ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"ב מובאת מחלוקת בין רבה לרבא בענין סימן העשוי להידרס. רבה סבור שאדם מתייאש בקלות מכיוון שזה סימן שלא יישאר לאורך זמן; ואילו רבא חולק עליו. זו לשון הסוגיה:
"כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו. אמר רבה: ואפילו בדבר שיש בו סימן. אלמא קסבר רבה: סימן העשוי לידרס - לא הוי סימן (שאין בעליו סומך לתת בו סימן, מימר אמר: נשחת הסימן בדריסת הרגלים; רש"י). רבא אמר: לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן , אבל בדבר שיש בו סימן - חייב להכריז. אלמא קסבר רבא: סימן העשוי לידרס - הוי סימן. ...
וזו לשון מסקנת הסוגיה בדף כ"ג ע"א:
"... ואמר רב זביד משמיה דרבא: הלכתא , כריכות ברשות הרבים - הרי אלו שלו, ברשות היחיד, אי דרך נפילה - הרי אלו שלו, אי דרך הנחה - נוטל ומכריז. וזה וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן - לא שנא ברשות הרבים ולא שנא ברשות היחיד, בין דרך נפילה ובין דרך הנחה - חייב להכריז."
וזו לשון רש"י בדף כ"ג ע"א:
" אבל בדבר שיש בו סימן כו' - רבא לטעמיה, דאמר: סימן העשוי לידרס הוי סימן.
נראה שרש"י סבור שאין הלכה כרבא; ולפיכך רש"י הוסיף וביאר "רבא לטעמיה". וכן מתבקש גם לעיל מיניה בדברי רש"י במשנה (דף כ"א ע"א):
"ברשות הרבים - שהכל דשין עלייהו, ואם היה סימן נקשר עליהן - הרי הוא נשחת."
רש"י העמיד במשנה את האוקימתא של רבה; שהרי לרבא בכריכות ברה"ר האוקימתא היא - שלא היה בהן סימן והן מתגלגלות ואינן נמצאות במקומן הקודם.
מקובל לפסוק בדרך כלל כהלכתא שבגמרא; ויש לברר, מדוע לא פסק רש"י כ"הלכתא" של רב זביד?
מחלוקת הסוגיות בענין יאוש
לעיל בפרק"יאוש שלא מדעת הלכה כרבא" התבאר, שלדעת הרי"ף והרמב"ם קיימת מחלוקת סוגיות - מהי מידת האופטימיות של המאבד. המחלוקת היא בין סוגיית "יאוש שלא מדעת" (דפים כא, ב - כב, ב) לבין סוגיית "הלוקח מן התגר" (דפים כ"ו ע"ב - כ"ז ע"א).
בסוגיית "יאוש שלא מדעת" - אביי סבור שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ולכן יש להניח שתי הנחות. 1. מן הסתם הוא כבר שם לב שהמטבע חסר בכיסו. 2. הוא החליט אפשרות שרעה מבחינתו. כלומר, הוא החליט בוודאות שהמטבע נפל והוא התייאש מהמטבע.
אולם בסוגיית "הלוקח מן התגר" מבואר שאין זה משנה כמה זמן חלף מאז שנפלו המעות - המוצא אינו רשאי להניח שהבעלים התייאשו ממעותיהם. בסוגיה ההיא משמע, שגם אם יתכן שהבעלים כבר מודע לחסרון המעות, - יש לחשוש שהבעלים מניח אפשרות שהיא טובה עבורו. כמו האפשרויות המוזכרות ברמב"ם (פרק י"ד מהלכות גזילה ואבידה הלכה ה'): "שמא נתתיו לפלוני או שמא במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא בדברים אלו - אין זה יאוש".
קשיא הילכתא אהילכתא
לכאורה, מחלקת דומה יש בין רבה לרבא בענין סימן העשוי להידרס. רבה סבור שהאדם מתייאש מפני שחושב לרעת עצמו - שמן הסתם הסימן כבר נשחת; ואלו רבא סבור שהאדם חושב לטובת עצמו - שמן הסתם הסימן טרם נשחת.
נראה שרש"י סבור שהמחלוקות הן זהות. אך לשיטת רש"י הכלל ש"הילכתא כוותיה דאביי ב"יעל קג"ם" - עדיף 1 על פני ההילכתא של רב זביד שהובאה לאחר מכן. מאחר שהוכרע לעיל בסוגיית "יאוש שלא מדעת" - שהלכה כאביי; ממילא נדחית שיטת רבא אף כאן. ולכן רש"י הסביר בפרושו במשנה כדעת רבה, וכן הסביר בפרושו בסוגיה - שרב זביד אמר דבריו רק בשיטת רבא. 2
הרי"ף והרמב"ם הבינו כרש"י. אך לשיטתם מכיוון שההילכתא של רב זביד הובאה בש"ס אחר ההילכתא כאביי, ומאחר שדרכם לפסוק כסוגיה שמובאת באחרונה; הרי שהלכה כרב זביד אליבא דרבא.
לעיל בפרק "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא"התבאר שהרי"ף והרמב"ם לא שללו לגמרי את סוגיית "יאוש שלא מדעת" - שנפסקה בה הלכה כאביי. לשיטתם, רבא היה סבור בסוגית ההיא - שגם כשהמוצא ראה שהמטבע נפל מאדם אחד, מותר לו ליטול; ולשיטת הרי"ף והרמב"ם - רק לענין זה "הילכתא כאביי". לפי הבנת הרי"ף והרמב"ם, מהסוגיות בהמשך הפרק משמע שרבא עצמו חזר בו אח"כ; ודברי רב זביד נאמרו לפי דברי רבא האחרונים; ולכן התלמוד קבע שהלכה כרב זביד אליבא דרבא.
בבא מציעא - פרק שני שיטת הרמב"ם ב'אדם עשוי למשמש בכיסו'
בבא מציעא כא, ב; בבא מציעא כו, ב; בבא קמא קיח, ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
