בחוץ לארץ, זמן שאילת גשמים הוא ששים יום מתקופת תשרי: "תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה" (תענית י, א). לוח השנה מחולק לארבע תקופות. התקופה נקבעה על פי זוית השמש כלפי כדור הארץ. תקופת תשרי מתחילה ב- 23.9 ולאחר ששים יום מתקופת תשרי ב- 22.11 מתחילים בחו"ל לשאול גשמים. הגולה הנזכרת כאן היא בבל, ובכל מקום בעולם חוץ לארץ ישראל, שואלים ביום ששים מתקופת תשרי. הרא"ש בתשובה (כלל ד, י) טוען שבכל מקום בעולם יש לשאול גשמים לפי האקלים במקום, ולא על פי האקלים של בבל, אך הוא עצמו הודה שדבריו לא התקבלו בפסיקת ההלכה. באותם מקומות בחו"ל בהם החורף בזמן הקיץ בארץ ישראל, ישאלו גשמים בברכת שומע תפילה, כמו שכל אדם יכול לבקש צרכיו בשומע תפילה. כך השיב רבי לאנשי נינוה ששאלוהו מתי עליהם לשאול גשמים: "כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה" (תענית יד, ב).
הרמב"ם (הל' תפילה ב, טז) פסק:

מדברי הרמב"ם עולה שרק בבבל ובארצות הסמוכות לארץ ישראל ובבל שואלים גשמים ביום ששים לתקופה. אך במקומות רחוקים יותר יש לשאול על פי האקלים המתאים. כך כותב הרמב"ם בפירוש המשנה (תענית א, ג): "וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה. וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון". ובכל זאת ההלכה המקובלת היא שבכל מקום בגלות שואלים גשמים ביום ששים לתקופה.

מחוץ לארץ ישראל כמו בבבל
ויש להבין מדוע הכל מזכירים גשמים בברכת השנים באותו התאריך, ואלו בשאילת הגשמים כל העולם למעט בארץ ישראל, נגרר אחר האקלים של בבל?
מרן הרב זצ"ל (שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן כד) נשאל אודות זמן שאילת גשמים בארגנטינה, שם זמן הגשמים הוא בין החודשים ניסן עד תשרי, והקיץ הוא מתשרי עד ניסן. בתשובתו הוא מסביר את פשר ההבדלים בין הזמנים השונים:

היינו הזכרת גשמים בכל העולם היא לפי האקלים של ארץ ישראל. כל העולם היהודי דורש בעת התפילה בשלומה ואקלימה של ארץ ישראל. רק לגבי שאילת גשמים קבעו חכמים שבארץ ישראל מתחילים לשאול בז' במרחשוון ובחו"ל ששים יום מהתקופה. התאריך בחו"ל נקבע לפי בבל.

הקהל שבארץ ישראל חשוב ככלל ישראל
בתשובה זו לא הסביר מרן הרב זצ"ל, מדוע כל העולם נגררים בשאלת גשמים אחר האקלים בבבל, גם כאשר האקלים של בבל איננו מתאים למקומם. בתשובה אחרת (שו"ת משפט כהן סימן קמד, עמ' שלו) הוא מסביר את הענין:

הזמנים בברכת השנים נקבעו לפי האקלים שבארץ ישראל, מאחר שהיושבים בארץ ישראל, הם הנחשבים כגרעין של כלל ישראל, גם אם הם נחשבים מעטים:

באשר לבבל, מאחר שבזמן התקנה ישבו רוב היהודים בבבל, נקבע אז שכל בני חו"ל ישאלו לפי האקלים של בבל. ואמנם יתכן מאד שלו יהודים רבים יושבי חו"ל היו יושבים בארץ אחרת ולא בבבל, היה נקבע זמן השאלה לכל העולם היהודי לפי אותו המקום.
הסברו של הרב זצ"ל מציב באור חדש את פשר תקנת חז"ל, כביטוי לתפיסה עקרונית ביחס שבין ארץ ישראל לבבל ולכל מקום אחר מחוץ לארץ ישראל. ארץ ישראל היא מקום הקבע של עם ישראל, ועל כן הלכות הללו נקבעות על פי האקלים הארץ ישראלי, ממנו שפע של חיים וברכה לעולם כולו (תענית י, א). בעוד שבחו"ל יש חשיבות למקום רק אם יהודים רבים גרים בו. אך אם יהודים פסקו מלגור בו הוא מאבד את מעמדו וחשיבותו. לפי זה יש להבין כי הקביעה של ששים יום אחר התקופה היא מקרית, והיא בשל העובדה שבזמן התקנה ישבו רבים בבבל. בהקשר לשאילת גשמים, חכמים לא רצו לאפשר זמנים שונים לכל המקומות בהם יושבים יהודים, ולכן קבעו את זמן שאילת הגשמים על בסיס הישיבה בבבל כביטוי לגולה רחוקה. ושוב חוזר הענין לכך כי יהודים היושבים בחו"ל, גם אם הם רבים, מעמדם הוא כיחידים ולא כציבור, ועל כן הם ישאלו על הגשמים בברכת שומע תפילה.