בשבוע שעבר עסקנו בשאלה, כיצד קובע הנביא כי "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" והרי המציאות בשטח זועקת לתיקון בתחומים רבים?
הבאנו כמה וכמה תשובות לשאלה זו, כשהאחרונה שבהן הייתה שכלל ישראל הוא תמיד במדרגה של צדיקים, גם ללא קשר למעשיהם של הפרטים. לכן הדרך היחידה כמעט, שפתוחה בפני הפרט לצאת זכאי בימי הדין,היא ל"התכלל" בתוך כלל ישראל.
הדרך להיות כלול בכלל ישראל היא הדרך של שותפות אמת בין כל חלקי הציבור, על כל מרכיביו. ההכרה בצד הלאומי הינה חלק יסודי והכרחי בתהליך זה. אחרת הכלל הוא סך כל הפרטים וצריך לדון אותו לפי סך הכל של זכויותיהם כפרטים.
נמשיך גם השבוע לדון בנושא חשוב זה.
בשנה שעברה בדברינו לפרשת כי תצא הבאנו את חידושו של הרב יהודה אלקלעי ממבשרי הציונות. הוא פירש כי התשובה הראשונה המופיעה בפרשתנו היא תשובת הכלל אל ארץ ישראל.
כך הסביר הוא את הפסוקים:

אז יתקיים בנו:

לאחר חזרתו של העם לארצו, ארץ חמדתו שהיא תשובה לאומית, יגיע השלב השלישי של תיקון הפרטים המתואר בפרשתנו בפסוקים הבאים:

לפי הסבר זה, גם הפסוק בו אנו עוסקים מתבאר כפשוטו. השיבה הלאומית של הכלל למולדת יש לה משמעות רוחנית של חזרה בתשובה, ירושת הארץ היא היא התשובה - "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ".
גם ההפטרה של פרשתו עוסקת בענין חזרתו של העם לארצו, פריחתה של הארץ עם חזרת בניה לתוכה בשמחה ותקומתו הלאומית עליה. נצטט כמה מן הפסוקים:

הנס האלקי של פגישתם המחודשת של העם והארץ, מדומה לפגישתם הנרגשת של החתן והכלה. הארץ שעמדה בשיממונה כל עוד היו אויביה עליה, תענה בשמחה ל"חתנה" ותתן בעין יפה את פירותיה. "חתונה" זו היא גם חידוש הקשר בין העם לארצו וגם חיזוק הקשר=תשובה, בין העם ואלקיו. לכן אין זה פלא שהנביא מבטא את הנבואה דווקא בביטויים אלה:

כמובן אין זה סופו של התהליך. החזרה בתשובה הפרטית והפיכתה של "ארץ ישראל" גם ל"ארץ הקודש" היא זו שמביאה את ההליך לשיאו. בלעדי שלב זה אין זו גאולה שלמה. לכן הנבואה מסתיימת במילים: "וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי יְקֹוָק" (שם יב). אי לכך יש מקום בהחלט לשים על ההזמנה לחתונתם של זוג שבונה את ביתו בארץ ישראל, על יסודות הקדושה והטהרה, את הפסוקים מתוך הפטרתנו:


הבה נתפלל כי נזכה לראות את כל העם על מרחבי ארצו
בונה את עצמו גם מבחינה לאומית ב"ארץ ישראל"
וגם מבחינה רוחנית ב"ארץ הקודש".