איך נקדש שם-שמים בעבודה? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חנן שלומית

1760

4 דק' קריאה

גם בהיותו שליט על מצרים, היה שם-שמים שגור בפי יוסף. בעקבותיו נדון בשאלה: איך נקדש שם שמים בזמן העבודה, בו אנו נפגשים עם ציבור כה מגוון?

התמדה ושקידה
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב קהילת 'אורות התורה' בת-ים וראש הישיבה
בעניין קידוש ה' כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה') כי: "לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין... ויהיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו, הרי זה קידש את ה'".
ובהלכות דעות (ה', י"ג) מאריך הרמב"ם בהלכות הראויות לתלמיד חכם, ובסוף הפרק כתב על מי שנוהג בדרך זו כי עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". ומכאן שאותן ההלכות הן הנקראות קידוש ה'. ובמה שנוגע לסדר החיים בעבודה, כתב הרמב"ם (שם) כי האדם מקדש את ה' בכך ש: "משאו ומתנו באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן, מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהם ולא ידקדק עליהם, אינו נעשה לא ערב קבלן ולא יבוא בהרשאה, אינו מחייב עצמו, במקום שלא מחייבת אותו התורה כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו".
וממשיך הרמב"ם: "ואם נתחייבו לו אחרים בדין מאריך ומוחל להן... ולא ירד לתוך אומנות חבירו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו". ממשפט זה צריך להבין כי על האדם להיות מטיב עם כל אדם בכל דרך, גם כשחברו עבר על שורת הדין, ומאידך על עצמו להיזהר בכל ההתחייבות, שכל דיבור שלו יהיה אמת.
על כן עדיף לפני קבלת משרה להתחייב בצורה מדוקדקת רק על מה שבטוח שיוכל לעמוד בו. ואם לא, יבאר מראש את אותם ההקלות שדורש לעצמו, ויזהר שיעשה מלאכתו נאמנה ללא שום חריגה, ויהיה כל רצונו בעבודה להצליח ולהרוויח את המעסיק במידת האפשר. ואם קרתה תקלה על ידו, יודה על האמת וישלם את הנדרש ממנו.
התמדה ושקידה בעבודה תוך כדי מאור פנים, זהירות ונאמנות בדיבור ובמעשה הם אלה התכונות שעל ידם יתקדש שם שמים על ידו.
עם כל זה יזהר שתהא מגמת עבודתו לצורך פרנסה ולא רדיפה אחרי הממון , שלא יהיה בבחינת "נבהל להון איש רע עין". ואין ספק שבדור שרבים רודפי הממון יחליט בליבו בדרך חיים מאושרת כזאת. ועל כגון זה אמרו "כי גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים". מי ייתן ויהיה חלקנו עימהם.

שפה משותפת
הרב יוסף צבי רימון שליט"א - רב אלון שבות-דרום ור"מ בישיבת הר עציון
לאחרונה אמר לי מישהו: צריך לדבר בשפה הקרובה יותר לשפת הציבור הכללי, שאיננו שומר תורה ומצוות. הדיבור שלנו, אולי נקי יותר, אבל הוא גורם להרחקה. גישה זו - הינה טעות גדולה. אנשים חושבים שאולי שפת הדיבור היא הגורמת למרחק, אחרים חושבים שאולי הקפדה בקיום מצוות גורמת להרחקה.
ברור גם לדידם שצריך לשמור תורה ומצוות, אבל בצורה פושרת יותר, שתאפשר קרבה רבה יותר. לדברים אלו אין אחיזה במציאות. אולי יהיה נוח לאנשים שאינם דתיים לתקשר איתנו באופן זה, אולם, דבר זה לא יוביל להערכה או לחיזוק של עולם התורה, דבר זה לא יוביל לחיזוקה של מלכות שמים. אדרבה, יאמרו שאנשים אלו אינם דתיים רגילים (ואולי אף: אינם דתיים ממש), אינם כמו כולם, ולכן ניתן לדבר דווקא איתם.
בכדי להתחבר לציבור שאיננו שומר תורה ומצוות, בכדי לקדש שם שמים, לא צריך לשנות דבר מהעולם הדתי שלנו, ולא משפת הדיבור שלנו. ישנה שפה אחת משותפת שכולם מכירים: להיות בן אדם! להיות אנושי, מתחשב, ישר, מוסרי! דבר זה - זהה בכל השפות. כאשר אדם יודע לעבוד בצורה ישרה ומוסרית, להתחשב בחבריו לעבודה, לא לדבר לשון הרע בעבודה, לשמור על יושר בשימוש בחפצי המשרד וכדומה - כולם מבינים את איכותו המיוחדת, כולם מבינים את המשמעות של אדם שמקבל על עצמו עול מלכות שמים.
כאשר אדם יודע לעמוד בדיבורו ובהבטחתו, גם אם כעת הדברים אינם פשוטים עבורו (לעתים יש מקרים שבהם מותר להפר הבטחה - עיין ב"מ מט.; בעל המאור ורמב"ן במלחמות שם; רמ"א חושן משפט, ר"ד, יא; ש"ך שם ס"ק ה); כאשר אדם יודע לעתים אף להפסיד ממון, בכדי שלא לגרום עוולה או מסיבת יושר אחרת, או אז יודעים כולם, ששם ה' נקרא עליו. או אז יודעים כולם, מהו המוסר ומהו היושר של אדם שומר תורה ומצוות.
קידוש שם-שמים, לא נמדד רק ביושר ובמוסר העבודה. קידוש שם שמים נמדד גם באנושיות. אדם המלא בתורה, יידע לדבר בנחת לכל אדם; ייזהר שלא להעליב ושלא לפגוע; ייזהר לבל יכעס; יידע לעזוב ולהתחשב בסביבתו. דברים אלו, הכל צמאים להם, וכאשר רואים אותם אצל אדם שומר תורה ומצוות, מבינים את אור התורה המאיר דרכנו.
אין אנו מנסים לעשות הצגות. אין אנו מנסים להתנהג אחרת, כדי שיחשבו דברים טובים על דתיים. אנו יודעים, שאדם דתי אמור להרגיש את הקב"ה לא רק בהלכות תפילה וברכות, שבת וכשרות, אלא בכל מעשיו. מפאת זאת, אנו מנסים לנהוג באופן מוסרי במיוחד בכל מקום, ויודעים אנו, שיש לנו גם אחריות לקדש שם שמים בעולם, גם מצד עצם המעשים, וגם מצד ההתבוננות של הסביבה עלינו.
חז"ל מוסרים לנו, שהאומר שלום לחברו, אף על פי שלא נתן לו כלום, כאילו נתן לו כל מתנות יפות שבעולם. כאשר אדם יודע להאיר פנים לאנשים בעבודתו, אנשים רוצים להיות קרובים אליו. "יאר ה' פניו אליך". את אותו אור מיוחד שאנו מקבלים בתפילה ובמפגש עם הקב"ה, ננסה להקרין גם לאחרים. אמירת שלום בחיוך, מבט מחזק, פרגון לאנשים בצוות וראייה טובה של כולם, תביא למציאות שבה הכל יתבוננו בנו, ויחושו את האור הנפלא הטמון בתורה הקדושה (עיין רמב"ם יסודי התורה, סוף פרק ה').

בימה תורנית