ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גדולה סעודה שמקרבת, כן! לאכול עם חברים!

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים כי תצא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תש"ע

גדולה סעודה שמקרבת, כן! לאכול עם חברים!


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
יעל בת רבקה

מפרשית שלוח הקן המופיעה בפרשתנו, אנו למדים כי נדרשת זהירות רבה בנסיון לפרש טעמן של מצוות.כך גם איננו מתיימרים להבין עד תומם את טעמי איסור המאכלות האסורות מן התורה.
אף על פי כן, בוודאי שניתן וצריך להסביר בשיטה הגיונית, המבוססת על דברי חז"ל והסברי הראשונים והאחרונים, את האיסורים שחכמים הטילו בנושא זה.
חכמים גזרו על יינם שמנם ופתם של עובדי כוכבים. כמבואר בגמרא:
"גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן" (שבת דף יז ע"ב).
יש להוסיף על רשימה זו גם את "השלקות" (בישולי עכו"ם, ע"ז לז ע"ב) "משום בנותיהם" פירושו כי אכילה משותפת גוררת קירוב דעת.
התוצאה הישירה של סעודה משותפת עם שאינם יהודים, תגרור מיידית בעיית נישואי תערובת הגורמת התבוללות כמבואר בתורה. סוגיא זו הטרידה מאוד את חז"ל (עיינו בדברינו לפרשת ואתחנן תש"ע), שרצו למנוע שתיה ואכילה עם שאינם יהודים, לכן נגזרו גזרות אלה.
יש דברים שנגזרו ויש דברים שנאסרו מחשש שהם מעורבים בדבר אסור.

נפרט עתה בקצרה, כיצד נקבעו הלכה למעשה הכללים בנושא זה.
הגזירה על השמן בטלה,כיון שהציבור לא עמד בה.
הגזרה על היין היא החמורה ביותר. (עיינו בשות במראה הבזק ח"ז, יצא ממש בקרוב בענין מעמדו של אינו שומר מצוות בנושא זה).
פת עכו"ם, נאסרה רק כשמדובר בפת שנאפתה בביתו הפרטי של הנכרי. פת שנאפתה במאפיה לא נאסרה.
בישולי עכו"ם אסורים רק בדבר שנאכל מבושל והוא חשוב = "עולה על שלחן מלכים".
מוצרי חלב: בחמאה כלל לא אסרו, בגבינות קשות המנהג להחמיר גם במקום שאין חשש איסור (שלא כדעות המיקלות).
חלב עכו"ם מבהמות כשרות נאסר בגלל חשש שמא עירבו בו חלב מבהמות שאסורות באכילה. לכן במקום שברור שלא נתערב חלב מבהמות אסורות (כגון שיהודי ראה החליבה, גם בעקיפין או במקום שהדבר אסור על פי חוק) לא אסרו.

מהו המכנה המשותף לכל ההלכות הללו שנקבעו על ידי חכמים? ניתן להסביר כי ככל שהמוצר יסודי יותר ונצרך יותר, חכמים לא אסרו. לכן השמן (שהיה תמיד "מוצר יסוד") לא נאסר, פת עכו"ם של פלטר (מאפיה) לא נאסרה, חמאה וחלב לא נאסרו. גבינות מיוחדות, מאכלים מיוחדים, פת מיוחדת שנאפתה בביתו של הנכרי, כן נאסרו.
חכמים רצו להרחיק יהודים משאינם יהודים, אבל הם גם ידעו שאי אפשר לאסור "מוצרי יסוד" שאין בהם חשש איסור.

בימנו, הפכו החומרות בהלכות אלה, כגון ההקפדה שלא לאכול אבקת חלב נכרי (מה שקשה מאוד למצא לו מקור הלכתי) עניין משמעותי מאוד הגורם להפרדה בין יהודים. יהודים אינם אוכלים אחד עם השני ונמנע מצב של "קירוב דעת" בתוך עמנו. אם נוסיף גם את המגורים בישובים נפרדים, שכונות נפרדות, בתי ספר נפרדים, יחידות נפרדות בצבא ועוד, הדיבורים על "כלל ישראל" וכוחו של ציבור מפסיקים להיות משמעותיים, לצערנו.
כמה התרחקנו מכוונתם של חז"ל ורבותינו כשקבעו הלכות אלה!

הבה נתפלל, דווקא בימים אלה של "אני לדודי ודודי לי", והרי כלל ישראל וקודשא בריך הוא חד הוא, ו"איש לרעהו ומתנות לאביונים", לקירוב לבבות בין אחים וידידות בין בני ברית.
הסליחה בימי הדין מובטחת רק בהתכללות עם כל הציבור.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il