ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה דרכי הגאולה

משיח בן דוד ומשיח בן יוסף

לחץ להקדשת שיעור זה
הגמרא אומרת 1 :
'וספדה הארץ משפחות משפחות לבד...'. פליגי בה רבי דוסא ורבנן, חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג. בשלמא למאן דאמר 'על משיח בן יוסף שנהרג', היינו דכתיב 'והביטו אלי את אשר-דקרו וספדו עליו כמספד על-היחיד', אלא למאן דאמר 'על יצר הרע שנהרג', האי הספידא בעי למעבד [וכי היה צריך לעשות הספד]?! שמחה בעי למעבד, אמאי בכו? כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים 'היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?' [בוכים מהתרגשות], ורשעים בוכין ואומרים 'היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?', ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר 'כה אמר ה' צב-אות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם-בעיני יפלא'. אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא (עכביש) ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר 'הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה'.

על דברי הגמרא הללו אומר המהר"ל 2 :
כי אומה ישראלית הם דומים לאדם אחד, שיש בו שנים-עשר אברים, והם מנויים וידועים, והם כנגד י"ב מזלות, וכנגד י"ב חודשי השנה. ויש באדם שני אברים, והם מלכים על כל האברים, והם הראש והלב. כי מלכות יהודה נגד הראש, וכדכתיב 'יהודה יעלה בראש', ויוסף תמיד הוא באמצע כנגד הלב, שכן תמצא בנשיאים, נשיא אפרים באמצע, דומה ללב שהוא באמצע האדם.

אם כן, מלכות בית דוד היא בחינה של ראש, ומלכות יוסף היא בחינה של לב. ממשיך המהר"ל:
וידוע כי הנשמה הנבדלת היא במח, והנשמה היא אלוקית יותר מן הלב. וכן הוא מלכות יהודה, כאשר המלכות הוא כראוי, אז מקבלים כבוד ה', ואין כאן רק מלכות בית דוד. ולפיכך ראוי כי יהיה מלך אחד לכל י"ב שבטים, שהם י"ב אברי האדם. אבל כאשר אינם זוכים, אינם מקבלים לגמרי כבוד ה', ואין להם מעלה זאת כאשר ראוי, ואז נחלק המלכות. ורוב האברים נמשכים אל הלב, שהוא עיקר, ומיעוט אל הראש כאשר הוא בחיסרון.

אמנם, הראש-המוח הוא צריך לשלוט על הכול, אבל גם ללב יש תפקיד מרכזי, והוא ראוי למלכות.
...ומזה הטעם ראוי לישראל שיהיה להם משיח בן יוסף גם כן, שכיון שראוי שבט אפרים למלוכה, מצד שהשבט הזה דומה ללב, לכך יהיה להם בסוף המושל הזה, שהוא משיח בן יוסף. ומכל מקום גוברים עליו האומות, כי ממשלה ומעלה זאת יש לה הפסק וביטול. ולפיכך, גוג ומגוג שהוא מתנגד לישראל כמו שהתבאר, יהיה גובר על משיח בן יוסף, ויהיה נהרג, ומסתלק מעלה זאת מן ישראל.

"וספדה הארץ משפחות משפחות לבד" 3 - שני משיחים עומדים לישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויש חשש של הסתלקות משיח בן יוסף.

הצלתו של משיח בן יוסף
תלמידו של הגר"א, ר' הלל משקלוב, בספר "קול התור", מרבה לדבר בשם רבו על הנושא הזה, ודבריו מתאימים מאד לדברי המהר"ל. הלב שהוא המחיה את כל צדדי הגוף מבחינה חומרית, הוא משיח בן יוסף, והמוח שהוא הכוח הרוחני, הנשמתי, השכלי, הוא משיח בן דוד.
על-פי רבנו הגר"א, כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלם והרחבת ישוב ארץ-ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה, נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא, משיח הראשון, משיח בן יוסף, שהוא הכח הנסי, המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים... גם משיח בן יוסף עצמו הוא בב' בחינות, יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים 4 .

אם כן, משיח בן יוסף עוסק בכל עניני ה'אתחלתא'. הוא עוסק בקיבוץ גלויות, בנין ירושלים, הרחבת ההתיישבות וכדו'.
ממשיך ר' הלל משקלוב וכותב 5 :
השיטה היסודית של רבנו היה 'עוד יוסף חי'. היינו, שמשיח בן יוסף חי ויחיה, ותתבטל הגזירה להיהרג על-ידי ארמילוס הרשע.

הגמרא במסכת סוכה 6 מדברת על מיתת משיח בן יוסף. הגר"א אומר, שצריך לשאוף למגמה הזאת של "עוד יוסף חי" 7 , שלא תהיה ח"ו מיתה למשיח בן יוסף.
כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות. הגזירה (על מיתתו) מתבטלת על-ידי אריכות הגלות, ועל-ידי ייסוריו שסובל ונושא חולינו, ועל-ידי המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות, שזה הוא תפקידו, ועל-ידי חבלי משיח ויסורי ארץ-ישראל, ועל-ידי תפילותינו בכל יום תמיד בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, בתפילות הקבועות כמבואר להלן. והעוסקים בקבוץ גלויות, מקילים את ייסוריו של משיח בן יוסף בעקבות משיחא. הגזירה מתבטלת באופן שנחלקת לחלקים קטנים, כמשל המובא במדרש: "משל למלך שכעס על בנו, ונשבע לזרוק בו אבן גדולה. אחר-כך ניחם וריחם עליו, ובכדי לקיים שבועתו, שבר את האבן הגדולה לחלקים קטנים, וזרק עליו את החלקים האלה אחד אחד. נמצא שלא נהרג, ובכל זאת סובל גם מהחלקים הקטנים 8 . והם חבלי משיח הבאים קימעא קימעא יחד עם תתקצ"ט עקבות משיחא, באופן שגם הגזירה נחלקה לתתקצ"ט חלקים קטנים. ולעומתם צד הישועות, כמרומז בפסוק 'ועת צרה היא ליעקב' ממנה יושע.

אנו רואים בדברי הגר"א שיש מגמה להציל את חייו של משיח בן יוסף. משיח בן יוסף איננו רק איש פרטי שהופיע או יופיע. לפי דעת הגר"א, בכל הנוטל חלק במהלכי הגאולה - קיבוץ גלויות, בנין הארץ, יישובה ובנין ירושלים - יש ניצוץ של משיח בן יוסף. המציאות של הופעת משיח בן יוסף היא מציאות שמתמשכת בעצם בכל הדורות. כבר באברהם אבינו היה ניצוץ של משיח בן יוסף כאשר הוא עלה לארץ ישראל, ועסק בבניין הארץ 9 . זה היה המהלך הראשון של הגאולה, השייך לעניינו של משיח בן יוסף.

קימעא קימעא
שאלנו את פי רבנו מדוע צריכה האתחלתא להיות דוקא קימעא קימעא. אם באה עת רצון לפני ה' לקבץ נדחי ישראל, היד ה' תקצר, שקבוץ גלויות יהיה במידה גדולה בפעם אחת? והסביר לנו רבנו כי כל ענין האתחלתא דגאולה הרי הוא ב'לא זכו', היינו לא בזכות צדקתנו 10 .
אם ישראל זכו, אז בכלל אין קושי. ריבונו של עולם יכול לגאול אותנו במהירות, בנוחיות ובנעימות. הגדולה של מצב ה'אתחלתא דגאולה' היא דווקא במקרה שישראל לא זכו ובכל אופן מופיעה הגאולה.
ואם הגאולה תבוא בפעם אחת [במצב שאין מוכנות] הרי מצד אחד לא יהיה אפשר לעמוד במידת היסורים הבאה במידת הדין כאמור לעיל [כי בפעם אחת, במצב שלא זכו, יצטרכו להיות ייסורים נוראים, וזה יהיה למעלה מהיכולת לסבול], ומצד שני לא יהיה אפשר לקבל את האור הגדול, הבא מצד החסד שבו, בפעם אחת.
כלומר, גם הייסורים יהיו יותר מידי קשים מיכולתנו לסבול, וגם צריכה להיות לנו היכולת לקלוט את האור הגדול של הגאולה.
את כל זאת עלינו לדעת מראש, בדרך העבודה המעשית של קבוץ גלויות.

תפילה על משיח בן יוסף
עניין נוסף שעוסק בו הגר"א שם בהמשך הוא התפילה בעד הצלתו של משיח בן יוסף.
'עוד יוסף חי'. 'צדיק באמונתו יחיה'. יחד עם כל פעולתנו ביעודו של משיח בן יוסף [כל ההשתדלות בפעולות ישוב ארץ-ישראל, בלימוד ובדיבור, בהשפעה ובעשייה, יחד עם כל זה - ] מצוה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומנו בסוד 'שארית יוסף', ושעל ידו קבוץ גלויות, על משיח בן יוסף התחתון שבכל דור ודור - שלא יהרג... שלא ימות לפני שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלמות, שיחזיק מעמד נגד... המבקש להכשילו בכל דרכיו, שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון. וזאת כוונת 'צדיק באמונתו יחיה' [צדיק זה בחינה של יוסף], ועל משיח בן יוסף העליון, שלא יפסק אורו 11 .
כלומר, יש משיח בן יוסף תחתון ויש משיח בן יוסף עליון, ועל שניהם אנו צריכים להתפלל.
על תהליך הגאולה הלאומי שאנחנו נמצאים בו אמר הגר"א שזה עניינו של משיח בן יוסף. ה'אתחלתא' של הגאולה, היא על-ידי משיח בן יוסף, ועניינה לפי הגר"א, אינו רק חומרי, אלא יש בזה כמובן גם בחינות רוחניות.
העניינים הללו של התיישבות בארץ-ישראל ובירושלים, בניין הארץ וירושלים, קיבוץ גלויות וכו', נעשים ב"ה בדורנו באופן גדול ונפלא, וזהו עניינו של משיח בן יוסף, שהוא הלב, הצד הגשמי, ה'לאומי', של הופעת הגאולה. משיח בן יוסף בסכנה, ויש חשש שהמהלך הזה עלול להיפסק. עלינו להשתדל כמה שיותר שהתהליך של משיח בן יוסף לא יפסק. כפי שאמרנו, לא מדובר באיש פרטי, אלא כל אדם, וכל ציבור הפועל את הפעולות שהם תפקידו של משיח בן יוסף, הרי זו בחינה של משיח בן יוסף. המהלך הרוחני הזה, מהלך הגאולה, שהוא בחינה של משיח בן יוסף, נמצא בסכנה מכיון שהוא לא מספיק מלא בתוכן רוחני. זהו מהלך של הלב, של הרגש, שאינו מחובר מספיק עם הראש, הוא לא מספיק מקושר עם הקדושה, עם הרוח, עם השכל, עם התורה, וכיון שכך הוא בסכנה, וצריך להתפלל עליו.
לפי דעת הגר"א, למרות שהנבואה אומרת שהוא בסכנה, וחז"ל מדברים על זה שיש סכנה קיומית למהלך הזה, למרות זאת צריך להתפלל שלא ימות. צריך להתאמץ, להתייגע, לפעול ולעשות הכל כדי שהמהלך הזה ימשיך ויתקדם הלאה.
אנחנו פוגשים בימינו אנשי תורה, האומרים שלא יכול להיות שהמהלך הזה יימשך. הוא מנותק מהתורה, והוא חייב להתבטל, ואז יקום מהלך אחר, שיבוא מתוך אמונה, מתוך קודש, מהשמים, והוא יהיה המהלך האמיתי של הגאולה. לא יכול להיות שמה שקורה עכשיו קשור במהלכה של הגאולה, שהרי זה מנותק מהקודש. זהו אותו רעיון שאנחנו פוגשים בדברי הגר"א, על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. יש כאן מחלוקת מה צריך לעשות, והגר"א אומר שצריך להתפלל לקיומו של משיח בן יוסף, להמשך הצלחתו, לאיחודו של משיח בן יוסף עם משיח בן דוד, על מנת שלא יפסק המהלך הזה, שאם כן תהיה הפסקה בינו לבין ההופעה של משיח בן דוד.

התמודדות עם קשיי הגאולה
הקושי שאנחנו פוגשים בזמן האחרון הוא שגם "בארזים נפלה שלהבת" 12 . גם לאלה שהיו כל-כך אוהבי ונאמני ארץ ישראל, שדגלם היה ארץ-ישראל השלמה, קרה השבר של כניעה וויתור על העקרונות הבסיסיים והיסודיים הללו. אמנם, אין זה נעשה מתוך רצון ח"ו לוותר על חלקי ארץ-ישראל, אלא מתוך תחושה של הכרח, שזה מה שטוב לעם ישראל.
זוהי עוד מכה חזקה לכוחו של משיח בן יוסף. לא ממש מיתה, אבל מכה חזקה שגורמת אכזבה נוראה. אנשי האמונה שציפו שמהלך הגאולה לא יפסק, אלא ימשך כל הזמן, וכל שכן שלא תהיה נסיגה במהלכי הגאולה, פתאום פוגשים קושי כזה גדול, ומסתכלים עליו בדאגה. נראה שהקושי הזה לא נגמר, והוא יגרור אחריו קושי אחר וכו', ואיננו יודעים איפה כל זה ייעצר. מבחינה מסוימת זה גורם אכזבה נוראה, אבל רק מבחינה מסוימת, מפני שאנחנו אנשי אמונה, ולא נרתעים מקשיים. אנחנו יודעים שכך דרכה של הגאולה, ואם התאמצנו והתייגענו, ועשינו ככל יכולתנו, ובכל זאת יש עיכובים, אנחנו מקבלים אותם באהבה, מתוך הכרה ש"עת צרה היא ליעקב וממנה ייושע" 13 .
איננו יודעים בדיוק איך תהיה הגאולה. אנחנו צריכים לעשות כפי ראות עינינו, להשתדל לעשות כפי מה שאנחנו מבינים, אבל לדעת, שבעצם נסתרות דרכי ה'. מה שאנחנו חושבים לפעמים שזו מכה, כבר הוכנה לה רפואה גדולה, ואנחנו עדיין לא רואים אותה. הקדוש ברוך הוא תמיד מקדים רפואה למכה 14 , ויש מצבים של נסיגות, שמביאות אחר-כך להתפרצויות חיוביות יותר גדולות. זוהי דרך ההתפתחות של האדם, של הצומח, ובעצם של כל דבר. מפעם לפעם צריך התכנסות של כוחות, כדי לפרוץ אחר-כך בכוחות הרבה יותר גדולים.
כל פעם שאנחנו נתקלים באיזה שהוא קושי, אסור להסכים אתו. לא לוותר! יש להשתדל לעשות את כל המאמצים שבעולם להתגבר על כל חולשה ולבטל אותה. אבל אנחנו יודעים, שגם אם לא נצליח, לא נישבר. אנחנו יודעים, ש"ממנה יוושע", מזה נוציא כוחות חדשים וגדולים יותר.
בכל מצב צריכים להיות בשמחה, לקבל את הייסורים הרוחניים והכלליים הללו, שהם בדברים כל-כך יקרים לנו, מתוך שמחה. אכן עניין הגאולה מאוד יקר לנו. הוא ממלא את נפשותינו, ואנחנו כל הזמן עסוקים במחשבות הלב איך לקדם ולהמשיך את מהלך גאולתנו, ואיך להדוף את כל העומדים בדרכה, מבחוץ ומבפנים.
כאשר יש קושי, מופיעה בקצה הלב נקודה של יאוש, האומרת 'הנה יש עוד קושי ועוד קושי' וכו'. בשביל זה צריך להחזיק תמיד את ספר 'קול התור', האומר שאסור להירתע מקשיים. קשיים הבאים בצורה גדולה וקשה, עלולים לעורר מחשבה שאולי אנחנו לא בדרך הנכונה. כל דבר שאנחנו פוגשים בדרכנו הוא מעשה ה', ואם הקדוש ברוך הוא שם לנו מעצורים בדרך, אולי הוא רוצה לרמוז לנו ולומר: "טעית! לך בדרך אחרת!". המחשבות הללו הן הגיוניות לכאורה, אבל בא הגר"א ואומר שכך הוא סדר הגאולה.
בעניינים אחרים, כגון אדם המנסה לעשות עסקים ויש לו כל הזמן מעצורים, יתכן שיש כאן סימן מריבונו של עולם האומר לעזוב את העסק הזה ולנסות עסק אחר. אבל כשעוסקים בעניין גאולת ישראל, אסור לפחד מהקשיים ולהירתע מהייסורים. אסור להיעצר ולאבד את הביטחון, מפני שכך עניינה של הגאולה. הישועה באה דווקא מהקשיים! וככל שיהיו קשיים יותר גדולים, כך תהיה ישועה יותר גדולה.
צריך אורך רוח בלתי מוגבל, מכוח אמונה בריבונו של עולם. אנחנו עומדים כעת במבחן של אמונה, וריבונו של עולם רוצה, כמובן, שנצליח בו. זהו 'תרגול' של העמקת האמונה. ריבונו של עולם רוצה שנעמיק את אמונתנו, ולא נאבד את הביטחון שהכול בעז"ה יהיה לטובה.

הכל לטובה
אנחנו מאמינים שהכל לטובה. נשאלת השאלה, אם כן, למה להלחם בכל הקשיים?! נִתֵּן לדברים לזרום כמו שהם, שהרי אנחנו יודעים שהכל לטובה?! אלא שבאמת 'הכל לטובה' מצד מעשיו של הקדוש ברוך הוא, אבל התפקיד שלנו הוא להתאמץ להתקדם הלאה ולא לעצור לרגע. מהמאמצים שלנו ומהקשיים גם יחד, משניהם, נעשית הטובה הגדולה. מצד אחד אנחנו מקבלים את הייסורים באהבה, ומאידך אנחנו מתאמצים מאד מאד על בניינה של ארץ-ישראל, במסירות עצומה ונפלאה, שדורות אחרינו יספרו על המסירות הגדולה של הדור הזה לישועת ארץ-ישראל, לבניינה של ירושלים, לבניין כל בית ובית בירושלים ובארץ ישראל בדביקות ובמסירות.
המסירות הזו היא הבונה את הבניין העליון של הגאולה האדירה שצריכה להתגלות, גאולה נצחית, עליונה, אלוקית. על-ידי כך בעז"ה נגיע למצב שנוכל לקבל אור רוחני כל-כך גדול, שיהיה בכוחנו לרומם את העולם כולו. כמובן, ככל שאנחנו מבינים את הגדולה של הגאולה השלמה, יותר מובנים לנו חבלי הלידה - הקשיים של הגאולה הזו, אבל כאשר תגיע הגאולה, תהיה לנו תחושה שבכלל לא היה קושי, ש"בטרם תחיל ילדה" 15 . נשכח את כל הקשיים. הגאולה תהיה כל-כך אדירה, שנראה שכל מה שהתאמצנו הוא כאין וכאפס לעומת התמורה הגדולה והנפלאה. כך מנבאים לנו הנביאים.

אנחנו מלאי אמונה בקיום דברי הנביאים, ולכן צריכים להמשיך עם עוצמה של אמונה ולא לאבד את העשתונות. אל לנו להתייאש, אף על-פי שאמרו חז"ל "אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מהגאולה" 16 . הרב מבאר את דברי חז"ל אלו, שאין הכוונה לייאוש בגלות, אלא מדובר על המצב הנוכחי, שהתחילה הגאולה, ובתוך התהליך יש דברים מייאשים, נראה שהגאולה נעצרת. כל עוד לא התחילה הגאולה, לא היו צריכים להתייאש, שכן היה מקום לחשוב שכשהיא תתחיל הכל ימשיך ויזרום, אבל כשהיא מתחילה ונעצרת, זה מביא לידי ייאוש מן הגאולה. אם כן דווקא בזמני הייאוש הללו יש לחכות, כי יכול להיות שדווקא אז הוא יבוא. אולי לפי מה שחכמים אומרים, אם לא נתייאש - המשיח לא יבוא, אך אין מה לדאוג, יש כאלה שכבר ממלאים את התפקיד הזה. לא צריך שכולם יתייאשו...
גם בציבור שלנו יש כאלה שאין להם כוח. יתכן שהמציאות הזו שאנחנו מתמודדים איתה כעת תגרום באמת לייאוש, ואולי יקח זמן מה להתאושש מזה. אבל אנחנו, אנשי האמונה, שעסוקים בתורה מבוקר ועד לילה, צריכים להיות יותר גבוהים. אנחנו צריכים לא להפסיק את גדולת אמונתנו לרגע. זה צריך לתת לנו כוחות אדירים לשקוד על התורה, להעמיק את התפילה, להתחזק בקיום המצוות, לעשות הכל ביתר דביקות, ביתר עוצמה, מפני שזה בעצם מה שיעשה את השינוי. כלומר, חיבור ענינו של משיח בן דוד עם משיח בן יוסף, כאמור לעיל, זהו עניינה של הישיבה, עניינם של אנשי התורה, שעוסקים במוח של האומה, באמונה, בתורה. אנו נמצאים במצב שבו משיח בן יוסף, גוף ללא נשמה, מפרפר בין חיים למוות. אם אנחנו ננשים אותו ונוסיף נשמה לגוף הזה, נוסיף עוד קדושה, עוד תורה, עוד מצוות, עוד מעשים טובים, ובעיקר באיכות גדולה מאד, בדבקות פנימית, אז כמובן שהכוח הנשמתי, ידבק, יחדור, אל הצד ההופעתי, הלאומי. הצד הלאומי יתחיה, ותימשך גאולתנו ופדות נפשנו. אנחנו מלאי אמונה שכל מה שריבונו של עולם עושה הוא לטובה. גם המכות שהוא נותן, וגם אם אנחנו חושבים שזה לא מגיע לנו ולכן זה כואב כפליים, הכל לטובה. אנו מתפללים שריבונו של עולם יביא אותנו במהרה לגאולה שלמה.




הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד והעומד בראש ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל. לקורות חייו המלאים לחץ כאן. לשאלות ותשובות מהרב לחץ כאן.
עוד בנושא דרכי הגאולה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il