ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
חלק א - כהונת משה רבינו
א. רב - משה רבינו נשאר כהן אחרי ימי המילואים
A. קושיות:
1. מזה שר"ש ור"ש הקשו על ר' נחמיה שיתנו לפנחס לאכול ולא למשה, מכאן שלא היה כהן.
דחיה - היה כהן אך היה טרוד.
2. בברייתא - מצינו שבקדשי קדשים זר אוכל. מתי - לכאורה הכוונה למשה.
דחייה - הכוונה למנחה בבמה, שנאכלת על ידי זר.
3. משה לא יכל להסגיר את מרים כי היה זר .
דחייה - אולי זה רק לעניין צרעת, שצריך אהרן וזרעו.
4. אהרן היה כהן ומשה מלך.
דחייה - משה היה גם מלך ( וגם כהן).
B. זאת מחלוקת תנאים
האם היתה תוצאה מעשית מחרון האף של ה, והאם משה נשאר כהן:
ר' יהושע - כאן לא היתה תוצאה.
לא נשאר כהן -
ר"ש - היתה תוצאה - שמשה לא נשאר כהן.
חכמים - מראש לא היה אמור להישאר כהן.
נשאר כהן -
יש אומרים - החרון אף גרם שזרעו לא יהיו כהנים (2 פסוקים).
ב. האם תמיד לחרון אף יש תוצאה מעשית?
A. והרי משה יוצא בחרון אף בלי תוצאה.
ר"ל - סטר לפרעה.
B. צריך לומר שלר"ל לא צריך לכבדו ולרי"ח כן,
(ואכן - רי"ח למד מזה שאליהו רץ לפני אחאב - לעולם תהא אימת מלכות עליך).
ג. מלכותו של משה -
A. עולא - ביקש להיות מלך (הלום) ולא קיבל.
קשה מהברייתא שנקרא מלך.
תשובה - הכוונה שביקש גם לזרעו ולא קיבל.
B. למה אצל שאול כתוב הלום?
1. בנו מלך אחריו. 2. מלכותו היתה אמורה להימשך אך נפסקה כי הגיס דעתו.
חלק ב - המשך ביאור המשנה
(ע"א נקודותיים למטה)
א. מקור שבעל מום חולק -
ריבוי פסוקים המתירים לו לאכול, סיכום 3 ברייתות:
היתר האכילה - ויקרא כא,כב - "לֶחֶם אֱלֹקיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן-הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל".
חלוקה - ויקרא ו,יא - " כָּל -זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה" (לגבי מנחה)
גם בע"מ מעיקרו - ויקרא ו,כב - " כָּל -זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא" (לגבי חטאת).
לבעל מום עובר/לא עובר - ויקרא ז,ו - " כָּל -זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ" (לגבי אשם).
[רב ששת - החידוש לבע"מ קבוע (חמור יותר), רב אשי - החידוש לבע"מ עובר (אולי על קבוע התורה חסה, אך על עובר - שיחכה שיעבור (כמו טמא)].
ב. כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק
מקור - "הכהן המחטא אותה יאכלנה " (ויקרא ו,יט, לגבי חטאת).
A. מה הקריטריון לזכאים לחלוקה
בפשט - - תלוי בעבודה.
קשה: 1. בעל מום חולק. 2. נדייק - מי שראוי לעבודה כן חולק (והרי טמא בקרבן ציבור עובד ולא חולק).
תשובות:
1. תלוי באכילה.
פותר את קושיא 1 + 2.
אך עכשיו 2 קשה מחדש - קטן אוכל ולא חולק. תשובה - לא צריך לדייק הפוך.
2. תלוי בעבודה.
קושיא 2 - לא נדייק.
קושיא 1 (בע"מ) - יוצא דופן.
B. ראוי בשעת הקטר חלבים
1. האם צריך להיות ראוי -
ממשנתנו - לא (כתוב רק שראוי בשעת זריקת הדם)
אבא שאול - צריך להיות טהור גם בשעת ההקטר.
2. בעי רב אשי - לפי אבא שאול - האם צריך רצף? תיקו.
C. למה יש שני פסוקים (חטאת ומנחה)?
1. בחטאת (כאמור) - "הכהן המחטא אותה יאכלנה ", 2. במנחה - "לכהן המקריב אותה לו תהיה". 3. שלמים - "לכהן המקריב את דם השלמים לו יהיה".
הקדמה לצריכותא - לגבי הקרבת קרבן פרטי יש הבדל - בחטאת הכהן המקריב מקבל את הבשר, במנחה לא. (שתי זויות הסתכלות: מצד הכהן המקריב - חטאת>מנחה. מצד כהנים אחרים - מנחה>חטאת).
ממילא:
a. אם היה כתוב רק בחטאת -
ניתן היה לטעון למנחה שלא בקל וחומר (בהנחה שחטאת>מנחה - מצד הכהן המקריב), אם בחטאת טבו"י לא חולק כל שכן במנחה.
דחייה - (את אותו כוח ניתן להפנות לכהנים הטהורים), דווקא בחטאת לא - כי גם לשאר הכהנים יש כוח, אך אולי במנחה כן?
לכן צריך פסוק במנחה.
b. ולהפך - אם היה כתוב רק במנחה -
ניתן היה לטעון לחטאת שלא בקל וחומר (בהנחה שמנחה>חטאת) - אם במנחה לא חולק, כש"כ בחטאת.
דחייה - (את אותו כוח ניתן להפנות לכהנים הטהורים), דווקא במנחה לא - כי גם לשאר הכהנים יש כוח, אך אולי בחטאת כן?
לכן צריך פסוק בחטאת.
c. אם היה כתוב רק חטאת ולא שלמים -
ניתן היה לטעון לשלמים שלא בקל וחומר (חטאת>שלמים - שכהנים מקבלים כל הבשר) - אם בחטאת לא, כש"ש שבשלמים.
דחייה - (דחייה אחרת משני המקרים האחרים) - שלמים>חטאת - (שמחלק לבני נשיו ועבדיו).
לכן צריך פסוק בשלמים.
למה לא הוזכר מקרה דומה של בכור -
ניתן היה לטעון לבכור שלא בקו"ח מחטאת (בהנחה ש בכור>חטאת בזה שהכהן נותן לנשיו ועבדיו) - מזוית הכהן הטהור - אם בחטאת טבו"י לא מקבל, קל וחומר בבכור.
ודחייה - (את אותו כוח יש להפנות לכהן הקריב) - שבבכור כן יקבל.
ואז נביא פסוק שלא מקבל - "את דמם תזרוק על המזבח... ובשרם יהיה לך".
ואידך - דחיית הפסוק - לא כתוב שמי שמקריב מקבל.
ממילא - כאן באמת מקבל.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
