ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- אדני הבית
- חינוך ילדים
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- גיל ההתבגרות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שני בנים לנו, האחד לומד בישיבת הסדר והשני בישיבה תיכונית. אנו מקבלים הרבה שבחים על שניהם ממקומות הלימוד, אבל בבית הם כאילו הופכים לאחרים: לא תמיד קמים לתפילות, לא מוכנים להושיט יד לעזרה בבית וכו'. הכי קשה לנו, מפני שלפעמים, הם תופסים יוזמה, קמים מוקדם, מתפללים, לומדים אחרי התפילה ואח"כ ממש מרימים את הבית. נראה כאילו הכל תלוי במצבי הרוח שלהם.
תשובה:
בכל יום אנו אומרים כמה פעמים את הפסוק: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ושננתם לבניך, ודברת בם: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך...".
חובתנו לקבל עול מלכות שמים עלינו, וגם ללמד את ילדינו, היא בשני מצבי החיים שלנו: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. הגדרה זו כוללת למעשה את כל חייו של אדם: במצב הקבוע ובמצב משתנה. כאשר אנו "יושבים בבית", זה המצב הקבוע. וכאשר אנו "מהלכים בדרך", זה המצב המשתנה. שני מצבים אלה כוללים הכל, שהרי אין מצב שלישי בו נמצא אדם. ראוי להגדיר לעצמנו, מהו הקבוע ומהו המשתנה. לדוגמא, כאשר אדם יוצא לשירות מילואים, זה מצב משתנה. אבל קצין בקבע שכל חייו מוקדשים לשירות, אצלו החופשה היא המצב המשתנה. גם ילדינו, הלומדים במוסדות פנימייתיים, אולי לא נעים לומר כך להורים, אבל האמת היא שהמצב הקבוע שלהם זה החיים והמגורים עם חבריהם בישיבה. החופשה בבית היא המצב המשתנה. אם נחזור לציווי התורה, להיזהר בקבלת עול מלכות שמים, הן בקבוע והן במשתנה, על איזה רקע בא ציווי התורה? ברור שכאשר אדם פורש מהקביעות, קשה לו יותר לשמור על הסדרים, והוא נוטה להתפרקות ולנטישה של הרגלים קבועים. לכן התורה מחזקת אותנו ודורשת מאיתנו לשמור על הקביעות גם בלכתך בדרך, במצב של שינויים.
ילדיכם החביבים ודאי מרגישים בחופש, בפורקן, ומתוך כך אינם שומרים על סדרים רגילים. אם אתם כהורים תנסו שוב ושוב להעיר אותם בבוקר לתפילה וכד', כל זמן שהם לא יפנימו את הידיעה שגם בחופש יש סדר, השתדלותכם לא תעזור. אדרבא, המצב עלול להדרדר למאבקים ומתחים ביניכם לבינם. לכן, היו חכמים ותפעלו כפי שהשכל מנחה אותנו, ולא ע"פ הרגשות. הדעת נותנת שהם "ילדים גדולים", ובודאי שהרצון הפנימי שלהם הוא להמשיך את העבודה שהם עושים במקומות לימודיהם, אלא שהם אינם נוטלים אחריות על כך. במקום הלימוד, יש אחראים: המורים, ראש הישיבה וכד'. שם הם גם מקבלים ציונים על התנהלותם, ובהתאם לכך הם מתנהגים. מה שאין כן, בבית, בו הם מרגישים את החופש. לכן יש לדבר איתם לא על התפילה או עזרה בבית, אלא על קבלת האחריות. אלא שיסוד זה מושתת על שני מושגים נוספים: בגרות ואמון. אם נתיחס אליהם כמו אל ילדים קטנים, לעולם לא נוכל להעביר אליהם אחריות, שהרי לפי הבנתנו, אין מי שיקח את האחריות. רק אם נבין שהם כבר בוגרים, ויכולים ליטול אחריות על עצמם, נוכל אנו ההורים להעביר אליהם את האחריות. ובנוסף, אנו חייבים לתת בהם אמון שהם יכולים "להרים" את הנושא, לקום בזמן ולהכניס את עצמם לסדר, גם במצב הלא קבוע בו הם נמצאים.
חינוך ילדים (67)
הרב אליקים לבנון
59 - החופש הגדול (מידי)
60 - עבודת ה' במצבים משתנים
61 - כישלון בחינוך. מה עושים?!
טען עוד
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איסור בשר וחלב
אנחנו קודש למענך
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אוצרות בלב הים
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
