ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש מדורים בימה תורנית

גליון 212

האם אכן ניצחה התרבות היהודית את התרבות היוונית?

פך השמן הניסי אותו מצאנו, מסמל את ניצחון הרוח היהודית בימים ההם. אך בהתבוננות מסביב עולה השאלה, האם אכן ניצחה התרבות היהודית את היוונית?
מוקדש לרפואת
חנן בן שלומית
לחץ להקדשת שיעור זה
האם אכן ניצחה התרבות היהודית את התרבות היוונית?
פך השמן הניסי אותו מצאנו, מסמל את ניצחון הרוח היהודית בימים ההם. אך בהתבוננות מסביב עולה השאלה, האם אכן ניצחה התרבות היהודית את היוונית?


ספורט ותרבות הספורט
הרב מרדכי גרינברג שליט"א, ראש ישיבת 'כרם דיבנה'
"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו...ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא י"ח), מצווה אותנו התורה. ומבאר רש"י שהסיפא לא באה לאסור מעשים הנהוגים במצרים, שהרי זה כבר נאמר ברישא "לא תעשו", אלא "בחוקותיהם", הכוונה: "דברים החקוקים להם, נימוסים שלהם כגון טרטיאות ואיצטדיאות", היינו שלא להיגרר אחר תרבות הגויים, והם בעיקרם שני תחומים - סרטים וספורט, שהם אמורים למלא את תרבות הפנאי בעידן המודרני.
בתחילת ספר המכבים מסופר שיצאו מקרב ישראל בני-בליעל והדיחו רבים לאמר: "נלכה ונכרתה ברית את הגוים אשר סביבותינו". והמלך השליטם לעשות כחוקי הגוים: "ויבנו גמנסיון (בית מערומיהם להתעמלות והתגדרות גופנית) בירושלים ויעשו להם ערלה" וכו'.
אין לנו דבר נגד ספורט, אם הוא נעשה כהדרכתו של הרמב"ם, שאדם הסובל מדיכאון, תשישות רוחנית וכדו': "יסירנה בשמיעת הניגונים או בראיית הצורות הנאות", כשהכול נעשה לשם שמים, לבריאות הגוף והנפש, (עיין פרק ה' משמונה פרקים לרמב"ם), וחיוני לחזק את אברי הגוף, אך ליהנות מפעילות ספורטיבית של אחרים, אין זו דרך היהדות, ועל כך נלחמו החשמונאים. וכבר כתב מי שכתב, שניצחון בתחרות ספורט, איננו הופך איש לאדם טוב יותר, אלא רק לבעל חיים עליז יותר.
בעבר הלא רחוק היה ארגון הספורט "מכבי" נוהג לחגוג את חנוכה בתחרויות ספורט, וכמה זה נלעג, לחגוג את ניצחון המכבים על תרבות יון בתחרות ספורט.
כיום סרטי הקולנוע והטלוויזיה מכתיבים את דעת הקהל, יוצרים ציפיות ודמיונות בניגוד למציאות, מפילים חללים רבים כתוצאה מאכזבות שהציפיות אינן מתממשות, ויוצרים בזה דימוי עצמי נמוך לרוב שאינו מצליח להגיע להישגי גיבורי הסרט.
בימי ת"א הקטנה, כתב ביאליק: "לפני אלפי שנה הקים לנו העם הזה... גם מחוקקים, גם נביאים, גם משוררים. בואו לתיאטרונים וראו במה מפרנסים שם את הקהל הגדול? ערב ערב ינהרו שם אנשים, זקנים, צעירים, עלמות וילדים, וטבלו שם את בשרם ביורות של טומאה רותחת...כדי שאדם הבא שם פעם אחת, יצא משם בהמה לעולם".
"בזוי אתה מאוד" נאמר על אדום, ואמרו במסכת עבודה זרה, שאין להם כתב ולשון משל עצמם. עם שלוקח תרבותו מעם אחר הוא בזוי מאוד. ועל-זה כתב הרב זצ"ל: "טעות גדולה היא החזרה מכל היתרון של 'אתה בחרתנו'...אם נשכח את גודלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו הוא בודאי קטן ושפל".
"בחוקותיהם לא תלכו". לעם ישראל תרבות שונה - "אם בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה.

נצחנו בקרב אך לא במלחמה
הרב שמעון אור שליט"א, ראש התנועה לתורה מנהיגה והגרעין התורני בקרית היובל בירושלים
בהצגת חז"ל את מהות חג החנוכה במסכת שבת, הם אינם מביאים בתחילה את נס פך השמן אלא את דין "כבתה אין זקוק לה". שמשמעותו כי בניגוד לנר השבת, ניתן להדליק בחנוכה בשמנים ופתילות שאינם דולקים כהוגן אף שיש חשש שיביאו לידי כיבוי הנר. הסיבה לדין זה היא - "כבתה אין זקוק לה", או בשפת ההלכה "הדלקה עושה מצווה".
הופעת השכינה עלינו אינה נזקקת ל"כלים" בכדי להתקיים ולהמשיך את השפעתה עלינו. גם אם הדלקנו את המהלך האלוהי בכלים שספק הוא אם הם יכולים להתמיד, מופיעה התוצאה האלוהית במעשה שעשינו, מעצימה אותו ומתמידה, אף שהכלים בהם החילונו לפעול את פועלנו לא הצליחו לשרוד.
המייצגים נאמנה מגמה זו בעם-ישראל, הינם הכוהנים שכשליחיו של הקב"ה אינם תלויים בחומר אלא פועלים את פועלם מכוח הרוח.
אולם ההשגחה האלוהית ובעקבותיה חז"ל אינם מסתפקים בכך. את הכוח להופיע חיים מעבר לפוטנציאל הקיים בכלים שברשותנו, הם נוטעים בכלים עצמם. את נס החנוכה מופיעה ההשגחה האלוהית בנרות עצמם בנס פח השמן. אף שכמות השמן שנתון היה בידי הכוהנים מספיק היה ליום אחד בלבד, דולק השמן שמונה ימים.
מתוך כך חשבו הכוהנים בני חשמונאי של אז, ואף היום הרבה מאיתנו, כי יש בכוח הרוח להשפיע את צביונה על הכלים לתמיד. אם רק נתמיד בהעצמתה, תשליט את אופייה על עולם החומר, על מהוויו והתרבות המאדירה את המוחש והמוחצן במראית העין. מכוח אמונה זו, התמידו הכוהנים בשלטונם ולא העבירו את הפיקדון שהופקד בידיהם לידי בית דוד.
אולם טעות הייתה בידם. השלטת ה"רוח" את צביונה אף על ה"כלים" נועדה לכתחילה להיות זמנית. מצב זמני זה נועד להרגיל, כי יש בנו את הכוח לפרוץ אל מעבר ל"אפשר" האנושי. אולם התמדה בדרך זו יוצרת ניכור כלפי עולם המעשה, המוחש והמציאות החיצונית ואף זלזול בהם, ומתוך כך דווקא שיעבוד אליהם. ברגע שבני חשמונאי זרע הכהונה, מתעקשים להחזיק את השלטון בידיהם, לא רק שנכחדת מלכותם (רמב"ן בראשית מ"ט), אלא שהם עצמם משליטים על ישראל "כלים זרים" - את מלכות רומי ונעשים לה עבדים (רש"י שיר השירים ו').
בכדי שלא להיות עבד להוויית החומר, והמציאות החיצונית, לא נוכל להסתפק בהתפתחותנו הרוחנית. אנו נצטרך למצוא את ה"אלוהי" במחוזות חיים אלו עצמם. כי בישראל בניגוד לגויים, עוצמת האין סוף אינה מופיעה רק ברוח, אלא נובעת גם מן החומר עצמו.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
עוד בנושא בימה תורנית

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il