ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"בשרתי צדק בקהל רב, הנה שפתי לא אכלא, ה' אתה ידעת. צדקך לא כסיתי בתוך לבי, אמונתך ותשועתך אמרתי, לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב. אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני, חסדך ואמתך תמיד יצרוני".
הקשו במדרש (ילקוט שמעוני ויקהל):
"וכן דוד הוא אומר: בשרתי צדק בקהל רב, וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד, והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה? אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם!".
לזכות לראות ישועת ה'
לכאורה לפי פשט הפסוקים, מדובר על בשורת הניצחונות והתשועות, כפי שנאמר שם "לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב", ולכן נראה לענות תשובה המתאימה למציאות שלנו היום. דורנו זכה לראות ישועות גדולות, של מהפך משואה לתקומה, וניצחונות גדולים בכל מלחמות ישראל עד היום, ולמרות כל המצב הקשה שאנו נתונים בו, אם נתבונן נראה את השגחת ה' עלינו, כיצד אנו מסובבים בניסים גדולים, (סיפר ח"כ צבי הנדל שבגוש קטיף נפלו בשנה האחרונה כאלף קטיושות, שהיו יכולות להפיל קרבנות רבים רחמנא לצלן, וכמעט שהם לא גרמו נזק), ואעפ"כ בגלל הצרות שאנו עוברים, קשה להרגיש את גודל אותן הישועות, וצריך אדם גדול כדוד שיבשר צדק בקהל רב, ויעורר אותנו לראות בנפלאות הבורא.
נראה שגם בזמנו של דוד הניצחונות היו מלובות בייסורים ובמאבקים מבית ומחוץ, ולכן גם הוא היה צריך לפקוח עיני הקהל בבשורת ישועת ה' עמם, ורק היום לאחר פרספקטיבה של דורות אפשר לומר שדור היה כעין דור של משיח, ולכן הוא אומר "בשרתי צדק בקהל רב".
אפשר למצוא לכך סימוכין במדרש תהלים על מזמור יח:
"כתוב אחד אומר "מגדול" (שמואל ב', כב, נא), וכתוב אחד אומר "מגדיל" (תהלים יח, נא), ר' יודן אומר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קימעא קימעא, ומהו מגדיל, לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל, עכשיו הן שרוין בצרות גדולות, [וכשתבא הגאולה בבת אחת, אינן יכולין לסבול ישועה גדולה, לפי שהיא באה בצרות גדולות], לפיכך היא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת לפניו, לפיכך משולה הגאולה כשחר, שנאמר אז יבקע כשחר אורך (ישעיה נח ח), ולמה נמשלה כשחר, שאין לך אפילה גדולה יותר מאותה שעה [הסמוכה לשחר, ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה] שהבריות ישינין, היו כל הבריות נלכדין, אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה, ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר, ואין הבריות נלכדין, שנאמר (ואור) [וארח] צדיקים כאור נוגה (משלי ד יח), ומהו מגדול, שנעשה להם מלך המשיח כמגדל, וכן הוא אומר מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי יח י)".
פסוק זה "מגדיל ישועות מלכו" אמר דוד ופרשו חז"ל מלשון "שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל", היינו שהיא לא בשלימותה, אבל דוד שהיה כעין מלך המשיח האיר להם כמגדל, שדרכו הם הבינו ישועות ה' "מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב".
ואם כן גם לפני סיום הגאולה, ובכל שלביה עליה לבשר צדק הגאולה ולהודות עליה. וכך מטבע של ברכה על הגשם (ברכות דף נט עמוד ב):
"אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ורבי יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים... אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלוקינו... עד תשתחוה, ברוך אתה ה' רוב ההודאות".
כל טיפה של הגשמת החזון ראויה היא לברכה, וטיפות גדולות של חסד וניחומים ירדו עלינו משמים, אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות!
חידושי תורה שלא שמעתן אוזן - בנושא הגאולה
והנה חז"ל השיבו על השאלה מה הבשורה המחודשת שבשר דוד במדרש הנ"ל: " אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם! ".
כדי לקרב את התשובה לפשט הכתוב העוסק בניצחונותיו של דוד, נראה לומר תשובה שמתאימה גם לתקופתנו, היום מובן שכדי לנצח במלחמה אנו צריכים להאמין בצדקתה, וזו היתה בשורת הצדק של דוד, חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם, בענין השליחות של עם ישראל בעולם, בענין החיוב להקים בית לה', להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועל יקל בעינינו גודל החידושים של דוד, עובדה היא שעם ישראל לא יתעורר להקים מקדש, ובגלל זה נענשו כפי שמובא במדרשים 1 , עד שבא דוד ועורר זאת. וכן במלחמתו עם גלית, ראינו אותו "מבשר צדק", בדבריו הנוקבים לגלית (שמואל א פרק יז) "ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבקות אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת". הוא שהתביע מטבע לשון "מערכות ישראל", ש"מערכות אלוקים" מקביל לה, כי ניצחון ישראל הוא ניצחונו של מקום. עובדה היא שאף אחד לא העיז כמוהו לצאת לקראת גלית, וזאת מפני שהיה חסר להם אותו חידוש של צדק. שכן המאבק הוא בסופו של דבר רוחני, כפי שאמרו חז"ל (סוטה מב:) "ויגש הפלשתי השכם והערב - אמר ר' יוחנן: כדי לבטלן מקריית שמע שחרית וערבית. (שמואל א' יז) ויתיצב ארבעים יום - א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה". היינו שגלית מיצג את האנטי-טזה לקריית שמע שהוא יחוד ה' בעולם, וכן כנגד מתן תורה לישראל, ומי שמבין את מהות המלחמה עמו שהיא על הצדק האלוקי הוא יכול לנצח אותו.
כמו כן יסרו את דודו של דוד יסורי הצדק בצדקת המלחמה עם אוייביהם, נזכור את התחבטות שאול בקיום דברי הנביא להלחם בעמלק, כפי שמובא בגמרא (יומא כב:) "וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (שמואל א' טו) לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה".
וכך אפשר לפרש את דברי הנביא נתן לדוד שלא יבנה את הבית (דברי הימים א פרק כב) "ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני". לפי הפשט היה חסרון בכך ששפך דמים, אולם חז"ל פרשו זאת באופן הפוך שמלחמות דוד היו במעלה שאין למעלה ממנה, וכך מובא במדרש תהלים מזמור סב "וראוי היה דוד לבנותו, אלא שבא נתן הנביא ואמר לא אתה תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת (דברי הימים א' כב, ז), כיון ששמע דוד כן נתיירא ואמר: הרי נפסלתי לבנות בית המקדש, אמר ר' יהודה בר אלעאי: אמר לו הקב"ה: אל תירא דוד, חייך! כל הדמים ששפכת [הם לפני] כאיל וצבי, שנאמר בהם [הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו] על הארץ תשפכנו כמים (דברים יב, טו-טז) 2 , אמר לפניו: אם כן למה איני בונה אותו, אמר לו הקב"ה: אם אתה בונה אותו הרי הוא קיים ועומד ואינו חרב לעולם, אמר לפניו: והרי הוא יפה, אמר לו הקב"ה: גלוי וידוע לפני שעתידין ישראל לחטוא, ואני מפיג בו חמתי ומחריבו, וישראל ניצולין, הדא הוא דכתיב דרך קשתו כאויב [וגו' שפך כאש חמתו] (איכה ב ד), אמר לו הקב"ה: אף על פי שאין אתה בונה אותו, הואיל וחשבת לבנותו, על שמך אני כותבו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל א), לשלמה אינו אומר אלא לדוד למה שחשב בלבו לבנותו, הא למדנו כל מי שמחשב לעשות מצוה, אף על פי שנאנס ולא עשאה, הקב"ה מעלה עליו כאילו עשאה".
לכאורה נראה מחז"ל שהעזה של דוד לשפוך דמים היא מעלתו של דוד, שהם חשובים כקורבנות, אולם פשט הכתוב הוא שרק שלמה שהוא איש השלום לו יאה לבנות את הבית?
נראה לומר, שהדבר תלוי בתפיסת הדור ההוא, שלא הגיעו לדרגת דוד בתודעת השליחות האלוקית, ובשבילם שפיכות הדמים היתה חסרון, ואפילו הנביא חשד בו בדוד בענין זה, כפי שמובא במדרש (בראשית רבה פרשה סג):
"וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני דכתיב (שמואל א טז) וישלח ויביאהו והוא אדמוני נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג".
גם אנו נתונים היום במלחמה, שתלויה בברור הצדק האלוקי, של זכותינו על ארץ ישראל, ומוסר יהודי הקשור במלחמה עם אויבינו, והנה אנו רואים שדוקא בימים קשים אלו עניני הצדק של המלחמה מתבררים. מתברר שיש לנו מאבק עם אוייב אכזרי שרוצה לכלותינו, מתברר שהמחשבה שמטרת בואנו לארץ כדי שהיא תהיה לנו "מקלט בטוח" אינה נכונה, היום זה המקום המסוכן ביותר, וכן המחשבה שבואנו וארץ ישראל, לשוב להיות עם נורמלי על אדמתו, יגרום לכך שלא תהיה יותר אנטישמיות, אין לה אחיזה במציאות. אדרבה, השמועות אומרות שהאנטישמיות גברה בזמן אחרון לממדים שלא היתה כמותה מאז השואה. וכן היום ברור יותר מבעבר, שאם אנו רוצים לשרוד כעם, עלינו להעמיק את תודעתנו האמונית והלאומית, וזה יכריע את הניצחון במלחמה העכשוית.
ונראה שכך אפשר להסביר את יסורי הדור הזה, יסורי הגוף שנובעים מיסורי הרוח של ברור בשורת הצדק, ומצפים אנו לדמותו של דוד שיוכל להאיר את דרכנו בחינת "בשרתי צדק בקהל רב".
וכך הבינו חז"ל את הנפילה שלפני התקומה (ילקוט שמעוני, מיכה, תקנח):
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. שנו רבותינו: מתוך כעס - רצון, מתוך רוגז - רחמים, מתוך צרה - רוחה. שנאמר: עת צרה היא ליעקב וממנה יושע, מתוך ריחוק - קירוב, מתוך נפילה - קימה, מתוך אפלה - אורה. מתוך כעס - רצון. הרף ממני ואשמידם, מיד וינחם ה'. מתוך רוגז - רחמים. שנאמר, ברוגז רחם תזכור, מתוך ריחוק - קירוב. שנאמר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי וגו', מתוך נפילה - קימה שנאמר: כי נפלתי קמתי, מתוך אפלה - אורה. שנאמר: כי אשב בחשך ה' אור לי".
הננו תפילה שיזכנו ה' להתחזק באמונתנו, לראות את האורה מתוך החשכה, ולבשר צדק בקהל רב, צדק של ממלכת כהנים וגוי קדוש, בארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, גאולה שתהיה בחסד וברחמים גדולים, אתה ה' לא תכלה רחמיך ממני, חסדך ואמיתך תמיד יצרוני.
^ 1 במדרש תנחומא וישלח, שבגלל עכוב בנין המקדש חטאו בע"ז ג"ע ושפ"ד, פסל מיכה, פלגש בגבעה - שהיה בו ג"ע ושפ"ד.
^ 2 פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה ב "[דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה')".
^ 2 פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה ב "[דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה')".
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
