ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- דרשו ה' בהמצאו
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
כוחו של השופר מקורו ממעמד הר סיני, ועל כן אנו תוקעים ליד הבימה וספרי התורה, לקשר את השופר של ר"ה עם השופר של סיני ומתן תורה וכמו שכתב האבן עזרא (שמות יט, יג):
"כי קול השופר הוא פלא גדול, אין במעמד הר סיני גדול ממנו, כי קולות וברקים וענן כבד גם הם נראים בעולם, וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים".
איתא במסכת ראש השנה (דף טז.):
"אמר ר' יצחק, למה תוקעים בר"ה? למה תוקעים?! רחמנא אמר תקעו... אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, לערבב את השטן".
ופירש רש"י: "כשישמע שישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו".
משמעות התקיעה ע"פ הרמב"ם
וניתן לפרש עוד, על פי מה שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד):
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם...".
הרמב"ם מדגיש לנו את הענין שבראש השנה יש משמעות כפולה. מצד אחד, הוא יום טוב, וכפי שנאמר בספר נחמיה (ח, י) "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ד' הִיא מָעֻזְּכֶם", ובחז"ל אמרו (ילקוט שמעוני רמז תתכה):
"ר' חנינא ור' הושעיא (דברים ד, ז) 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו' איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלו-ה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל שערו ואינו חותך צפורניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם, 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו'".
אולם מאידך, בתוך תוכו ראש השנה הוא יום הדין, כמו שאומרים בתפילת המוסף שבר"ה "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים". וכן בקול השופר יש את שני הצדדים האלו, מצד אחד, ע"י התקיעה אנו ממליכים את ד' עלינו וכמו שכתב הריטב"א במסכת ר"ה (טז.) וז"ל:
"במה בשופר. עיקר הפירוש דאכולהו קאי במה ראוי להמליכני ולהזכיר זכרונכם לפני בשופר , שכן כתיב (עי' מלכים א' א, לט) 'ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך', ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, והיינו דעבדינן נמי תרועה במלכיות ותרועה בשופרות, וכן נראה מן התוספתא (פ"א הי"א) דתניא התם מלכיות שתמליכהו על מעשה ידיו זכרונות שיעלה זכרונך לפניו לטובה שופרות שתעלה תפלתך לפניו בתרועה".
ומצד שני ע"י התקיעה אנו מתעוררים לחזור בתשובה, שכן המשמעות העמוקה של ר"ה הינה שהוא יום דין, כי ביום זה יש עבודת הלב של עריכת חשבון הנפש, כדברי הרמב"ם (הנ"ל):
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה , וזכרו בוראכם..."
כתוב (תהילים פא, ד) "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", הפסוק מבטא את זמן התקיעה בשני אופנים, בחודש, ובכסה, לשון כיסוי. כי יש בשופר גם משהו טמון ונעלם, " רמז יש בו " כפי שכתב הרמב"ם שמלבד פעולת המצווה, הוא מעורר לתשובה. וכך כתב רבינו בחיי (ויקרא כג, כד) הטעם לכך שהתורה הסתירה את מהותו של היום וכך נקרא בתורה (שם) "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" מפני שזה עצמו ביטוי לעומק העניין של יום ראש השנה, שהנסתר רב על הנגלה.
תקיעה המשמשת כתפילה
קול השופר, מלבד עצם פעולת התקיעה, הוא קול של תפילה שבלב, ועל כך אנו אומרים בתפילה בחתימת השופרות: "כי אתה שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים", כי השופר הוא גם ביטוי לעבודת הלב, ועל עניין זה אנו מבקשים שישמע קול שופר ברחמים.
בכל ימות השנה (בראשית כז, כב) "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" ובראש השנה כוחו של "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" כפול, מתווסף עליו קול שופר (במדבר כט, א) "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" בני ישראל הם (תהילים פט, טז) "הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה", ודרשו במדרש (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא כג): "אשרי העם שיודעין לפתות את בוראם בתרועה . אימתי, בחדש השביעי". היות ועל ידי קול השופר באה קריאה ל"עורו ישינים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה" – כלשון הרמב"ם. בכך אנו מתקרבים אל ד', (במדבר כג, כא) "ותרועת מלך בו" לשון רעות והתחברות (עיין רש"י שם), שופר המעורר, מהפך את מידת הדין למידת הרחמים.
ויהי רצון שנתברך כולנו בשנה טובה ומתוקה, ונחתם לאלתר לחיים טובים בספרן של צדיקים גמורים, אמן ואמן.
^ 1.מעובד ע"פ שיחות שהתפרסמו בספר "מורשה – מועדים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
