בית המדרש

  • מבוא - יסודות התפילה
לחץ להקדשת שיעור זה

תפילה בציבור

undefined

חשוון, תשס"א
5 דק' קריאה
מרן הרב קוק זצ"ל, בספרו "עולת ראיה" 1 כותב, שאין התפילה רק חובה או מצוה ככל מצוות התורה האחרות. התפילה היא מילוי הצורך הבסיסי ביותר של האדם, פתיחת קשר בלתי אמצעי בין נשמתו, שהיא עצם הוויתו ואמת חייו, אל מקורה, מקור חייה הפרטיים, שהוא גם מקור החיים כולם- ה' אלוהים חיים מלך העולם כולו.

הפגישה המבריאה בתפילה
תפילה אמיתית מרוה את המתפלל כמים המרווים את הצמא והעייף, שהם נותנים לו יחד עם העונג הנפלא בשתייתם גם המשך חיים הגנוזים בתוכם. כילד עזוב מאמו, המחכה רגע רגע לראותה ולשפוך בחיקה את כל סבלותיו, צרותיו ובקשותיו, המחפש את חום לבה הנותן לו חיים, כך המתפלל צמא ומצפה רגע רגע מתי יגיע זמן התפילה בו ישפוך את שיחו לפני יוצרו.

מי שאינו מתפלל הריהו משול ליתום אומלל, ואולי עוד פחות ממנו. עזוב לנפשו בתוך עולם מסובך מלא מכשולים, סכנות, אורבים ומחבלים, מימין ומשמאל, מלפנים ומאחור. ומי יודע אם גם אלה הנראים כידידים לא יהפכו את עורם ויתגלו כזאבים שוחרים לטרף. גם על עצמו לא יוכל לסמוך כי הוא מכיר את עצמו ויודע כמה חולשות צפונות בתוכו, ומה קרובים אליו רגעי מצוקה ונפילה, אפילו בלי הדחיפה מבחוץ.

אולם, המתפלל המאמין שקט מכל הפחדים האלה. אין זה דומה לבוטח באדם, שיתכן וגם הוא יפול כי גם הוא איננו נצחי, ואין הוא יכול להושיע מכל צרה, כי רבים הם מאד התחומים בעולם החיים וקצרה ידו של בן אנוש ולא תגיע להציל ולגונן מכלום. לא כן הבוטח בה', אלוהי עולם, שאין גבול ליכולתו, שבעצם כל האויבים המאיימים גם הם יצוריו ומעשי ידיו ולא יעזו לפגוע בבן חסותו. הוא המחיה והוא המכלכל בחסד, הוא המושיע והוא המגן, גם מאויבים וצרות, וגם מאותם כשלונות הרובצים במארב בתוך האדם: מחשבות והרהורים רעים, חטאות נעורים, וגם עוונות ופשעים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. אלו הרובצים על האדם כמשא כבד שלא יוכל לבדו לשאת.

באה הפגישה הנפלאה של הנפש המעונה והסובלת עם היוצר והבורא, הטוב והמטיב, הסולח לכל עוונותיה ומוחל לכל פשעיה, רופא כל תחלואיה הפנימיים והחיצוניים, ומעלה להם ארוכה ומרפא. הוא הרוצה בתשובה, הסולח ומוחל, גואל ורופא.

קבלת התפילה בזכות הכלל
המתפלל שואל את עצמו כיצד אוכל לגשת אל מלך מלכי המלכים, ואני עני ודל, חלש ועלוב? במה וכיצד יתרצה מלך עליון להקשיב לאביון כמוני? מדוע תהיה חשובה בקשתי בין מליוני יצורים שלכולם בקשות, צרות ובעיות?

על שאלה זו אנו מקבלים את התשובה על ידי התבוננות מעטה בסגנון התפילה. כל התפילה וכל בקשותיה מנוסחות בלשון רבים. אין התפילה עלי בעצמי בגלל חשיבותי המיוחדת, שגם אני מבין היטב שהיא קטנה ביותר. תפילתי היא על עולמו של הקב"ה שבודאי קרוב אליו, כפי שנראית השגחתו הנפלאה בכל העולם ובכל יצוריו, העליונים והתחתונים גם יחד.
מצד שני, אינני מחשיב את עצמי כל כך שאני נותן עצות ובקשות איך להנהיג את העולם כולו. כשם שפי ושפתי משמשים צינור וכלי ביטוי לנשמתי, שהיא המתפללת באמת וקוראת אל ה' מקירות לבי ההומה אליו, כך גם נשמתי בעצמה מהווה צינור, פה ושפתיים, לכל המון היצורים כולם, ובמיוחד לחטיבת הברואים הנפלאה אותה בחר ה' לחלקו ונחלתו, והיא משפחת בני ישראל אהובי עליון. כל התפילה כולה נאמרת בשם ישראל והיא מכוונת למען ישראל, והיא נאמרת על ידי בזכות היותי בן ישראל. אין תפילה זו מרוחקת אצל הבורא, כי עיניו ולבו כל הימים אצל עמו אשר העיד עליו בפי נביאיו ישעיה וירמיה: "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" 2 , "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך" 3 , "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך" 4 .

הוי רבונו של עולם! אין לנו כח לעמוד אפילו ברגע הקטן שאתה מסתיר את פניך ממנו. אנא האר פניך אלינו, הושיענו ונושעה. תפילה זו שבאה בשביל כלל ישראל דרך הצינור הקטן הפרטי של נשמתי, מחייבת אותי למלאת את עצמי, בטרם התפילה, במחשבות אהבה לכל אחד ואחד מישראל, שרק בזכותם יש לי את הזכות לעמוד לפני הבוחר בעמו ישראל באהבה.

אמירת התפילה בציבור ובלשון הציבור
למען שלמותה של התפילה, המתגלית כתפילת רבים לא רק בתוכנה אלא גם בדרך אמירתה. יש לאומרה כאחת על ידי רבים מישראל ביחד, ולכל הפחות באותו מנין שבו אנו מובטחים בהשראת שכינה בתוך ישראל. הכוונה לעשרה יהודים גברים מבני שלוש עשרה ומעלה, שהם המנין שהתורה קראה לו בשם המיוחד, האהוב אצל ה', ביחס לישראל עמו, הלא הוא השם "עדה".
בפניות הגדולות והחשובות שבתורה ישנה הפתיחה: "דברו אל כל עדת ישראל" 5 . עם ישראל במדרגתו החשובה נקרא "עדה", לאור תפקידו האצילי המיוחד להעיד על בורא העולם בפני עולם ומלואו. בזאת הוא ממשיך את תפקידו ומהלך חייו של האב הראשון, אברהם אבינו, ההולך ומודיע וקורא בשם ה' מלך העולם.
השם "עדה" ניתן בתורה, בפרשת "שלח לך", לאותם המרגלים שלמרות חטאם החמור, עצם עובדת היותם עשרה יהודים זיכתה אותם בשם "עדה". מכאן ששם זה שייך לכל עשרה יהודים שהם בוגרים ללא צורך לבדוק בציציותיהם.

אמנם, גם כאשר אדם מתפלל יחידי, תפילתו, המסודרת על ידי אנשי כנסת הגדולה, משתמשת במטבע הלשון של הרבים, לא פחות מהמתפלל בציבור. אבל כאן יש צורך להרים אותה על ידי המחשבה והדמיון הכוללים אותי, היחיד, עם עמי. מה שאין כן בהיותי מתפלל בתוך הציבור במציאות הניכרת לעינים, התפילה, תפילת הציבור, מופיעה בשלמותה בהזדהות הפנים עם החוץ.
יותר מזה, בתפילה שאנו מתפללים בציבור ישנה תוספת, שכל משמעותה היא ציבורית בלבד. והיא: ישנו שליח ציבור החוזר על התפילה בקול רם ומתפלל עבור כולם, וכל הציבור מאמת את דבריו בעניית "אמן". תפילה זו של ציבור יש בה משום קידוש ה' יתברך בעולמו על ידי עדתו, במקביל להופעת קדושתה וקבלתה בשמי מרומים. על כן בתפילת הציבור ישנו פרק מיוחד, פרק הקדושה, שבו אנו מודיעים ומכריזים שתפילתנו היא לקדש את שמו בעולם התחתון, יחד עם מלאכי רום, שרפים ואופנים המקדשים אותו בשמי מרום. כולנו יחד הננו חטיבה שלמה של עולם גדול, הכולל את כוחות הרוח והחומר גם יחד, וכולו אומר "קדוש" ו"ברוך" למלך המלכים ואדון האדונים, הקב"ה.

זהירות מיוחדת לתפילת הציבור
תפילה זו של רבים כל כך חשובה היא, עד שאמרו עליה חז"ל בגמרא 6 שאיננה נדחית והיא מתקבלת לפני הקב"ה. ואף על פי שבין המתפללים ישנם פחותים ושאינם ראויים, הצטרפותם יחד איננה פוגעת בתפילה בציבור. להיפך, היא עוזרת להתרוממותה. מובן שתפילה בציבור היא תפילה שבה כל אחד מרגיש את שייכותו לתפילת הרבים, ומבטל את עצמו ואת רצונותיו הפרטיים. איננו חושב בעסקיו, איננו מדבר בחזרת השליח ציבור, והוא מתאים את תפילתו, עד כמה שהדבר תלוי בו, לפתוח אותה בבת אחת עם הציבור כולו. ניתוק מהציבור, הנגרם על ידי זלזול וחוסר תשומת לב, גורם לאותו יחיד לאבד את זכותו ברגע אחד.

ואם המתפלל יחיד בביתו או בדרך מתוך אונס או חולשת הגוף, ניתן לסנגר עליו שכוונתו להשתתף עם הציבור אבל אונסו גרם לו, מה נענה ומה נאמר על זה הנמצא בתוך הציבור, בזמן תפילת הציבור, והוא מדבר עם חבירו או קורא מודעות וכדומה, עוסק בעיסוקים שאין להם ולא כלום עם התפילה. כך כתב השו"ע 7 על המדבר בחזרת השליח ציבור: "גדול עוונו מנשוא". אם כן יש להיזהר ולהזהיר על השקט בתפילה, שגם הוא חלק מעבודת ה', כדברי המשורר בתהילים 8 : "לך דומיה תהילה אלוהים".

אנא קוראים, עשו את כל אשר ביכולתכם לתת כבוד לאלוהים על-ידי השתיקה בזמן התפילה ובמקום הקודש, כדי שתחול ברכתו עליכם ועל כל ישראל.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il