ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שידורים חיים מיוחדים לכבוד יום ירושלים
בית המדרש מדורים סיפורים נוספים

גלגול מחילה

ביתם של אדמו"רי טשרנוביל התפרסם כבית של חסד ואהבת ישראל. חסרי בית, יתומים עזובים ושאר עלובי החיים מצאו בחצר זו בית חם ואוהב.
עודד מזרחיכ"ו חשוון תשע"א
מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרסיה
לחץ להקדשת שיעור זה
ביתם של אדמו"רי טשרנוביל התפרסם כבית של חסד ואהבת ישראל. חסרי בית, יתומים עזובים ושאר עלובי החיים מצאו בחצר זו בית חם ואוהב.

אחד המתגוררים בקביעות בחצרו של רבי מוטלה מטשרנוביל היה ילד יתום. מעטים מיהודי העיירה ידעו שהילד נולד לאלמנה שהופיעה בפתאומיות בהקדש של העיירה ביום שבו אחזו בה צירי לידה. היא התייסרה בכאביה בפינת ההקדש וילדה את בנה מבלי שאיש ישמע את גניחותיה. כמה ימים לאחר מכן נפטרה כשהיא מותירה את תינוקה לחסדי העניים שהתגוררו בהקדש. זמן מה לאחר מכן ציווה הרבי להביא את היתום לביתו, ומאז התגורר בחצרו.

למרבה הפלא לא זכה הילד לאהבה וחום כמו יתר היתומים שגדלו בבית הרבי. הוא הסתובב רוב היום בחצר לבוש בגדים קרועים, מלוכלך ומוזנח. הרבי התעניין בו מאוד, חקר לדעת את מוצאו, שאל הרבה לשלומו, ואף על פי כן לא דרש מבני ביתו לגלות חיבה אל הילד המוזר והעלוב. הדבר הפליא מאוד את חסידיו.

יום אחד הגיעה הרבנית מלכה, אחותו של הרבי מוטלה, לביקור בבית אחיה. מחלון החדר בו התאכסנה ראתה את היתום, שהיה אז בן שבע, לבוש בלויים ומשחק באבנים ובחול כשאפו זב ופניו מזוהמות. הרבנית לא ידעה דבר אודותיו, אבל כשראתה את הסבל הנשקף מפניו נכמרו רחמיה והיא תמהה: הייתכן שכך גדל ילד קטן ומסכן בביתו של אחי הצדיק?!

באותו רגע התקרבו אליו ילדים להורים רמי-יחס בעיירה, כינוהו בשמות גנאי והכוהו בצחוק ולעג.

הרבנית יצאה מיד לחצר, גירשה את הילדים שהסתודדו סביב היתום, ובידיים רחמניות הרימה את הילד שדמעות כאב הכתימו את פניו המלוכלכות. היא הכניסה אותו לבית, ולאחר שהרגיעה אותו במילים רכות, רחצה את פניו וידיו, נתנה לו ממתקים ועודדה אותו בלטיפות ובמילים שמעולם לא הורגל בהן. לאחר מכן פנתה לאחיה הרבי ואמרה:

"אחי היקר, אני מבקשת ממך שתדרוש מבני הבית לשנות את יחסם העוין והאדיש אל היתום הזה! היום הייתי עדה ליחס מחפיר כלפיו ולבי התמלא בצער ורחמים כלפיו".

"האם זו משאלתך באמת?", אמר הרבי ואורו פניו.

"כן", ענתה, "כל כך ריחמתי עליו ונקשרתי אליו כאילו היה בני".

"אם כך", אמר, "הוא לא זקוק לנו יותר, שכן בא על תיקונו".
הוא הביט באחותו התמהה והחל להסביר:

"אספר לך מעשה שהיית שותפה בו, וכנראה הספקת כבר לשכוח. בימיו של אבינו זצ"ל גר בעיירה סמוכה יהודי נכבד בשם איצ'ה. הוא היה מתנגד גדול ליראים, ובמיוחד גדולה הייתה שנאתו לאבינו, רבי נחום. פעמים רבות הציק לו, אלא שאבינו הצדיק לא התלונן עליו מעולם, ואף מחל לו בלבו על התנהגותו הגסה ועל כל התלאות שגרם לו".

"פעם אחת הגדיל איצ'ה לעשות. הוא התאכסן באכסניה סמוכה לביתנו. באותם ימים היית נערה צנועה וחסודה ובקושי יצאת מבית אבא. במקרה יצאת באותה פעם לקנות דבר מה ומיהרת לשוב הביתה. כשעברת ליד האכסניה ראה אותך איצ'ה דרך החלון ורעיון שטני עלה במוחו. הוא קרא לך להיכנס, וברוב תמימותך נכנסת לחדר שבו שהה בחברת הפריץ. באותו רגע יצא איצ'ה החוצה ונעל את הדלת כדי שתישארי ביחידות בחברת הפריץ הגוי. ה' היה בעזרך, וברוב תושייתך פתחת את החלון ונמלטת, אבל הצער והביזיון נשארו אצלך ואצל אבינו זצ"ל במשך זמן רב".

"זמן קצר לאחר מכן נפטר איצ'ה. כשעמד בפני בית דין של מעלה פסקו לו הדיינים שלא תהיה לו תקומה עד שיבקש מחילה מאבינו זצ"ל. מאז החלה נשמתו להופיע אצל אבינו ולבקש סליחה על כל פשעיו נגדו. אבינו אמר לנשמת איצ'ה כי הוא מוחל לכל מי שהצר לו, אבל אינו יכול למחול בשם בתו, והוסיף כי רק היא יכולה למחול למי שעלב בה או הציק לה. הנשמה שלו הלכה אלייך וביקשה ממך סליחה, אבל בגלל שלבך לא נרפא מאותו מקרה מביש סירבת למחול לו".

"בינתיים הסתלק אבינו מהעולם, ובבית דין של מעלה נגזר על נשמתו של איצ'ה להתגלגל שוב לעולם הזה. הוא התגלגל בגופו של היתום הזה שגדל בביתנו עד היום".

רבי מוטלה סיים את סיפורו המופלא באזני אחותו:
"עתה תוכלי להבין מדוע לא זכה הילד לאהבה ותשומת לב שלהן זוכים כל המסכנים אצלנו. רציתי שיתענה ובכך יתכפר עוונו בעולם הזה, וקיוויתי שאת תראי בצערו ותרחמי עליו. עתה כשנכמרו רחמיך עליו, בכך מחלת לו וגרמת לתיקון נשמתו, והוא יוכל להיכנס לעולם שכולו טוב".

באותו יום נפטר הילד.


מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא סיפורים נוספים
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il