ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך נח

נח - מהו "צדיק"?

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרסיה
לחץ להקדשת שיעור זה
צדיק יסוד עולם
"אלה תולדות נח, נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלהים התהלך נח" 1 .

התורה קוראת לנח "איש צדיק". צריך להבין את ההגדרה הזו. מהו צדיק? מדוע נקרא נח "איש צדיק"? הפסוק במשלי 2 אומר "צדיק יסוד עולם". צדיק הוא היסוד, הוא המקיים את העולם. נח היה איש כזה, שבצדקותו קיים את העולם. על כל הדור שלו נגזר שימחק, אבל הוא היה צדיק וקיים ומקיים, צדיק במובן הזה שהוא יסוד, שאחר כך כל העולם כולו נמשך ממנו. יסוד יכול להיות מלמטה ויכול להיות מלמעלה, משפיע. יוסף גם כן נקרא צדיק, גם הוא היה עמוד ויסוד. הצדיק בעצם מכוון את העולם, ממשיך כוחות לקיומו של העולם, וממילא הוא מושל במציאות, שכן הוא הגורם לקיומה. במובן זה יוסף גם כן היה מושל, זן ומכלכל את כל ארץ מצרים. לולא יוסף, היה הרעב גורם שמצרים תכלה, ואולי אף כל העולם כולו.
כיצד הצדיק נעשה יסוד העולם? הוא מתנהג במעשי צדק, מעשים נכונים, שיש להם זכות קיום. כל כולו ומהותו צדקות ועשיית מעשים ברי-קיימא. זה מקיים את המציאות. הוא ממשיך את השפע העליון האלוקי אל המציאות. לכן נח נקרא צדיק.

חז"ל מביאים שני פירושים למילה "בדורותיו": יש דורשים לשבח, שאפילו בדורותיו, שהיו דורות של רשעים וקשה היה להיות צדיק, עמד נח כנגד הזרם והיה צדיק, קל וחומר אם היה בדור של צדיקים. ויש הדורשים לגנאי - באופן יחסי לדורו הוא היה נחשב צדיק, אבל אם היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב צדיק.
ישנם שני סוגי אנשים. יש אנשים שכשיש להם אתגרים והם צריכים להתמודד עם קשיים הם פתאום מגלים כוחות גדולים וחזקים. ויש אנשים שדווקא אם דורשים מהם התמודדויות כוחם נחלש, אך אם יש אוירה טובה ותומכת הם מוציאים הרבה כוחות. יש צדיקים כאלה ויש צדיקים כאלה.
אך יש גם פירוש שלישי למילה "בדורותיו". קודם הסברנו שהכוונה היא לדור שהוא חי בו, אך אפשר להבין שהכוונה היא לדורות שהוא יוצר . "אלה תולדות נח", זה כל עניינו של נח, שיש לו תולדות. לכל הדור שלו לא היו תולדות, הוא נפסק. מכאן ואילך כל הדורות הם של נח, כולם כבר לא נקראים "בני אדם" אלא "בני נח". הוא הגורם לשלמותם של כל הדורות. כלומר, יש לנח מדרגה מיוחדת במינה, תפקיד מיוחד במינו, לקיים את כל הדורות כולם.
בזוהר מובא שנח נקרא "צדיק יסוד עולם", משום שלולא צדיקותו לא היה המשך לעולם, אף אחד לא היה נשאר אחרי המבול. הצדקות של האדם אינה נוגעת רק לו, להוצאת הכוחות שלו אל הפועל, אלא הגידול הפנימי הזה וההתרוממות למדרגת צדיק ממשיכה שפע לכל הדורות הבאים ממנו באופן ישיר ולמושפעים ממנו באופן רוחני, שהם גם כן בגדר של "בנים" 3 .
על הלימוד הזה יש לשאול, הרי על בני דור הפלגה נאמר "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם " 4 . אומר הזוהר 5 , מוטב היה לאדם הראשון שלא יוזכר בפסוק הזה. כיון שהם חטאו, הוזכר שהם מתנהגים כאדם הראשון, שאף הוא חטא וגרם בכך מיתה לכל הדורות. כעת חוזרים צאצאיו וחוטאים כמו האדם הידוע, אדם הראשון. "בן חכם ישמח אב" 6 . כשהבן מתנהג בחכמה כולם אומרים שאבא שלו מאוד מוצלח, וכן להיפך - כשהבן לא מתנהג יפה אומרים שזה מתחיל מהאבא 7 . ההתנהגות של המשך הדורות מתייחסת אל האב. ובאופן כללי כולם נקראים "בני נח".

כוחם של צדיקים
נתבונן בעניין זה בדברי הרב בהתייחסו לגדר של ה"צדיק", באורות הקודש 8 :
היכולת האלהית בחפצו קשורה, והיכולת האנושית נועדה היא לבוא להמידה האלהית הזאת, להיות קשורה בחפצו, אני אמרתי אלהים אתם.

כלומר, אצל ריבונו של עולם היכולת שווה לרצון, כל מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות, אין לו מגבלות. היכולת האנושית אינה כך. יש הרבה דברים שהאדם רוצה לעשות ואין בכוחו לבצע. אומר לנו הרב, שהיכולת האנושית שואפת ונועדה להגיע למדה האלקית הזאת שהיא תהיה תלויה בחפץ האדם, כפי שאומר הפסוק "אני אמרתי אלהים אתם" 9 . כביכול, קיויתי שתגיעו למדרגה כזו, להיות כאלקים.
ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם, והוא הולך ומוכר, עד כדי המידה של 'ותגזר אֹמר ויקם לך'.

כלומר, יש אנשים שמגיעים למידה הזו, של "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים" 10 . כפי שאומר הפסוק באיוב 11 " וְתגזר אֹמר וְיקם לך".
זוהי מידת הצדיקים. ולפי צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל באומר.

ככל שאדם נהיה יותר צדיק, כך הוא מתדמה יותר ליוצרו, וכך חפצו יכול יותר ויותר להתקיים והיכולת מתגברת בהתאם לחפצו, לפי צדקתו של האדם. "יוצר כל באומר", אומר והדברים מתקיימים לפי דבריו.
ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הזה הוא היסוד האיכותי שלו.

כלומר, בעצם יכול להיות שהנקודה של הצדקות שיש בכל אדם, היא מאוד גנוזה וכמוסה, אך היא עיקר עניינו של האדם,
שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל, הוא היסוד החיוני של הלוז, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחית המתים, בעלמא דעתיד לאתחדתא.

כלומר, בכל אדם מישראל יש עצם לוז. זה קשור קצת למקום שלנו [בית-אל הנקראת לוז]. עצם לוז היא עצם שמתקיימת על ידי אכילת סעודת מוצאי-שבת. העצם הזו קיימת בכל אדם מישראל, ואינה מתבטלת אף לאחר החיים. כל הגוף מתבטל והופך לעפר, ועצם זו נשארת. וזהו הגרעין שממנו אחר כך יקום האדם לתחייה. כלומר, באדם מישראל יש יסוד נצחי. והיסוד הזה הוא היסוד האלקי שבו, היסוד הצדקותי שבו, הלוז שבו. ככל שהלוז הזה יהיה יותר מרכזי באדם והכוח של הצדקות הזו יגבר, כך גם יכולתו תלך ותגבר, ואמירתו תפעל בעולם. זהו עניינו של הצדיק - הוא יסוד עולם. הצדיקות מקיימת את העולם.

ממשיך הרב -
וכפי ההתנערות של היסוד הרצוני במדת הצדק, להיות כלול במהות הצדקות, ככה היא הופעת הפעולה הרצונית בגבורתה, בהשיגה מידת תחית המתים, שבאו אליה כל מנחלי תורה שבעל-פה, [כפי שאומרת הגמרא בסנהדרין דף ע"ז י] 'זוטרא דאית בכו [הקטן שבכם] מחיה מתים'.

אפילו בקטן שבחכמי תורה שבעל-פה יש כוח להחיות מתים. הכל תלוי במידה שהיסוד הרצוני בא לידי מימוש בפועל. כשאדם לוקח את הרצון הפנימי החיובי הטוב שבו ומממש אותו - הרצון הזה הולך וגובר, הולך ומתעצם והופך לכוח שיכול לפעול פעולות בעולם. זהו צדיק יסוד עולם.
"ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" 12 . הצדיקים יורשים ארץ, הם מנהלים את העולם, הם שולטים כביכול ומכוונים את העולם. זה היה נח, איש האדמה, ששלט באדמה, בכל המציאות שבזכותו קיימת ועומדת.
אם כן, עמדנו על מידת הצדקות, והזכרנו שבדברי הרב על מנחילי התורה שבעל-פה ישנה התכונה הזו של צדקות, שיש בהם כוח של "ותגזור אֹמר ויקם לך", עד כדי כך ש"זוטרא דאית בכו מחיה מתים".





עוד בנושא נח

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il