הנחה 1 –

האם אוכל פסח בלילה
(=אנינות לילה דרבנן)

הנחה 2 –

האם אוסר לשלח קרבן פסח

הנחה 3 –

האם האיסור העצמאי הנו מהתורה

רב חסדא

כן

לא ("כדי נסבה")

לא

רב ששת

כן

לא (אסר חגיגת י"ד)

לא

רב מרי

לא (ור"ש התיר בליל הקבורה)

כן

לא

אביי

כן

כן

כן – כשמת לפני חצות

רבא

כן

כן

כן – תמיד

מת לו מת בערב פסח

הבנת אביי

דחייה

הנחות:

1. יש מצוות קבורה (ר"ע).

2. פסח>מצוות קבורה.

1. מחלוקת אם יש מצוות קבורה.

2. אם יש -
מצוות קבורה>פסח.

3. לאונן אין איסור הקרבה.

ברייתא א –

כהן ייטמא לאחותו

אונן אסור בהקרבה -
מת לפני חצות.
(ולכן יטמא כי ממילא לא יקריב).

יש מצווה (ר"ע).

המצווה>פסח.

ברייתא ב –

נזיר לא ייטמא גם בגלל הפסח.

אונן מותר בהקרבה -
מת אחרי חצות.

אין מצווה (רי"ש).

ולכן לא יטמא ויעשה פסח.

דחיית הדחייה – מפורש בברייתא שהיא דברי ר"ע.

ת"ק – כל היום

רבי – כל זמן שלא נקבר

הבנה דחויה – ביום מיתה

רק ביום ולא בלילה (גם לא דרבנן)

רק עד הקבורה

דחייה – הרי לפי כולם יש אנינות לפחות מדרבנן בלילה, ושמהתורה כל היום ("ואחריתה כיום מר").

1. רב ששת – יום קבורה

כל יום הקבורה

דוחה רב יוסף – ברייתא – בליל שמועה וליקוט אוכל, משמע שבליל קבורה לא אוכל.
מי יסבור כשיטה זו?

2. רב יוסף  - יום קבורה

כל יום הקבורה והלילה

רק ביום הקבורה.
(רש"י – לא יתכן שנגמר באמצע היום)

דחיית ר' ירמיה – ברייתא –

רבנן – כל יום הקבורה. רב יוסף – גם בלילה (ואפילו שנקבר רק אחרי 10 ימים).

3. ר' ירמיה – יום קבורה

יום בלי לילה

ביום הקבורה – תופס גם לילו

קושיית רבא – אם יום קבורה תופס לילו מדרבנן, יום מיתה תופס לילו מהתורה, שהרי רבנן מתקנים כעין דין התורה (=אנינות לילה דאורייתא), והרי – ברייתא – אהרן אומר למשה ביחס לאפשרות לאכול את הקרבנות בלילה – "הן היום הקריבו" – ר"י – דווקא היום מותר, אך לדורות אסור מהתורה, ורבי – אנינות לילה דרבנן.

תשובה – אכן זה דרבנן, ועשו חיזוק לדבריהם ואסרו גם ליל קבורה.