ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
עם ישראל
"מצא פירות מפוזרין, דרך הנחה לא יגע בהן, דרך נפילה הרי הן שלו ..."
המילה "פירות" כוללת בדרך כלל גם מיני תבואה (בבא בתרא דף צד, א). מלשון הרמב"ם משמע, שמותר למוצא ליטול אפילו פירות קלים וזולים כגרגירי תבואה; והקשה הטור בחו"מ סימן רס"ב:
"והרמב"ם ז"ל כתב מצא פירות מפוזרות דרך הנחתן לא יגע בהן דרך נפילתן הרי הן שלו . ולא נהירא דבגמרא מוקי למתני' דמצא פירות הרי הן שלו במכנשתא דבי דרי, שמדעת הונחו שם ונתייאשו הבעלים כדפרישנא לעיל בקב בד' אמות. הא לאו הכי אסורים, מפני שלא ידעו הבעלים שנפלו שיתייאשו מהן. ודאי אם דרך נפילתן מוצא שם וידוע שנתייאשו בעלים מותרים אבל סתמא לא."
הטור התבסס על סוגיית המחלוקת שבין אביי לרבא שבתחילת פרק "אלו מציאות". לפיכך, הוא הקשה על הרמב"ם - שאם מדובר בגרעיני תבואה שהם קלים - יש להניח שזה "יאוש שלא מדעת" ואסור ליטלם.
אמנם, לעיל בפרק "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא" התבאר שהרי"ף והרמב"ם השמיטו את האוקימתות שנאמרו בשיטת אביי. הרי"ף והרמב"ם נקטו, שרבא היה סבור בסוגיה ההיא שגם כשהמוצא ראה ממי נפלה האבידה, מותר לו ליטול לעצמו; ובענין זה - "הילכתא כאביי".
אולם רבא בו חזר אח"כ, ונקט שיש לחלק בין מוצא שראה שנפל מטבע מאדם אחד - לבין מוצא שראה שנפל מטבע משנים שאינם שותפים. אם המוצא ראה ממי נפל המטבע - הוא יודע באופן מדויק מי המאבד - ולכן הוא חייב להחזיר לו. אך אם המוצא ראה שהמטבע נפל מבין שני אנשים שידוע שאינם שותפים, המוצא יכול להניח שהמאבד הספיק להתייאש במשך הזמן; וליטול אפילו קודם ששמע יאוש מפורש. 1 הרי"ף והרמב"ם נקטו, שרבא הכריע לבסוף כסוגיית הירושלמי בב"מ פ"ב ה"ג - " מכיון דלא ידע למאן מחזרה אין חייב להכריז".
לפי שיטת רבא האחרונה, כאשר המוצא אינו יודע למי להחזיר, המוצא יכול להניח שחזקה שהבעלים התייאשו מן הפירות. לפיכך, המוצא פירות מפוזרין, ואפילו מעט חיטים שהם קלים ואינם חשובים; מאחר שהמוצא אינו יודע למי להחזירם, הוא יכול להניח שחזקה שהמאבד התייאש מהם, וליטלם.
וכן משמע גם מפשטות הסוגיה בדף כ"א ע"א, וזו לשונה:
"מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות. היכי דמי? אי דרך נפילה - אפילו טובא נמי ..."
פשטות הסוגיה הזו סבורה שגם אם נפלו פירות (גרעיני תבואה) רבים - מותר ליטלם בכל כמות שהיא. פשטות הסוגיה סבורה כסוגיית הירושלמי בב"מ פ"ב ה"ג - "מכיון דלא ידע למאן מחזרה אינו חייב להכריז"; ועיין בתוס' ובנמוק"י שם.
אולם השו"ע (חו"מ סימן רס"ב סע' ג) הכריע כשיטת הטור:
"... אבל אם אין בו שום סימן, אפילו במקומו, כגון שניכר שלא הונח שם בכוונה אלא דרך נפילה בא שם, אם הוא דבר שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו, או מחמת כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו ומרגיש כשנופל, הרי הוא של מוצאו, שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל, כיון שאין בו סימן ובא לידו בהיתר, כיון שנתייאשו בעליו. ואם לאו, צריך להחזיר אע"פ שנתייאש אחר כך, כיון שבא לידו קודם יאוש."
^ 1.נראה, שאם למוצא לא היה מידע שהם אינם שותפים, והמוצא נכנס לחיוב מצוות השבת המטבע; גם אם יתברר לבסוף שהם אינם שותפים, אם אחד מודה שלא נפל ממנו; יתן לחבירו.
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מותר להכין קפה בשבת?
פריחת הגאולה!
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
