ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכנה לתפילה וכיצד מתפללים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
מעמד נשגב זה מהוה אתגר קשה בהיות הבורא מסתתר ונעלם ואיננו מושג בשכל, וכל ההשגה בו היא מצד מעשיו ופעולותיו. כדברי המשורר 2 : "לא ראינוהו ולא ידענוהו אך ממעשיו הכרנוהו". באופן טבעי, האדם, שפגישותיו עם העולם היא דרך חושיו, זקוק למאמץ גדול כדי להתעלם מחושיו והשגתם, ולהתעלות מן העולם ומושגיו אל סיבת הסיבות ועילת העילות.
מה יעשה האדם כדי להשתחרר ממצבי הרוח הרגילים שיש בהם נטיה לשני קצוות: או לקלות ראש, שחוק ודברים בטלים שאין להם ערך, או התייחסות גדולה מדי לדברי העולם, כמו: כעס, פחד, עצב, רוגז וכדומה להם?
חז"ל מספרים שחסידים ראשונים היו שוהים בבית הכנסת שעה שלמה קודם התפילה כדי שיוכלו לכוון בתפילתם, ושעה אחת אחרי תפילתם כדי שלא תהיה תפילתם נראית עליהם כמשאוי. הגמרא 3 שאלה, אם היו שוהים כל כך, שעה לפני תפילה ושעה אחרי תפילה ועוד שעה בזמן התפילה, והרי יש שלוש תפילות ביום, כיצד הצליחו להתפרנס? ומתי למדו תורה? הרי לימוד תורה מצריך זמן רב אם רוצים להצליח בו. עונה הגמרא: כיון שהיו חסידים, שלח ה' ברכה במעשי ידיהם, וגם בתורה הצליחו במעט זמן להשיג יותר משאחרים מצליחים בזמן מרובה. כך מתברר, שלא רק שהתפילה איננה גורמת לבזבוז הזמן הדרוש לענינים אחרים של האדם, אדרבא היא נותנת ערך והצלחה לזמן כולו.
שקט נפשי מתוך אמונה- שער אל התפילה
עוד נאמר בגמרא 4 , שגם מי שלומד תורה לא יעמוד להתפלל מתוך לימוד דינים והלכות, ומשא ומתן בסוגיות התופסות את מחשבותיו, אלא מתוך הלכה פסוקה ומתוך שמחה. אין הכוונה להוללות, אלא להרגשה של נחת רוח. וכותב רש"י 5 : שהכוונה להזכיר את הנסים של יציאת מצרים המזכירים לאדם את חסדי ה' על ישראל עמו, או למזמור "אשרי יושבי ביתך" 6 שבו נזכרים גדלו וטובו של הקב"ה הטוב והמיטיב לכל בריה בעולם, ועד כמה הוא מקשיב ומאזין לכל צרכי האדם הרבים ומטפל בהם ברוב טובו וחסדו. גם הלכה פסוקה וברורה משמחת את האדם, כדברי הרמ"א 7 על פי הפסוק 8 : "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ואפילו אם ההלכה בנויה על מנהג שנתקבל על ידי עם ישראל, האנשים או הנשים, כמובא בגמרא.
אם כן שתי דרכים להכנה נפשית לתפילה: או שהייה בשתיקה, או התעסקות בחסדי ה' שהם עוזרים להכנה זו, כמו בלימוד הלכות פסוקות בלי מחלוקת או מזמורי שבח והלל לה' על חסדיו עם הכלל או עם הפרט. יתכן ושתי הדרכים ענינן אחד, כי גם השהייה בשתיקה איננה חוסר מחשבה, אלא בחשיבה על אותם ענינים המעוררים את האדם לתפילה בכובד ראש ובשמחה גם יחד.
השו"ע 9 פוסק להלכה שעל כולנו לשהות שעה אחת קודם תפילה, והרי במשנה נאמר דין זה כמנהג חסידים הראשונים בלבד?! והרי ידוע שאנו כמעט איננו יכולים לקיים דין זה, בעניותנו, ולהכנס לבית הכנסת שעה שלמה בלי דיבור קודם תפילה?!
על כן נראה לבאר את הדברים כך: אין לגשת לתפילה לפני ה' בלי הכנה. עמידה במצב זה מעידה על זלזול, והיא לבד יכולה להיות הסיבה להפסד התפילה וקבלתה. אם כן, הכנה לתפילה היא חיוב גמור, ולא רק לחסידים. מצד שני, לחייב אותנו בהכנת הלב בלבד אין טעם, כי אנו חלשי אופי וקטני שכל, וברובנו איננו מסוגלים לזה. על כן, סדרו לנו חכמים דרך להוציאנו אל שביל האור, והיא על פי עצת בעל "ספר החינוך" שכותב 10 : "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". לכן, תקנו לנו אמירת מזמורים ושבחים לה' המסייעים לנו להגיע אל השקט הנפשי מן הרדיפה אחרי הנאות העולם הזה ומילוי צרכינו דרכה, וחיפוש המנוחה בה' אלוהינו אשר רק אצלו נצאת שלוה ומרגעה מכל פחד ומכל רעש. כדברי המשורר האלוהי: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי... תערוך לפני שלחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" 11 .
למחשבות והרגשות כאלו אנו זוכים להגיע על ידי אמירת זמירות התהילים לפני קריאת שמע והתפילה. החסידים הראשונים לא נזקקו להתרומם על ידי אמירת זמירות, אלא על ידי עבודה פנימית שבעזרתה הגיעו לרוממות גבוהה, שאנו איננו מסוגלים להגיע אליה. אמירת הזמירות בשבילנו היא ההכנה המינימלית שבלעדיה אפשר לומר שכמעט אין טעם להתפלל.
מתוך כך מובן עד כמה חשוב להגיע בזמן לתפילה כדי לומר את הזמירות, כי אם מאחרים ומדלגים את הזמירות, לא רק מפסידים את הזמירות אלא עלולים להפסיד את התפילה כולה. ובודאי מן הראוי לגרש את המחשבות הטורדניות לפני התפילה, ולהיות עד כמה שאפשר בעלי ראש צלול ונקי בזמן העמידה.
מי שבכל זאת מאחר או שאמירת הזמירות איננה מעוררת אותו מספיק, כתב "כף החיים" 12 שיחשוב בלבו: הנה אנוכי הדל נכנס להתפלל לפני מלך עליון, ושהיה כזאת היא השיעור המינימלי כדי להכין את עצמו לתפילה, להמון העם. וכמובן, אז יצטרך גם לקיים: אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של דברי תורה או אמונה או מצוה, שהיא משמחת, כאמור: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" 13 .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
