ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שופר של ר"ה

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים ראש השנה תקיעת שופר Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תש"ע

שופר של ר"ה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל

כח השופר – מקורו ממעמד הר סיני
כוחו של השופר מקורו ממעמד הר סיני, ועל כן אנו תוקעים ליד הבימה וספרי התורה, לקשר את השופר של ר"ה עם השופר של סיני ומתן תורה וכמו שכתב האבן עזרא (שמות יט, יג):
"כי קול השופר הוא פלא גדול, אין במעמד הר סיני גדול ממנו, כי קולות וברקים וענן כבד גם הם נראים בעולם, וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים".


איתא במסכת ראש השנה (דף טז.):
"אמר ר' יצחק, למה תוקעים בר"ה? למה תוקעים?! רחמנא אמר תקעו... אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, לערבב את השטן".

ופירש רש"י: "כשישמע שישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו".

משמעות התקיעה ע"פ הרמב"ם
וניתן לפרש עוד, על פי מה שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד):
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם...".


הרמב"ם מדגיש לנו את הענין שבראש השנה יש משמעות כפולה. מצד אחד, הוא יום טוב, וכפי שנאמר בספר נחמיה (ח, י) "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ד' הִיא מָעֻזְּכֶם", ובחז"ל אמרו (ילקוט שמעוני רמז תתכה):
"ר' חנינא ור' הושעיא (דברים ד, ז) 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו' איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלו-ה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל שערו ואינו חותך צפורניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם, 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו'".

אולם מאידך, בתוך תוכו ראש השנה הוא יום הדין, כמו שאומרים בתפילת המוסף שבר"ה "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים". וכן בקול השופר יש את שני הצדדים האלו, מצד אחד, ע"י התקיעה אנו ממליכים את ד' עלינו וכמו שכתב הריטב"א במסכת ר"ה (טז.) וז"ל:
"במה בשופר. עיקר הפירוש דאכולהו קאי במה ראוי להמליכני ולהזכיר זכרונכם לפני בשופר , שכן כתיב (עי' מלכים א' א, לט) 'ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך', ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, והיינו דעבדינן נמי תרועה במלכיות ותרועה בשופרות, וכן נראה מן התוספתא (פ"א הי"א) דתניא התם מלכיות שתמליכהו על מעשה ידיו זכרונות שיעלה זכרונך לפניו לטובה שופרות שתעלה תפלתך לפניו בתרועה".

ומצד שני ע"י התקיעה אנו מתעוררים לחזור בתשובה, שכן המשמעות העמוקה של ר"ה הינה שהוא יום דין, כי ביום זה יש עבודת הלב של עריכת חשבון הנפש, כדברי הרמב"ם (הנ"ל):
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה , וזכרו בוראכם..."

כתוב (תהילים פא, ד) "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", הפסוק מבטא את זמן התקיעה בשני אופנים, בחודש, ובכסה, לשון כיסוי. כי יש בשופר גם משהו טמון ונעלם, " רמז יש בו " כפי שכתב הרמב"ם שמלבד פעולת המצווה, הוא מעורר לתשובה. וכך כתב רבינו בחיי (ויקרא כג, כד) הטעם לכך שהתורה הסתירה את מהותו של היום וכך נקרא בתורה (שם) "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" מפני שזה עצמו ביטוי לעומק העניין של יום ראש השנה, שהנסתר רב על הנגלה.

תקיעה המשמשת כתפילה

קול השופר, מלבד עצם פעולת התקיעה, הוא קול של תפילה שבלב, ועל כך אנו אומרים בתפילה בחתימת השופרות: "כי אתה שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים", כי השופר הוא גם ביטוי לעבודת הלב, ועל עניין זה אנו מבקשים שישמע קול שופר ברחמים.
בכל ימות השנה (בראשית כז, כב) "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" ובראש השנה כוחו של "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" כפול, מתווסף עליו קול שופר (במדבר כט, א) "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" בני ישראל הם (תהילים פט, טז) "הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה", ודרשו במדרש (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא כג): "אשרי העם שיודעין לפתות את בוראם בתרועה . אימתי, בחדש השביעי". היות ועל ידי קול השופר באה קריאה ל"עורו ישינים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה" – כלשון הרמב"ם. בכך אנו מתקרבים אל ד', (במדבר כג, כא) "ותרועת מלך בו" לשון רעות והתחברות (עיין רש"י שם), שופר המעורר, מהפך את מידת הדין למידת הרחמים.

ויהי רצון שנתברך כולנו בשנה טובה ומתוקה, ונחתם לאלתר לחיים טובים בספרן של צדיקים גמורים, אמן ואמן.



^ 1.מעובד ע"פ שיחות שהתפרסמו בספר "מורשה – מועדים".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il