ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
בבא מציעא כב, א
גיטין מג, א
גיטין נה, א
כתובות מח-מט
בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"א הובאה ברייתא:
"כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה. ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמר לו כלך אצל יפות, אם נמצאו יפות מהן - תרומתו תרומה, ואם לאו - אין תרומתו תרומה..."
לפי פשטות הברייתא, בעל השדה לא הסכים מראש לפעולות האיש שקטף וליקט; אך אם הוא הגיע והסכים - הרי שההסכמה חלה למפרע. הדבר סותר את שיטת אביי ב"יאוש שלא מדעת". אולם רבא תירץ את שיטת אביי והסביר שחייבים לומר שהברייתא אינה כפשטותה; ומדובר, שבעל הבית מינה את הקוטף לשליח לתרום עבורו.
הרמב"ם דחה את התרוץ הזה של רבא, והעמיד את הברייתא כפשטותה. במאמר הקודם "הרמב"ם והתורם שלא ברשות" התבאר שהרמב"ם קיבל את שיטת מר זוטרא בהמשך הסוגיה. לשיטה זו יש דין מיוחד ב"חלות שם" שנובעת ממצווה – כמו "תרומה" – שהיא מסוגלת לחול למפרע. לשיטת מר זוטרא, רבא התלבט בשאלה זו. בתחילה הוא לא קיבל את הדין המיוחד הזה והסביר את הברייתא באוקימתא. אולם אח"כ רבא עצמו חזר בו, והכריע כשיטה שיש דין מיוחד כזה.
ההבנה שרבא חידש את היסוד הזה רק בשלב מאוחר; תוכל לבאר מדוע בכמה סוגיות הכריע הרמב"ם, שלא כדברי רבא באותן סוגיות; או שלא כסוגיות שהובאו בסתמא. הסיבה לכך היא מפני שהן היו לפי שיטת רבא הראשונה, אך אח"כ רבא עצמו חזר בו; וכפי שיתבאר לקמן.
שפחה חרופה
היסוד ש"חלות שם" שנובעת ממצווה מסוגלת לחול למפרע, נתון במחלוקת תנאים ואמוראים בסוגיה בגיטין דף מ"ג ע"א:
"אמר רבא : כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קדושיה קדושין . ...הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה, ודרש... אע"פ שאמרו: המקדש חצי אשה אינה מקודשת, אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - קדושיה קדושין; מאי טעמא? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו. אמר רב ששת: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קידושיה קידושין; ואם לחשך אדם לומר: איזו היא שפחה חרופה? זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי, אלמא בת איתרוסי היא! אמור לו: כלך אצל ר' ישמעאל, שהוא אומר: בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי..."
בסוגיה מובאת מחלוקת אמוראים שבשורשה היא מחלוקת התנאים רבי עקיבא ורבי ישמעאל במשנה בפרק שני בכריתות. מחלוקת זו, היא גם מחלוקת תרגום יונתן ותרגום אונקלוס בויקרא (י"ט, כ').
תרגום אונקלוס ואף הרי"ף בגיטין נוקטים - כדעת רבא בסוגיה בגיטין - וכרבי ישמעאל; שחלות שם שנובעת ממצווה אינה יכולה לחול למפרע. לפיכך, אשה שהיא חציה שפחה שהתקדשה – לא יחול עליה שם קידושין למפרע. אולם תרגום יונתן והרמב"ם נוקטים - כדעת מר זוטרא בשם רבא - וכרבי עקיבא. וכן מבואר ברמב"ם בפרק ד' מהלכות אישות הלכות ט"ז-י"ז. וז"ל שם:
"המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקידושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים, בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הרי זה ספק קידושין לשניהם.
ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה זו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שקידשה עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין הרי זה ספק קידושין".
ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה זו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שקידשה עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין הרי זה ספק קידושין".
כלומר, המצב נחשב תחילת קידושין משום שצפוי שתבוא לידי נישואין; וכאשר נותר רק שלב הנישואין והיא עומדת בפניו, יש להחשיבה כנשואה. אך אפשר לשבש תהליך זה; ולכן אם בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה (קודם שנישאה ממש) הרי זה ספק קידושין לשניהם.
קדושי קטנה
הרמב"ם משווה בין קדושי קטנה לבין קדושי שפחה חרופה, ומשמע שגם קדושי קטנה יחולו למפרע כשתגדיל. הנפק"מ מכך היא, האם הקטנה יכולה לאכול בתרומה דאורייתא.
רש"י והרי"ף נקטו כהבנת הסוגיה ביבמות דפים פ"ט-צ' שקטנה אוכלת רק בתרומה דרבנן, ושאי-אפשר להחיל למפרע את חלות הקידושין. אולם הרמב"ם נקט כפשטות הסוגיה בגיטין דף נ"ה ע"א, שאין לחלק בין תרומה דאורייתא לדרבנן; וקטנה אוכלת גם בדאורייתא; וזו לשון הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ח' הלכה י"ב:
"כל אלו כשם שאין מאכילין בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילו בשל תורה."
ומבואר מהכלל שבדבריו, שקטנה שאוכלת בתרומה - אוכלת בין בתרומה דרבנן ובין בתרומה דאורייתא. 1
רש"י סבור שהעמדת הסוגיה ביבמות דף צ', שהקטנה אוכלת בתרומה דרבנן היא הכרחית. שהרי קטנה שלא השיאה אביה - יכולה למאן ולצאת בלא גט. רש"י מסיק, שנישואיה אינם נחשבים כלל לנישואין מן התורה; ולכן קטנה זו לא תאכל בתרומה דאורייתא.
אך הרמב"ם סבור שנישואי קטנה הם מצב מיוחד; שאם הגדילה ונשארה נשואה לבעלה הרי שקידושיה חלים למפרע, - מרגע שהיתה התחלה חשובה של נישואין; ואע"פ שהיתה קטנה באותה שעה. אמנם אם הקטנה מיאנה בבעלה, התברר למפרע שלא חלו קידושיה; אולם מדין תורה כל עוד הנשואין אמורים להמשך, הרי שהם נידונים על שם העתיד, ולכן היא מותרת לאכול בתרומה דאורייתא.
מצאנו דין דומה ברמב"ם בהלכות גירושין פרק ח' הלכה א', בענין גט על תנאי; והובאה לשונו לעיל בפרק "מצוה וניחא ליה". ומבואר שם, שאע"פ שיכול הבעל לבטל את הגט, ואינה מגורשת לגמרי אלא כשיתקיים התנאי; אם נישאת לפני כן - דנים על שם העתיד, ולא תצא.
חופה - שיטת הרמב"ם
בשיטת הרמב"ם בפסיקת הדינים המוזכרים בברייתות המובאות בסיום הסוגיה בכתובות דפים מ"ח-מ"ט יש כמה שנויים מן הסוגיה.
זו לשון הסוגיה שם בכתובות דפים מ"ח-מ"ט:
"תנא: מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה - הרי זו בחנק. מנה"מ? א"ר אמי בר חמא, אמר קרא: 'לזנות בית אביה' - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ...
ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! אמר רבא: ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל...
רב פפא, אף אנן נמי תנינא: ... אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה."
ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! אמר רבא: ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל...
רב פפא, אף אנן נמי תנינא: ... אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה."
מפשטות הסוגיה עולה, שלאחר המסירה לרשות הבעל – הנערה נחשבת כבר לנשואה; ולפיכך גם אם הנערה נתארמלה או התגרשה לפני הנישואין ממש, - לא ישתנה דינה.
לכאורה ראוי היה שהרמב"ם יביא נפק"מ אלו. אולם המעיין ברמב"ם בהלכות נדרים פרק י"א הלכה כ"ב ובהלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ד' יווכח, שהרמב"ם משמיט דינים אלו - אע"פ שהם מפורשים בברייתא ובסוגיה, ורבא מסביר אותם.
הרמב"ם סבור שאם הנערה נתארמלה או נתגרשה - חוזר דינה להיות כאלו לא נמסרה לחופה, ואביה מפר את נדריה, ונידונית בסקילה. - וכדעת ההוא אמינא של הסוגיה! - "ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! ".
הרמב"ם סבור שדין המסירה דומה לדין האישה שנתגרשה על תנאי; שמבואר ברמב"ם בהלכות גירושין פרק ח' הלכה א', שבעתיד משתנה דינה - למפרע. לשיטת הרמב"ם, אע"פ שזו היתה דעת רבא מתחילה; הרי שבסוגיה בב"מ דף כ"ב ע"א גילה מר זוטרא, שבמסקנתו דחה רבא את שיטת רבי ישמעאל וקיבל את שיטת רבי עקיבא.
^ 1.אלא שרש"י פירש בסוגיה שם, שהקטנה אוכלת רק בתרומה דרבנן. ועיין בהבדלים שבין גירסת רש"י לבין גירסתנו.
אנחנו קודש למענך
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
למה ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לאן שבים ולמה מתוודים?
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
