ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חתונה תת קרקעית

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תש"ע

חתונה תת קרקעית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל

בשנת ה'קכ"ג (1,373 למניינם) התמנה רבי יצחק כרבה של העיר קראקא, שהיתה שייכת לנסיך פולני. מנהל אחוזותיו של הנסיך היה יהודי בשם שלמה זליגמן הכהן, ששינה את שמו לזיגמונד, אדם קל דעת ובעל עבירה, שחילל שבת ואכל טריפות.

למרות כהונתו, רצה זיגמונד להתחתן עם גרושה יהודייה מקראקא. הוא הגיע לרב יצחק וביקש ממנו לקדשם. הרב הסביר לעבריין שזהו איסור תורה מפורש. זיגמונד השיב שהוא מוותר על כהונתו ואיים שאם הרב לא יקדשם, הם יינשאו בעיר אחרת. הרב הזמין אליו את הגרושה ואת קרוביה הנכבדים והזהירם לבל יעזו לעשות נבלה כזו, פן יטיל עליהם חרם. הקרובים היו מעוניינים להכניס את זיגמונד למשפחתם ודרשו מהרב שיגמיש את ההלכה. זיגמונד בעל העמדה החליט לצאת במאבק גלוי כנגד הרב. קראקא נחלקה לשני מחנות: לומדי התורה ומאמיניה שצידדו ברב, וכנגדם ניצבו קרובי הגרושה ויתר הרחוקים מהאמונה.

זיגמונד סיפר לנסיך מה שאירע וטען בפניו כי הרב יצחק הינו "עקשן ופנאטי מפני שאינו מוכן לעשות דבר כה פעוט: לחתן כהן עם גרושה".

הנסיך הזמין אליו את הרב ולהבדיל את הבישוף. כשהגיעו, רצה הנסיך לדעת מדוע הרב מונע מאיש ואשה שאהבה שוררת ביניהם להינשא. הרב הסביר כי יש דין בתורה האוסר זאת והדבר אינו תלוי בו.

הנסיך פנה לבישוף שהיה שונא ישראל, כדי שיאמר אם אכן יש דין כזה בתורה. הבישוף הודה על האמת, אך טען כי הרבנים יכולים לשנות את דיני התורה כפי שעשו חכמי התלמוד.

הרב יצחק הגיב כי "כאשר נתן הקדוש ברוך הוא את התורה למשה רבנו היה הכל בכתב, ובנוסף הוסיף הסברים ופירושים רבים בעל-פה שעברו מדור לדור עד שחכמי התלמוד כתבו אותם". הוא הבהיר כי התורה שבכתב והתורה שבעל פה אינן סותרות זו את זו אלא משלימות.

הבישוף שאל את הרב כמה שאלות בנימה מזלזלת, והלה ענה בטוב טעם ודעת. הנסיך התרשם מתשובותיו והבישוף שרתח מכעס הביע זלזול גלוי ביהדות. הרב אמר לו כי כנוצרי אל לו לירוק לבאר שממנה שתה - היהדות, והוכיח ממקורות היהדות והנצרות כי יש רק אלוקים אחד, כשהוא מפגין ידיעה בכתבי הנצרות יותר מהבישוף. הנסיך חזר לדון בנישואי הכהן והגרושה כדי לעצור את תבוסתו של הבישוף, ואמר לרב:

"אפילו יהי כדברך שהתורה אוסרת על כהן להינשא לגרושה, אך היות וזליגמן מוותר על כהונתו, מצווה אני עליך להשיאו!"

"בחפץ לב הייתי מציית", אמר הרב, "אך עלי למלא ציווי מסמכות עליונה יותר - אדון העולם. לעולם לא אעשה דבר בניגוד לתורתו".

הנסיך חתם את דבריו בזעם: "אני עומד על כך שתקיים את ציוויי. חייב הנך לכוף את דעתך מפני רצוני!"

לאחר כמה ימים שלח הנסיך חיילים חמושים וציוום להביא את רב היהודים לכיכר העיר, שם יהיה עליו לערוך לעיני כולם את החופה. הרב הגיע לכיכר העיר כשהוא מלווה בחיילים, שם המתינו לו זיגמונד והגרושה והמון עם שבאו לראות אם הרב ייכנע לציווי הנסיך.

הרב הביט בחתן בכלה ובקרוביה ואמר בתוקף: "בשום אופן לא אעבור על איסור תורה, אפילו אשלם על כך בחיי".

לאחר מכן דיבר אליהם ברוך: "כל האסון נובע רק מרצונכם. אם תודיעו שאינכם רוצים להינשא ייסוג הנסיך מהוראתו".

השניים לא שעו לתחינתו. כאשר ראה שלא יוכל לפעול אצלם קרא: "ריבונו של עולם, רוצים הם לאלצני לעבור על מצוותך. מבקש הנני ממך: קדש את שמך כדי שהמאמינים בך יתחזקו. הבט מטה והראה את חסדך להולכים בדרכיך, והענש את אלה הניצבים בעזות מצח נגדך!"

הוא ניסה שוב לשכנע את החתן והכלה שיתחרטו, אך הם סירבו שוב בעזות. הרב הישיש החל להתפלל בבכי: "ענני ה', ענני! עשה למען שמך הקדוש, הגדול והנורא!"

זעקת אימים נפלטה מפי החתן, הכלה והמחותנים. האדמה החלה להיבקע ולפעור את פיה מתחת לרגליהם. תהום נוראה נראתה וכהרף עין השניים שקעו בתוכה עד צווארם. הקהל הרב הוכה בהלם. ברגע הבא שקעו החתן והכלה לגמרי בתהום, האדמה הפעורה סגרה את פיה כאילו לא אירע מאומה.

המאורע המסעיר התפרסם ברחבי העיר וכולם נהרו לכיכר המרכזית. כשהנסיך שמע על האירוע נסע מיד לרב העיר וביקש מחילה על כך שביזה אותו ואת תורת משה. הרב מחל אך דרש: "בגלל שהתורה אוסרת על כהנים להימצא במקום קברים, יש להורות שהמקום שבו שקעו בני הזוג יגדר על ידי קיר אבנים עבה". הנסיך עשה כדבריו.

שנים רבות לאחר מכן היה במרכז העיר קראקא שטח אדמה עגול בקוטר שלושים אמה מגודר בחומת אבנים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il