואת ארבעת המצות, ויש לאוכלן בהסיבה כדרך בני חורין (עיין שו"ע תעג סע' ב. תעה סע' א).
יח. הסיבה היא לצד שמאל וגם איטר יסב על צד שמאל, ואם הסב בצד ימין צריך לחזור ולאכול או לשתות (עיין שו"ע תעב סע' ג. כה"ח שם ס"ק כג).
יט. עני שאין לו כרים וכסתות, יסב על הספסל, או על חבירו, אבל לא על ירך עצמו שנראה כדואג (עיין שו"ע תעב ב הגה. כה"ח שם ס"ק טו, טז).
כ. בן אצל אביו ואשה ליד בעלה חייבים בהסיבה (עיין שו"ע תעב סע' ד, ה).
כא. תלמיד אצל רבו, אפילו לא רבו מובהק - אינו צריך להסב, ואם רבו מרשה לו - מותר לו וחייב להסב (עיין שו"ע תעב סע' ה).
כב. בכל מקום שחייב להסב, אם לא היסב - חוזר ואוכל את המצה או שותה את היין בהסבה. לכן טוב שלפני שתיית כל כוס ואכילת המצה יזכיר בעל הבית את בני ביתו להזהר בכך (עיין שו"ע תעב סע' ז). והפוסקים כרמ"א לא נהגו לחייב את מי ששכח להסב לחזור ולאכול - וטוב להחמיר.
כג. המיסב בכל הסעודה בליל הסדר - הרי זה משובח, אמנם ישים לב לא לברך את ברכת המזון בהסיבה שאין זה כבוד כלפי מעלה (עיין שו"ע תעב סע' ז הגה).
כד. אדם אבל חייב להסב כמו כולם.
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מתנות בחינם
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
סודה של ברכה
האם מותר לפנות למקובלים?
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
מסירות או התמסרות?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך עושים קידוש?