ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
לבוש זה שפה!
הרב אריה הנדלר שליט"א, סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
לפני מספר שבועות קראנו בפרשת השבוע על שכרו של יעקב הבא מתוך מקנה לבן: "והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב" (בראשית ל'). על פסוק זה אמר תלמידו הגדול של הבעש"ט, ר' יעקב יוסף מפולנאה, כי לבן מתייחס אל העטיפות, עיניו נתונות לחיצוניות. אבל יעקב מתייחס אל מה שקשור.
כיון שכך, היינו צריכים לומר כי למעט גדרי צניעות, אין משמעות לאופי הלבוש. אנו איננו מתייחסים אל החיצוניות. דבקים אנו בדרכו של אלוקים הרואה ללבב ולא לעיניים.
כך היינו צריכים לומר, אלא שמנהגו של עולם מלמד שהלבוש ממקם, ממצב, ומתייג את האדם. הדברים אמורים הן ביחס למה שהלבוש עושה לאדם בעיני הסובבים אותו, והן ביחס למה שהלבוש עושה לאדם בעיני עצמו. האמת צריכה היא להיאמר, כי במרבית המקרים יש קשר בין השניים. הלבוש הוא שדר, הלבוש הוא שפה. כפכפים באמצע היום, במקום ציבורי, אומרים: "אני בחופש, עזוב אותי". לבוש מכופתר ובצבעים מותאמים, אומר: "יש לי אירוע היום". חולצת טי כלבוש יומיומי, אומרת: "עדיין לא סיימתי את התיכונית". ועוד שאר דוגמאות שמחמת קוצר היריעה לא נרחיב בהן. שפת הלבוש נעשתה כל כך מתוחכמת עד שגם למי שרוצה לומר שהוא אינו מתחשב במסר של הלבוש, יש סוג לבוש מוגדר שהוא וכל דומיו נוהגים ללבוש.
אכן, הלבוש הוא שפה. וכיון שכך, עלינו לדעת מה אנו משדרים באמצעות השפה הזו. מן הראוי שלא נמקם, נמצב, ונתייג את עצמנו במקום שלא היינו רוצים להיות מזוהים איתו כלל ועיקר.
נסיים בדברי הרמב"ם שראה צורך לעצמו ליצור קוד לבוש היאה לתלמיד חכם, מה שמלמד שבכל זאת יש בלבוש משהו: "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים. ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים, ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח, אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו" (הלכות דעות ה').
שדה הקרב
הרב מאיר טויבר שליט"א, ראש ישיבת 'נתיב מאיר'
הולדתו של הבגד בחטא. כך למדנו מראשית ערפילי סוד נפילת האדם בגן-עדן. הבג"ד – תוצאה של בגידה, של נפילת הא' – האמון, האמונה והאוטנטיות של המגע הבלתי אמצעי בין פנימיותו של אדם לחיצוניותו. ביום הולדתו של הבגד נולדה הדילמה בין המוחצן והפנימי. זהו עימות בין היכולת שלי לחיות בעולם מוחצן ולבטא את האור הפנימי שלי, כותנות העור מכסות את כותנות האור.
על-פי חז"ל בגד שתפר רבש"ע לאדם, אותם "כותנות עור", מועברות בירושה אל אלו המסוגלים בעבודת הקודש שלהם לרומם את החוץ אל הפנים. מאדם הראשון הועברו הבגדים הללו לשת, לנח, לשם, לאברהם וליצחק, על ירושתם התנהלה המחלוקת בין יעקב ועשיו והם "בגדי עשיו החמודות". יעקב הזוכה בהם מעבירם ליוסף והיא היא כתונת הפסים שעליה התעוררה קנאת האחים וסופה שנטבלה בדם המחלוקת.
מבחינה סמלית מהווה איפה הבגד סימן להיותנו מסוגלים להתמודד עם הכוחות, הצבעים וההשפעות המנתקות אותנו מהטבעיות הנשימתית הפנימית שלנו, להיותנו מושפעים מידי עשיו שיש בו סימני טהרה חיצוניים אך טומאה פנימית. יוסף איש החוץ "המסלסל בשערו" מוכן להתמודד עד הגבול הדק, על סף התהום, כדי לקדש שם שמים בכל היש, ועל האמון בדרכו התעוררה דאגת האחים. אך גם יוסף עצמו ברגע שנפגש בפריצת תהומות החטא עוזב את הבגד בידה – "וינס ויצא החוצה", ובמקום זה זוכה לשמו "יוסף הצדיק".
בדור של "משיח בן יוסף" העוסק כל כולו במפגש עם עולם העשייה, ובונה עולם מתוך התמודדות תרבותית, שיש בו מכוחות התהום של אשת פוטיפר ומעגלי חייה התרבותיים – הופך מאבק זה של "יוספים צדיקים" – למאבק הישרדות ביכולת "לקדש שם שמים בצנעה", של בניית עולם פנימי של קודש, שבו הפנימיות הטהורה מעצימה את החוץ ולא ח"ו להיפך. בו "תתאה גבר" וההויה הפנימית והתרבות הכללית הופכת ממשפיעה למושפעת.
מלחמת תרבות זו אשר חודרת מכל הערוצים האפשריים ומעצבת את חיי הנוער והמבוגרים כאחד, מקבלת משנה כח בתקופה שבו הנערות ההתבגרותית בונה את האישיות - "והוא נער". הבגד כסמל להופעה מתומצתת של המפגש בין הפנים לחוץ הופך להיות "שדה הקרב", ולפיכך משמעותו מרובה. הלבוש, ההופעה החיצונית, היא שפה שבה מובעת העמדה של הפועל מול שאלה זו, ואך תמימות היא לחשוב שאין בה רלוונטיות.
גם ההלכה וההדרכה המוסרית תורנית ראתה את ההופעה של היהודי כמבטאת וכיוצרת הוויה פנימית: "שלא שינו את לבושם" כביטוי של שייכות. מצוות ציצית כהמשך של אותם "כותנות עור ואור". הלכות של "לא ילבש" ושל "חוקות הגויים" ורבב על בגד התלמיד-חכם, כל אלו מבטאים התייחסות של כובד ראש משמעותי ביחס לבגד. אין כוונת ההלכה לראות בבגד חזות הכול, כטענת צעירים המתמרמרים על העיסוק בנושא זה, אלא ככלי יוצר זהות ומבטא זהות "ר' יוחנן היה קורא למאניה (בגדיו) – מכבדותיה".
אין בדברים אלו כדי לסגור את הדיון ביחס למרחב ההופעה הרצויה מבחינה יהודית שלמה, כי סביר שאין כללים חד ממדיים לדבר – הלימוד של הדברים שאמרנו הוא כדי לברר שהבגד וההופעה בכלל, היא שפה משמעותי ביצירת ובביטוי הזהות, ולכן חובה על ההורה והמחנך להקשיב לשפה זו. להעביר את המסר החינוכי כי ההופעה "מדברת", יונקת ומשפיעה, ורק מתוך הבנה זו להסיק האם יש לעודד, להגביל או להתנגד לחקיינות חיצונית מעולמות זרים, או לעודד דווקא קריאה לביטוי של אותנטיות פנימית הבאה לידי ביטוי ב"שפת הבגד". שפה נסתרת, המכסה ומגלה כאחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
