בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בחוקותי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר יאשיהו בן רבקה

לפרשת בחוקותי

עמל התורה

רש"י מפרש: "אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה". מניין רש"י ידע לפרש כך, בלשון "עמל", ולא פירש שהכוונה ללימוד תורה בעלמא??

undefined

הרב דוד דב לבנון

בחוקותי תש"ס
6 דק' קריאה
"אם בחוקותי תלכו" פירש רש"י (ויקרא פרק כו פסוק ג):
"יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה".

ונשאלת השאלה מנין למד רש"י שכוונת הכתוב לעמל התורה, ולא ללמוד תורה בעלמא?
ויותר קשה, שכל הברכות תלויות בעמל התורה, ובלא זה לא יזכה לברכה!
זאת ועוד, אם לא יעמול בתורה עלול הוא לקבל את כל הקללות האמורות בפרשה, וז"ל רש"י (ויקרא פרק כו פסוק יד):
"ואם לא תשמעו לי - להיות עמלים בתורה, לדעת מדרש חכמים. יכול לקיום המצות, כשהוא אומר ולא תעשו וגו', הרי קיום מצות אמור, הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי, להיות עמלים בתורה".


והנה רש"י שם בפסוק טו לא הזכיר עמל התורה אלא שלא למד:
"להפרכם את בריתי - כופר בעיקר הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית ואלו הן לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר".

נראה שבאור הדבר, שתפיסת חז"ל בלמוד התורה, שאין העמל רק יתרון בלימוד, אלא שהוא מעצם מצוות למוד התורה, ובלא עמל לא יזכה לכוון לאמיתה של תורה. וכן אם לא עמל התורה, כותב רש"י אינו יכול להבין אותה.

וטעם הדבר, מפני שהתורה אינה סתם חכמה אלא דעת ה', ולכן חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין, שרק לישראל יש החוש המיוחד להשיג דברי תורה, ולכן הדרך להשיג את התורה אינו בא בדרכים השיגרתיות להשיג חכמה, אלא בסייעתא דשמיא, ונתחדש שרק ע"י עמל התורה יזכה לאותה הארה משמים שתכוון אותו לחדש לאמיתה של תורה. ואם לא עמל בתורה נחשב לו שלא למד תורה (כמבואר ברש"י לעיל).

ולפי זה מובן מדוע התורה קוראת ללמוד התורה חוק (אם בחוקותי תלכו), מפני שיש כאן דרך שלא פעלת לפי ההיגיון הרגיל, וזהו חוק מחוקי התורה, שרק על ידי עמל הלמוד ישיג את התורה. ודוגמאות לדבר מהמקורות הבאים:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
"היינו דאמר רבא: למיימינים בה - סמא דחיי, למשמאילים בה - סמא דמותא". רש"י שם: "למיימינים - עסוקים בכל כוחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר".

היינו שכדי להשיג את התורה שתהיה לו לסם חיים צריך להתחזק העמל התורה בכל כוחו, ואם לאו תהיה לו ח"ו לסם המות.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א
"ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו, וקא מבען אצבעתיה דמא, אמר ליה: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו! ברישא איבעיא לכו למשמע, אי מציתו - קבליתו, ואי לא - לא קבליתו. - אמר ליה: דסגינן בשלימותא - כתיב בן (משלי יא) תמת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא - כתיב בהו (משלי יא) וסלף בוגדים ישדם".
רש"י שם: דסגינן בשלימותא - התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו".

אנו לומדים מכאן שהצדוקי לא זכה לתורה כיון שלא היה מוכן לקבל את התורה ללא סייג, ולעמוד בלמודה.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב
"אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא - שנאמר (משלי ט"ז) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר".
רש"י שם: "תורה עומלת לו - שמחזרת עליו, ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה - מפני שאכף - שכפף פיהו על דברי תורה".

באור הדבר ע"פ אמרם ז"ל "יגעת ומצאת תאמין", שההשגה בתורה היא כמציאה ואינה בערך כלל ליגיעה בה. אולם יתרה מזאת, ע"י שעמל בתורה, התורה מחזרת עליו לגלות לו סודה!

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף ז עמוד א
"אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה. ולישלח ליה וליתי לגביה! סבר: הכי מסתייעא מילתא טפי".
רש"י שם: "מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי" (מגילה דף ו:).

מכאן אנו לומדים, עד כמה ההצלחה בתורה תלויה בעמל בה, שאם עמל בתורה, זוכה שהיא מגלה לו את סודה. ולכן אבימי טרח בגופו לגלות למקום תורה, ולא זאת בלבד אלא שהיה מוכן אף ליסורי הנפש, להתבייש בכך שצריך ללמוד אצל תלמידו, כי רק כך זוכים לאור תורה.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף ל עמוד א
"ואמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ספר תורה מן השוק - כחוטף מצוה מן השוק, כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה אפילו אות אחת, מעלה עליו כאילו כתבו".

כתב נמוקי יוסף על הלכות הרי"ף שם, שאם אדם טורח לכתוב ספר תורה, הרי זה מראה שהוא מוכן גם ללכת למדבר להר סיני ללמוד תורה, ולכן הוא זוכה להשיג את התורה כאילו קבלה מהר סיני.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט עמוד ב
"אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב: (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! - אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. - אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו? אמר ליה: אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי - בזוזא, חד עשר פרסי - בתרי זוזי".

היינו, שהשונה פרקו מאה ואחת פעמים, הוא דבר לא שגרתי, ומראה בכך על רצונו העז ללמוד תורה, ורק מי שלומד כך בשקידה ובלא כל הגבלה זוכה להיות עובד אלקים.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן ג
"ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא: אמר להם הקב"ה לישראל, אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' (דברים ו'), ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון וכו'".

לפי התרוץ של התנחומא יוצא שהכפיה היתה על למוד תורה שבעל פה. וטעם הדבר, לא רק בגלל הקושי לקבל את הצורך בעמל התורה, אלא בגלל שאין הגיון בדבר לעמול על תורה שמיימית שבן אנוש אינו יכול להשיגה, וכל כפיה היא על דבר לא הגיוני!

ט"ז לשו"ע או"ח סימן מז ס"ק א
באור נוסח הברכה של ברכת התורה "לעסוק בדברי תורה", ולא "ללמוד תורה", זה לשונו:
"כי הברכה לעסוק בדברי תורה, דרך טורח דוקא".

נוסח הברכה מלמד על הגדרת המצווה, שלמוד התורה הוא בדרך עמל ויגיעה, ולכן מברכים לעסוק בדברי תורה.

רמב"ם פרקי אבות ה' כ"ג
"ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל וירא... אבל קריאת התענוג והמנוחה אין לה קיום ולא תועלת בה. ובמדרש "אף חכמתי עמדה לי" - "תורה שלמדתי באף (בזיעת אף) עמדה לי".

הרמב"ם השתמש בלשון חריפה, שבלא עמל התורה, אין לתורה זו תועלת ואין לה קיום.

מהר"ל נתיבות עולם נתיב התוכחה ג' עמ' קצ"ז
"כדתניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע (דברים ו') לאת ה' אלהיך תירא - פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי שכר על הפרישה; עד שבא ר' עקיבא ולימד, את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים".

מהו השכר על הדרישה, אם זה למוד בטעות, הרי פרש ממנו? אלא מפני שהעיקר הוא העמל בלמוד! ואף שנמצא שטעה בפשט הדברים, אין זה מבטל את כל התורה שחידש.

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג
"אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי".

הרמב"ם מדבר על תורה שהיא כשירה "קומי רוני בלילה", "רינה של תורה", ומתי התורה הופכת לשירה? כאשר האדם עמל בה לילות כימים. יש כאן פרדוקס שרק ישראל מבינים אותו, כל כך לעמול בתורה וכל כך לשמוח בה,
כך אמר מרן הראי"ה קוק זצ"ל: "כשם שיש חוקים בשירה כך יש שירה בחוקים".



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il