^ 1."ואלו הן הנשרפין: חמץ בפסח - ישרף, ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם. את שדרכן לשרוף - ישרוף, ואת שדרכן להקבר - יקבר". ביאר רש"י (שם "את שדרכן"): "אערלה וכלאי הכרם קאי אוכלין ישרפו ומשקין יקברו".
^ 2. הר"ן והרמב"ן (סוכה לה ע"א) הבינו בדרך זו את סיבת הפסול באתרוג של ערלה- "כיתותי מיכתת שיעוריה"- שדינו בשריפה.
^ 3.בדרך זו הסביר הפני יהושע (סוכה לה ע"א) את סיבת הפסול באתרוג של ערלה- "כיתותי מיכתת שיעוריה"- שיש לאבדו בכל דרך שהיא, ולא דוקא בשריפה.
^ 4.כדברי הרמב"ם הבין גם ר"ע מברטנורא . התוס' יו"ט (ערלה א, ב) מתייחס לדברי הרמב"ם, וכותב: "והעובד כוכבים. פירש הר"ב שנטע בשדה של ישראל. וכ"כ הרמב"ם ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם אבל אם נטע העובד כוכבים לעצמו וקנה ממנו הישראל אח"כ אינו חייב בערלה ע"כ. ואם-כן מ"ש הר"ב בתחלת המשנה בין נטעו ישראל בין נטעו עובד כוכבים היינו נמי דווקא כשנטעו העובד כוכבים לישראל. ובסוף פ"ג מפרש דעובד כוכבים הנוטע לעצמו נמי חייב בערלה. ואף הרמב"ם בחיבורו פ"י מהלכות מעשר שני פסק ועובד כוכבים שנטע בין לישראל בין לעצמו. וכתב הכסף משנה שחזר ממה שכתב בפירושו משום דבכמה דוכתי משמע דאף במטע העובד כוכבים לעצמו אסור משום ערלה. כמו שכתבו בהלכות גדלות ע"כ. ומעתה גם דברי הר"ב שבתחילת המשנה בין בנטעו העובד כוכבים סתמן כפירושן בסוף פ"ג. דאף לעצמו חייב...".
^ 5.טעם זה נכון גם באילן של ישראל.
^ 6."הנהיגוהו הם עליהם בחוצה לארץ".
^ 7.וזו השלמת דבריו במלואם: "אמנם לשון התורה הוא בארץ בלבד, עד כאן. לפי שבתורה נאמר בפירוש [שם] וכי תבאו אל הארץ ונטעתם, דמשמע דוקא בארץ. ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [קידושין ל"ט ע"א] בענין הערלה כי כך נאמרה עליה ההלכה למשה מסיני, ודאה אסור ספיקה מותר, כלומר שאין ענין איסורה כמו שאר איסורין שבתורה, שכל זמן שיתחדש עלינו ספק בדבר שהוא אסור מן התורה יש לנו לאסור אותו מספק, דקיימא לן ספק איסור דאורייתא אסור, וכמו-כן ביארנו עם הפירושים הטובים, שספק הלכה למשה מסיני לחומרא, ובענין איסור ערלה קיבלנו כי בפירוש נאמר למשה שיהא ספיקא מותר".
^ 8.יש לציין, כי הרמב"ם פוסק שחיוב ערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני, כלומר, רמת חיוב פחותה. אמנם, נראה שאין הכוונה שמצות ערלה פחות שייכת בחו"ל, אלא שפסיקה זו קשורה לשיטתו של הרמב"ם בנטע רבעי, שאינו נוהג בחו"ל, וממילא התהליך חלקי ורמת החיוב יורדת. במישור העקרוני נראה, שחיוב ערלה בחו"ל יהיה מן תורה.
^ 9. הכסף משנה (שם) מבאר את שיטת הרמב"ם, בכך שערלה אינה נוהגת בחו"ל מגזרה שווה ממעשר שני שנוהג רק בארץ.
^ 10.מחלוקתם למעשה נעוצה בשאלה טכנית שאינה נוגעת לסוגיתנו והיא בענין הכלל 'כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל'. ישנה מחלוקת תנאים האם נטע רבעי נוהג רק בכרם או בכל העצים, ולכן רק כרם ינהג בחו"ל בגלל הכלל הנ"ל. כך סוברים הגאונים. השו"ע סובר כי כלל זה אינו שייך כאן.
^ 11.ישנה סברא לקשר בין הגאונים המוזכרים בהלכה זו לבין הגאונים המופיעים בפסק השו"ע, אך היא איננה הכרחית.
^ 12.כהבנה זו סובר גם המנחת חינוך (רמו, ס"ק טו). ניתן להרחיב את העיון בנושא על-פי דברי המנחת חינוך שם. המנחת חינוך מתייחס לקושיית תוס' מדוע בכדי לפסול שימוש באתרוג של ערלה ישנו צורך בלימוד מן פסוק 'לכם', הרי ממילא כיתותי מיכתת שיעורי. עונה המנחת חינוך, שהפסוק נצרך לאסור שימוש באתרוג של ערלת חו"ל שאין מקור לשריפתה.
^ 13.על טענה זו ישנו קושי בכך שספר החינוך פסק כי נטע רבעי אינו נוהג בחו"ל. אמנם, ניתן לומר שהסיבה לפסיקתו היא צדדית, כגון העובדה שהתורה עשתה גזרה שווה בין מעשר שני ונטע רבעי, כדברי בגמרא בקידושין (נד ע"ב).
^ 14.יתכן והניתוק בי המצוות יגרום להפחתה ברמת חיובה של המצוה מדאורייתא לדרבנן.
^ 15.במצות נטע רבעי ישנה בניה רוחנית שיתכן ושייכת רק לארץ ישראל. עקרון זה בא לידי ביטוי בכך שישנו צורך להביא את הפירות לבית ה'.