ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
תהילה מלאכי ז"ל
"אם היה משכירו לאחרים אפילו (מצא) בתוך הבית הרי אלו שלו. ואמאי? ליזיל בתר בתרא ."
פשטות לשון "בתרא" משמעותה "האחרון". מפשטות לשון המקשן משמע, שמכיוון ש"חזקה" שהמציאה, ובכלל זה גם מטבע כסף, נפלו מן השוכר האחרון, המוצא חייב להחזיר לו; למרות שהשוכר כבר היה יכול למשמש בכיסו - ולדעת שחסר לו מטבע. אך קושיית המקשן סותרת את תירוץ אביי (בסוגיה בבא מציעא דף כא, ב), שאדם ממשמש בכיסו בכל שעה, ובטוח גילה את חסרון המטבע, והתייאש ממנו.
נראה שרש"י התקשה בכך, ולפיכך הוא הוציא מפשטות הסוגיה; וזו לשון רש"י: - " הכא נמי - סתם שוכר בית כשהוא יוצא מחפש כל זויותיו, ונוטל את שלו ויוצא, ונימא: האחרונים שכחוהו, שאילו הראשונים שכחוהו - כבר מצאו האחרונים ."
רש"י ביאר את כוונת הקושיה, כאלו היה כתוב "בתראי"; כלומר "שוכרים" בלשון רבים. רש"י ביאר שהמקשן הניח שמלכתחילה מדובר בכמה שוכרים. במצב זה חושד האחד בחבירו שמצא את המטבע, ואינו מתייאש. אך אם בעל הבית היה משכירו לשוכר אחד - יכול המוצא לזכות בו; שהרי חזקה שגילה את החסרון והתייאש.
גם התוספות הוציאו מפשטות הסוגיה, וזו לשונם: - " וניזל בתר בתרא - דהיינו בעל הבית ... שעדיין נשאר בביתו באחרונה...". לשיטת התוספות המילה "בתרא" אינה כפשטותה - ואין הכוונה ל"שוכר האחרון"; אלא לבעל הבית. לשיטת התוספות, אע"פ שבעל הבית מישמש בכליו, הוא לא התייאש; עד שיכבד את ביתו. לשיטת התוספות, אם בעל הבית משכיר לשוכר אחד, והוא אינו גר עם השוכר האחרון; המוצא יכול לזכות במטבע, שהרי לפי תירוץ אביי - השוכר ממשמש בכיסו בכל שעה, ובטוח גילה את חסרון המטבע, והתייאש ממנו.
אך הרמב"ם והרי"ף - קבלו את דברי הסוגיה כפשטותם. לשיטתם, המקשן סבור שגם אם היה רק שוכר אחד, וגם אם בעל הבית אינו גר עם השוכר; אסור למוצא לזכות במטבע, וצריך להחזירו לשוכר האחרון. לפי סברת המקשן - למרות שמדובר בשוכר בודד, שכבר היה יכול למשמש בכיסו ולדעת שחסר לו מטבע - אסור למוצא ליטול את המטבע לעצמו; מפני שאין הלכה כאביי.
ואמנם רב נחמן בהמשך הסוגיה חלוק על המקשן; והוא סבור כאביי. רב נחמן מסביר, שהיו כמה שוכרים, והמאבד גילה מייד שחסרה לו מטבע - וקיימת סיבה מיוחדת שאינו מתייאש מפני שהוא חושד בחביריו. אולם רבא בהמשך הסוגיה חלוק על אביי ועל רב נחמן - ויש לרבא שיטה מיוחדת שהלכה כמותה.
הסברה שבשיטה החדשה של רבא התבארה כבר במאמר "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא". והתבאר שם, שלדעת הרי"ף והרמב"ם, כאשר סוגיית "יאוש שלא מדעת" קבעה שהלכה כאביי, אין הכוונה שקיבלו את תירוצי אביי - אלא שדחו את שיטת רבא שם. רבא היה סבור שם שקיים מושג של "יאוש שלא מדעת" - ושיטתו נדחתה. אולם רבא עצמו חזר בו אחר כך, והודה במקצת לשיטת אביי; וכן משמע מדברי רבא בדף כ"ו ע"ב לגבי ראה מטבע שנפלה מחבירו. לדעת הרמב"ם והרי"ף, הסוגיות שבהמשך פרק "אלו מציאות" חולקות על הסוגיה שבתחילת המסכת. לפיכך, הרי"ף והרמב"ם השמיטו את כל התירוצים שהובאו בסוגיית "יאוש שלא מדעת" לפי שיטת אביי.
לשיטת הרי"ף והרמב"ם הוכרעה הלכה כסוגיית "הלוקח מן התגר" (בבא מציעא דפים כ"ו ע"ב - כ"ז ע"א), שמפשטותה מבואר, שאם המוצא יודע למי להחזיר - החזקה שאדם עשוי למשמש בכיסו אינה מועילה; ולכן הוא חייב להחזיר.
עשוי למשמש בכיסו
הרי"ף הביא את שיטת רבי יצחק ש"אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה" - רק לגבי פטור גנב מחיובי האחריות על הגניבה, כפי שהיא מופיעה בבבא קמא דף קי"ח. וזו לשון הרי"ף (בדף מ"ה ע"א מדפי הרי"ף שם):
"וכולי עלמא אית להו דרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, והוא דאחדא לכיסיה ..."
הרי"ף נקט שכלל זה נאמר רק בכיס שידוע לנו שהוא אוחז בידו ושומרו. והגנב שצריך להחזיר למקום שמור יכול להניח; שצפוי שבקרוב ימנה את מעותיו; - וידע שמספר המעות בכיסו גדל , וצריך לשומרו ביתר שאת.
אולם בסוגייתנו, המוצא אינו יודע אם המטבע נפל דווקא מכיס שהמאבד אחז בידו - ויתכן שהמאבד אינו מודע לחסרון המטבע. כמו כן יש להבדיל בין תוספת מטבע שמביאה לשמירה טובה יותר, לבין חסרון מטבע. ברמב"ם מבואר שחסרון מטבע אינו מביא בהכרח ליאוש. גם אם ימנה בעה"ב את מעותיו וישים לב לחסרונם, יתכן שלא יתייאש; ומפני הסיבות שתיאר הרמב"ם (בפרק י"ד מהלכות גזילה ואבידה הלכה ה'): "שמא נתתיו לפלוני או שמא במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא בדברים אלו - אין זה יאוש".
לפנים משורת הדין
ועיין בספר "השבת אבידה כהלכה" שהביא בסוף הספר הערות מכתבי מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, וזו לשונו:
"בסוגיא דתגר, "שאינו יודע למי להחזיר", קשה לי טובא כיוון שהספק רק בין שני אנשים אם התגר או הבעה"ב, והאחד מהם יאמר שנאבד לו כסף מאי-טעמא חשיב כאין בו סימן ... ובאמת קשה גם אם קונה מעשרה אנשים, מכל-מקום יכולים לשאול את כל העשרה ואלה שלא נאבדו יאמרו שלא נאבד, והוא יגיד שנאבד לו כסף, ואם-כן יודעים ברור שזה שלו. ואם כן מאי טעמא מתייאש, ועל-כל-פנים בשנים וודאי קשה. גם לא נזכר שהאחד חושד את חבירו שהוא אינש דלא מעלי וצע"ג."
ונלענ"ד, שההיתר שהתבאר לעיל; שאם המוצא יודע שהמאבדים אינם שותפים, הוא יכול לנצל את העובדה שהוא לא ראה ממי נפל המטבע - וליטול לעצמו; - אינו מידת חסידות. ויתכן שמשום כך הביא הירושלמי על משנת "הלוקח מן התגר", מעשים מרובים על גדולי ישראל, שהחזירו אבידות אפילו לגויים.
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה ללמוד גמרא?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
