שאלה:


תשובה:
בילדותי, קראתי סיפור על שני צוללנים שביקשו לבדוק נקיק עמוק של מים, הם סיכמו ביניהם שאחד מהם ירד עם חליפת צלילה, קשור בחבל, והשני יישאר על שפת הבור, כאשר הוא משחרר לאט לאט חבל לחברו. אם הצולל ירצה להעמיק יותר, ימשוך פעמיים בחבל, ואז חברו ישחרר לו עוד חבל. אם יכנס למצוקה, ימשוך משיכה אחת כדי שחברו ימשוך אותו החוצה. מה שקרה זה שהצולל נכנס למצוקה ומשך פעם אחת. משראה שחברו לא הבחין, משך שוב, ושוב. העומד בחוץ הרגיש כמה משיכות ושחרר עוד ועוד חבל. עד שהבין שמשהו לא תקין ורק אז משך את חברו שהגיע למעלה באפיסת כוחות. סיפור זה מזכיר לי את מצבכם. גברים נוטים לראות ולפעול באופן נקודתי. כאשר בעל רואה לנגד עיניו אידיאל גדול, הוא עשוי לשקוע בו ולא לראות שום ענין אחר. למשל, בעלך רואה אידיאל עצום בלימוד התורה, וכתוצאה מזה אינו רואה אותך ולא את הבית והמשפחה. מה תפקידך במצב כזה? התורה קוראת לאשה בכמה שמות. וביניהם: "עזר כנגדו". אמנם חכמים דורשים, "זכה נעשית לו עזר, לא זכה, כנגדו". משמע, שיש סתירה בין "עזר" לבין "כנגדו". אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ופשט הכתוב הוא שאשתו של אדם היא עזר לו, בכך שהיא כנגדו. כלומר: אם בעל מגזים בנטיה אחרי דרך מסוימת, תפקידה של אשתו הוא, לעצור אותו. כמו אותו צוללן שחברו נתן לו עוד ועוד חבל, כך את כאישה, יכולה לשחרר עוד ועוד חבל לבעלך ולאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו, בשאיפות החשובות והאידיאליות שלו, בלימוד תורה ביום ובלילה. אבל יש מצב בו צריך לבלום, למשוך חזור את החבל, ובכך להיות לבעלך, "עזר כנגדו", כלומר, תצילי אותו משגיאה והגזמה, ע"י שתעמדי כנגדו.
צריך לזכור את הכלל של שלמה המלך: "גם אכול דבש הרבה לא טוב". אפילו בדבר חיובי ומתוק אסור להגזים ולעבור גבולות. במחלוקת קורח ועדתו, אחד מתומכי קורח היה און בן פלת. אח"כ לא נזכר שמו כלל. ואומרים על כך חכמים: "און בן פלת, אשתו הצילתו". כאשר שמעה וראתה כיצד הוא נמשך לעדת קרח, ישבה בחוסר צניעות בפתח האוהל. קרח ועדתו, שהיו "צדיקים" כמובן, ראו אשה לא צנועה בפתח האהל, ולא נכנסו. כך הצילה האשה את בעלה.
אני יכול לייעץ לך, להיות "עזר כנגדו" לבעלך, ולהודיע לו חד משמעית שמצב כזה אינו יכול להימשך. את צריכה להיות בטוחה בכך שאמירה כזאת היא אך ורק לטובתו, כדי להציב לו גבולות, וזו הדרך הנכונה עבורו לגדול בתורה. יש בעלים המבינים בטוב, ובשפה פשוטה. אם יסכים לבקשתך, מצוין. אולם אם יאמר שהוא אינו יכול לוותר על לימוד התורה, חובתך כאשה טובה להיות נחושה, ולא לאפשר לו זאת, לא לטובתך אלא לטובתו. אפילו אם תצטרכי להודיע לו שמצידך, אם הוא חוזר מאוחר, את נועלת את הדלת, והוא לא יוכל להיכנס הביתה. שיחזור לישיבה ויישן שם. אינני אומר לך לנהוג כך, אלא מבהיר עד היכן את צריכה להיות בטוחה בדרכך. כאשר בעלך יראה את הבטחון שלך, תוכלו לשוחח על כך בנחת ובהבנה, לסכם על שעות הלימוד, שעות העזרה בבית, בגידול הילדים ובטיפול השוטף, וכך הוא ימשיך לגדול כתלמיד חכם, ותראו ברכה בגידול הילדים, שיכירו את אבא הן בצד השקידה בתורה, והן בצד של אב המגדל את ילדיו באהבה.