ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש מדורים בימה תורנית

גליון 225

מקומה של האמנות ביהדות

עם סיום פרשיות בניית המשכן וכליו נרצה להתבונן: מה מקומה של האמנות ביהדות ובעבודת ה' וממה עלינו להיזהר?
--- ---אדר א' תשע"א
3935
מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
עם סיום פרשיות בניית המשכן וכליו נרצה להתבונן: מה מקומה של האמנות ביהדות ובעבודת ה' וממה עלינו להיזהר?


דרושים חכמי לב
הרב מרדכי ורדי שליט"א, רב הישוב ראש צורים וראש מגמת תסריטאות, ביה"ס לקולנוע מעלה
בנוגע לשאלת היחס אל האמנות נדרש בראשית הדיון לברר מהי אמנות, האם היא ממוקמת בבית המלאכה או בבית המדרש ומיהו האמן האם הוא בעל כישרון או איש רוח?
התשובה היא קשה, מכיוון שהגדרת האמנות היא מסובכת. המבלבל הוא שיש שני סוגים של אמנים. יש אמנים שהיכולות שלהם מוגבלות לכישרון מלאכה, ויש אמנים שהם אנשי רוח, שהאמנות היא כלי ביטוי לעולם פנימי עשיר. כדי להבחין בין השניים צריכים לימוד וחינוך לרגישות אמנותית. בצלאל בוודאי לא היה רק בעל מלאכה, ה' קרא בשמו כמי שראוי לעצב את המשכן, מפני חכמת הלב שלו. היכולת שלו לחשוב מחשבות בכסף, בזהב ובנחושת.
אבל מכיוון שהאמנות והבידור הם תחומים מצרניים שהגבולות ביניהם מטושטשים, נוצר מצב שבו, ככלל, היחס אל האמנות נקבע על פי המכנה הנמוך שלה. אמנות יהודית מקורית צריכה להיעשות על ידי אנשי רוח. אמנות של חכמת הלב היוצאת מאת אנשים גדולים חושבי מחשבות. זה צריך להיות בית מדרש שבו עורכים בירורים מוסריים בשפת האסתטיקה, זוהי שפה שהיא לא רק חכמת השכל אלא בעיקר חכמת הלב. וכלי הטיפול הם לא רק העיון השכלי אלא גם הרגש והדמיון. בית מדרש כזה יוכל להסעיר את בית המדרש המסורתי, ולהעניק לו חומרי בעירה לריבוי ממדים של תורה.
רבי נחמן מברסלב הבין את זה, הוא היה ענק רוח שמצא באמנות הסיפור דרך להרחבת כתלי בית המדרש. בעת הזו קורה משהו בתחום הזה. רבי נחמן זוכה היום להתחדשות ולהתעניינות רבה, בוודאי יש הסברים שונים לתופעה הזו. גם אי אפשר להתעלם מצימאון גדול של הדור הזה לאמנות. הסימנים מצביעים על דחף מלמטה, והשתוקקות לחומרי אמנות יהודית-ישראלית מקורית במוזיקה, בתיאטרון, בשירה, בספרות ובקולנוע. היכולת שלנו כציבור דתי-לאומי לתת מענה לצורך הזה מותנית בראש ובראשונה במתן ההכרה לאמנות כאגף של בית המדרש. אחרת הציירים יהיו ועדת קישוט, המוזיקאים יעשו שמח, המשוררים יחרזו חרוזים שנונים, והסופרים ישתעשעו במעשיות. זה דורש חשיבה ובירור מעמיק בכל שדרות החינוך. רק מתוך אלפי הנכנסים לחוג אמנות יצאו הבודדים שיביאו אור חדש.

הלכות אמנות
הרב דוד אברהם ספקטור, רב שכונה בבית-שמש, מחבר שו"ת אמנות
בדורנו יש התעוררות גדולה בארץ ישראל לאמנות יפה, כפי שכבר כתב לפני כמאה שנה, הראי"ה קוק לפרופסור בוריס ש"ץ, מייסד בית המדרש (לימים אקדמיה) לאמנות ועיצוב בצלאל: "ירושלים...דורשת יופי, אמנות, מלאכת מחשבת" (אגרות ראיה אגרת קנ"ח). והסכים עמו פרופסור ש"ץ והשיב לו (מועדי ראיה קפ"ז): "עוסקים אנחנו במלאכת מחשבת, בעבודת האמנות הקדושה מראים אנחנו את יופי עולמו של הקב"ה, את יופי ארץ ישראל."
כיום רבים מקיימים מצוות ישוב הארץ בהידור, "ארץ ישראל יפה", כפי שאמרו חז"ל (ברכות נ"ז) ש"דירה נאה וכלים נאים... מרחיבים דעתו של אדם". והסביר הרב קוק (עין איה שם), שכך "דרך הגידול (של אישיותו) הפרטי שבאדם, לא לבד ע"י השבת דעתו של אדם (ישוב הדעת) כי אם ע"י הרחבת דעתו". בדירה נאה בארץ ישראל מתקיים מה שנאמר בשירת הים (שמות ט"ו): "זה אלי ואנוהו" ולמדו חז"ל (שבת קל"ג): "התנאה לפניו במצוות: עשה לפניו סוכה נאה..." וכל שכן דירת קבע נאה בארץ ישראל.
כשטייל הרב קוק בשנת תרס"א במקום רבנותו השניה, בבויסק, עם תלמידו הרב ד"ר בנימין לוין בטבע מחוץ לעיר, כתב בשבתו על אחת האבנים על יד חורבות החומה את הקדמתו המפורסמת לשיר השירים (נוסח המקורי: "המזרח", תרס"ג, עמ' 352-354, "אלומה" תרצ"ו, עמ' 43-44 עם רקע היסטורי, עי' עולת ראיה ב, עמ' ג-ד): "הספרות, הציור החיטוב (הפיסול) עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית. וכל זמן שחסר עוד שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת, שלא יצא אל הפעל, עוד יש חובה על מלאכת המחשבת (עולת ראיה: "על עבודת האמנות") להוציאו". כמובן שהאמנות צריכה להיות כשרה: "על פי הוראת חכמי תורה גאוני ארץ ישראל המפורסמים באומה" (אגרות ראיה שם).
מותר לצייר אדם שלם דו-מימדי (שו"ע יו"ד קמ"א) אבל אין לעשות פסל תלת-מימדי או תבליט אדם שלם (שו"ת חת"ס ח"ו ליקוטים ס' ו') אלא יחסיר משהו ניכר ממנו (שו"ע שם), כגון קצה אוזן או קצה אף, וכן פרופיל מותר (אוזן אחת, עין אחת, ש"ך שם; חכ"א כלל פ"ה). אין לפסל ואפילו לצייר בצורה מלאה שמש, ירח, כוכבים וגלגל המזלות, אבל מותר, אם יחסיר או יסתיר חלק מהם, כגון ע"י ענן (שו"ע שם שלא כמהר"ם מרוטנבורג שמתיר ציור, כמובא בדרכי משה ועי' שו"ת דעת כהן ס' ס"ד שמתיר בדיעבד).
פשוט שהאמנות צריכה להיות צנועה, שלא תגרום להרהור (שו"ת יביע אומר ח"א ס' ז'; שו"ת אז נדברו י"א ס' נא. ועי' שו"ת עזרת כהן ס' קח; אורח משפט ס' כא, ב; אורות המצוות אוצרות הראי"ה ח"ד, עמ' 47).
באמנות ובעיצוב גרפי יכתוב השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה (רמב"ם יסודי התורה ו') בשינוי (רמ"א יו"ד רעו, י') ולא לשם קדושה (שו"ת משיב דבר ח"ב ס' פ'), כדי לא לבוא ליד איסור מחיקה ובזיון (שו"ע ורמ"א יו"ד רע"ו).
נזכה במהרה לנויו של עולם (זבחים נ"ד) עם הכרובים פניהם איש אל אחיו!
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
עוד בנושא בימה תורנית

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il