ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
לפיכך ביאר, ודקדק מהפסוקים שהנרות (בהם נותנים השמן והפתילה) היו מנותקים מגוף המנורה. ובכל פעם שהטיב הנרות היה שולפם מעל המנורה מנקה אותם ומחזירם למקומם ומדליק הנרות בזמן ההדלקה. נמצא שבכל יום היה בונה את המנורה מחדש, בזה ששם את הנרות על מקומם במנורה, לאחר שפירקם. שזו חנוכת המנורה בכל יום, לעומת מעשה הנשיאים שהיה חד פעמי. ולכן נאמר דבר שזה ציווי הטבה והדלקה. ואמרת דבר המיישב דעת אהרן.
ובתוך דבריו, אור החיים, תמה על דברי הגמ' (מנחות פח ב) דפליגי תנאי אם הנרות היו מחוברים לגוף המנורה, דאיכא למאן דאמר שהיו מחוברים. ואילו בפסוקים רואים שהיו נפרדים. א. שכשהזכיר הכתוב מעשה המנורה לא נאמר שהיו הנרות אל מול פני המנורה. ואם הנרות הם חלק ממעשה המנורה, היה צריך הדבר להתפרש במצות עשיית המנורה. ב. מהנאמר (במדבר ד, ט), ולקחו בגד תכלת וכסו את מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה וגו', נלמד שהנרות אינם חלק אחד מהמנורה, כי אם הם חלק אחד ממנה, כיון שנאמר לכסות המנורה כלול בה כולה ומדוע צריכה תורה לפרט נרותיה, אלא שמע מינה שאינם מחוברים בה. ובכל זאת ציותה תורה לכסות הנרות עם המנורה, כמו מלקחיה ומחתותיה וכלי שמנה, הנזכרים באותו פסוק. עכ"ד.
אכן הכל מודים שמעשה הנרות היה שונה מגוף המנורה, לחד מאן דאמר, היו הנרות מופרדים מהגוף, ולמאן דאמר השני, של פרקים היו הנרות, שהיה ניתן לכופף את הנרות כלפי מטה כדי שיוכלו להטיב אותו ולקנחם היטב. כמבואר במנחות שם. שנמצא שהכל מודים שהנרות היו שונים מגוף המנורה שהיתה יציקה אחת. לפיכך כתבה תורה מפורש לכסות בכיסוי תכלת גם את הנרות, דאם לא כן היינו חושבים שאת הנרות אפשר להשאיר מחוץ לכיסוי (לפי שהכיסוי בא למנוע מלראות את כלי הקודש, כמו שנאמר, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש (שם ד, כ). וכיון שהנרות שונים מגוף המנורה נחשוב שהם פחותים בקדושתם מגופה ואין צריך לכסותם). ולכן לא כתבה תורה, במצות עשיית המנורה, עשיית הנרות אל מול פני המנורה, כיון שהיו של פרקים, ניתן להטותם לכל צד שירצה. בפרשתנו, שנצטווה אהרן להדליק הנרות, נאמר לו כיצד להטות הנרות בשעת הדלקתן.
ועוד, עיקר דבריו, שכתב, שבכל יום היתה כעין חנוכת המנורה, אינו מובן. כי ביום הראשון של ההדלקה שמו את הנרות על מקומם ובזה נגמרה מלאכת המנורה וחנוכתה, מה שביום השני חזרו והורידו הנרות ושמו שוב, אינו נחשב לחידוש המנורה. וכעין ראיה לכך מהלכות שבת (אורח חיים סימן שיז, סעיף ב ובמשנה ברורה שם). שנתבאר שם, שהמטיל שרוך בנעל חדשה פעם ראשונה בשבת, חייב חטאת, דהוי מלאכת הנעל. אך אם הוציאו את השרוך ושמו אחר, מותר, כיון שהנעל כבר נגמרה. למדנו שמה שצריך תיקון חוזר, אינו נחשב לעשיה חדשה. והוא הדין לענין החזרת הנרות למקומם במנורה, שאינה חנוכת המנורה.
לפיכך נראה לבאר באופן אחר, שהנה בתחילת פרשת אמור (ויקרא כא, א) נאמר, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו'. אמור ואמרת שנה הכתוב לשון אמירה פעמיים. וכאן נאמר דבר ואמרת דיבור ואמירה. וכבר נתבאר בדברנו שם בעזרת השם יתברך, שדיבור היא פניה וקשר בין אחד לשני ואילו אמירה היא דיבור לשם ביטוי הדבר הנאמר, ולאו דוקא לאוזן שומעת. וכך היא מצות תלמוד תורה, שיש בה מצוה ללמד לבנו שהיא כעין דיבור. כנאמר במסכת ברכות (ו, א):
"ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר (מלאכי ג, טז), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע".
הרי ששנים לומדים זה עם זה הם מדברים איש אל רעהו. ויש בלימוד תורה גם מצוה ללמוד בעצמו, ואף בה יש יתרון למי שמוציא בשפתיו (כמבואר במדרש דברים רבה ח, ד).
והנה גרסינן במסכת ברכות (ח, א):
"דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד".
וכתב מהרש"א שם, דבזמן שבית המקדש קיים היתה שם לשכת הגזית שמשם יוצאת הלכה פסוקה על פי סנהדרין, ועמהם בודאי השכינה שרויה. ועכשיו כשחרב בית המקדש, אותן ארבע אמות של הלכה שכל תלמיד חכם קובע לו בתלמוד, היא תחתיה להיות השכינה עמו. ע"כ. משמע שחשיבותו של המקדש בהשראת השכינה שבו, על ידי סנהדרין היושבים בלשכת הגזית ומשם יוצאת הלכה פסוקה לכל ישראל.
ולכאורה תימה, הן במקדש מקריבין קרבנות שהן כפרה על ישראל, ושם עיקר עבודת ה', ומדוע לא אמר מהרש"א, שזה יחודו של המקדש. ורק כאשר המקדש חרב נשארו ארבע אמות של הלכה.
אלא יש ללמוד מכאן שלימוד תורה והוראה נכונה, היא העיקר, וממנה באה השראת השכינה בישראל, וכל המקדש והכלים שבו, והעבודה הנעשית בו, אינן אלא להיות מכשירים לכפר על ישראל ולהעלותם להיות ראויים לשפע רוחני אלהי עליון הבא לאדם מישראל כאשר הוא לומד תורה ומדבק בה. ועל אחת כמה וכמה כאשר יש הלכה פסוקה אחת לכל ישראל, דבר שישראל זוכים לו בהיות המקדש.
וכן נראה מהקדמה לספר החינוך שכתב הרא"ה, שזה לשונו בהמשך דבריו, שנבחרה ירושלים, ועל כן נבחרה להיות משכן התורה ומקום העבודה וממנה יתברך כל כדור הארץ, כי שם ציוה ה' את הברכה. ע"כ. הרי שירושלים מקום המקדש, ראשית היא מקום משכן התורה ואחר כך מקום העבודה.
ובכל זאת גם כל תלמיד חכם בארבע אמותיו, השכינה שורה עמו, אף על פי שחביריו חלוקים עליו והם מפרשים את התורה שונה ממנו, והלכה נקבעת כמותם שהם הרבים, אך הוא ואנשי מקומו הכפופים להוראתו, צריכים לעשות כמותו. לפיכך נקראת הלכה זו בארבע אמותיו, שאינה מתפשטת לכל ישראל, לעומת הוראת הסנהדרין שבלשכת הגזית שהוראתם אינה מצטמצמת לארבע אמותיהן אלא נפרסת בכל ישראל.
המזבח שעליו מקריבים את הקרבנות מכפר על ישראל ומכשיר אותם להיות כלי קיבול לתורה. ואילו העלאת האש במנורה והטבת הנרות, היא משיכת כוח התורה מעולמות עליונים לאדם הגשמי והטבתו להיות מוכשר להתעלות רוחנית עליונה של התורה. אהרן שהוא ראש הכהנים מחונן בסגולה זו במיוחד כמו שאמר הנביא מלאכי (ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ואף במדבר בהיות ישראל בישיבתו של משה, אהרן ובניו הכהנים, היו ראשי המעבירים את התורה לעם, כמבואר במסכת ערובין (נד, ב הובא ברש"י שמות לד, לב) לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא דבר אל אהרן ואמרת אליו הטבת הנרות והדלקתן במנורה קשורה לדבור ואמירת התורה, ועל כן היא גדולה מחנוכת המזבח של הנשיאים.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
