בהפטרת פרשת כי תבוא אנו מתנחמים גם בקריאת הפסוק הבא:
"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס' כא).
צריך להבין מה כוונתו של הנביא. האם זוהי נבואה לעתיד לבא? האם מדובר בתנאי לגאולה? או אולי זוהי קביעה מוחלטת והגדרה של עם ישראל. אם כך, צריך לברר כיצד פסוק זה מסתדר עם המציאות בשטח.
המשנה במסכת סנהדרין מפרשת את הפסוק על העולם הבא: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ ..." (פרק י מ"א). גם אם חלקים מסוימים של העם, בעולם הזה, אינם מקפידים ללכת בדרך התורה והמצוות, לאחר כל תהליך הדין והחשבון שיתנו על מעשיהם, בחסדי הקב"ה כולם יגיעו לחיי העולם הבא, כנראה איש איש לפי מעשיו ומדרגתו. כך גם הביא הרמב"ם להלכה בהלכות תשובה (פ"ג ה"ה).
לעומת זה, בסוגיא בגמרא (שם) מובאת פרשנות אחרת: "ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי - דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (צח ע"א). לפי זה אין מדובר כאן בהבטחה או בקביעת מצב אלא בהתניה. כדי לקבל גאולה ברמה גבוהה מתוך זכות, יש להגיע למצב של "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". הסוגיא במסכת פסחים משתמשת בפסוק זה, כדי ללמדנו כי גם כשיש מחלוקת הלכתית, יש להסתכל על שני הצדדים כצדיקים המתכוונים לשם שמים. וז"ל: "אמר רב יהושע, דרש רבא: ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בין שאמרו להדליק (את הנר בערב יום הכיפורים) ובין שאמרו שלא להדליק - שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד". (כדאי להפנים מסר זה, גם ה"ביאור הלכה סי' קמג משתמש בעקרון זה כדי להסביר שינוי מנהגים).

המדרש פוקח את עיננו בכיוון חדש וז"ל: "ד"א ולא הכירו, אלו רשעי ישראל שידיהם כידי עשו, אעפ"כ ויברכהו, ... אפי' בוגדיו, רשעים שבישראל צדיקים הם, שנאמר ועמך כלם צדיקים". (פסיקתא זוטרתא בראשית כז). אפשר לפרש את דברי הפסיקתא בשלש דרכים שונות המתלכדות לכיוון אחד. לפי הזוהר הסיבה היא בגלל קיום מצוות המילה, מצווה שרוב רובו של העם מקיים (עיינו ב"שפת אמת" שמשתמש פעמים רבות בעקרון זה כדוגמא בפרשת נח תרנ"ט ד"ה ואלה תולדות). וז"ל: "כל אינון דאתגזרו (נימולו) אקרון צדיקים". בבראשית רבתי הסבר אחר: "אמר הקב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה בלא תורה, תבא אורה, ...אלו ישראל שנקראו צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים ...הפריש הקב"ה ישראל שקבלו התורה משאר אומות" (פרשת בראשית עמוד 9 ). לפי מדרש זה עצם קבלת התורה הופכת את ישראל לצדיקים , בלי התניית הגדרה זו במעשיהם אחר כך. ר' צדוק הכהן מלובלין מתרץ: " ועמך כולם צדיקים שאין לך אדם מישראל שאין עליו שם צדיק באיזה דבר,שמי שהוא צדיק לגבי דבר אחד אף דבדברים אחרים רשע, נקרא צדיק באותו דבר כמו שכתב בחידושי הרמב"ן נדה (י"ד ריש ע"א)".

כל שלשת ההסברים הנ"ל מצאו דרך לתרץ את הסתירה בין דברי הפסוק לבין המציאות בשטח. בעל ה"נועם אלימלך" טוען שאין כלל סתירה. יש להבחין בין הפרטים ובין הכלל. אין פרט שאיננו חוטא. הדרך להתעלות למרות זאת היא באמצעות ההתכללות ב"כלל ישראל", עליו נאמר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". וז"ל: ... אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל עצמו עם כללות ישראל, כי יש עולם הנקרא כל ישראל והעולם ההוא שלם בלי שום פגם, ... שנאמר ועמך כולם צדיקים, ואם כן אף שהפרטים חוטאים לפעמים, אבל הכללות הם תמיד קיימים [בקדושתם]" (פרשת דברים).

נמשיך בקריאתנו מהשבוע שעבר, לחיזוק הקשר עם כלל ישראל, על כל חלקיו וריבוי דעותיו.
נזכור ונזכיר דווקא בימי הרחמים והסליחות, כי גם כניסתנו ליום הכיפורים הקדוש והנורא תלויה בנכונותנו לכלול עצמנו עם העבריינים.