ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
מדוע אנו מתחפשים? איזה תחפושת כדאי לבחור? בנושא פורימי זה תעסוק ה"במה" השבוע.
קאובוי ביום כיפור?
הרב יצחק הלוי שליט"א, רב היישוב קרני שומרון
"מצרף - לכסף, וכור - לזהב, ואיש לפי מהללו" (משלי ז"ך, כ"א). שלמה המלך מוסר לנו קוד לזיהוי. הוא מעניק לנו כאן "טיפים" לחכמת הפרצוף, דהיינו לזהות נטיות ואופי של בני אדם. את איכותו של הכסף מזהים במכשיר הנקרא: מצרף, את ערך הזהב בודקים בכלי שנקרא: כור. ובני אדם: "ואיש - לפי מהללו". את מי הוא מעריץ, את מי הוא מחקה, למי הוא שואף להתדמות. כך ניתן לזהות היכן נמצא אותו אדם, מי מהווה לגביו מודל לחיקוי, להערכה.
סיפר לי פעם ידיד, שהשתתף בשיעור דף היומי בעיון ובשיעור נכח נער צעיר. שאל אותו ידידי: האם המסכת הנלמדת כאן, היא זו שהוא לומד בישיבה? הנער השיב בשלילה. כלומר, הוא לומד מסכת נוספת. ולכשנשאל על-ידי ידידי: מה הוא רוצה להיות, "לכשיהיה גדול"? הגיב בטבעיות גמורה: גדול בתורה! - כמו המגיד שיעור? הוא נשאל, והשיב: יותר!
במשך כל ימות השנה אנחנו "מחופשים". אין זה הפרצוף האמתי שלנו. בפורים, ישנה הזדמנות להוריד את המיסוך מעל המסכה. כאן אנחנו נותנים חופש למאוויים, לרצונות של כל ימות השנה. לעניות דעתי, האדם מתחפש, בדרך כלל, לדמות או לדבר שהוא שואף להתדמות אליו כל השנה. וכאן ניתנה לו ההזדמנות להוציא אל הפועל שאיפה זו. התחפושת של פורים היא פרצופו האמיתי. ומסתבר, כי בכל ימות השנה הוא מצליח בעזרת מיסוך להסוות אותה מסיכה.
בספר "נתיבות שלום" לאדמו"ר מסלונים בשיחתו לפורים (עמ' ע"ט) מביא בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע משל לבן מלך, שמחמת מעשיו הרעים גרשו אביו מעל פניו. והלך ונתחבר עם אנשים גסים, עובדי אדמה. עד שברבות הימים נהיה כאחד מהם. לימים, שלח המלך אחד משרי המלוכה לבקר את בנו, לדעת על הנעשה עמו, ומה הוא מבקש מאת המלך. וכשבא השר וראה לאיזה שפל המדרגה הדרדר הבן, נצבט לו הלב. ולכשנפרד מן הבן, חקר אותו, מה אפשר לבקש מאביו המלך בעבורו. וזה בקש אם אביו יכול לגמול עמו חסד ולשלוח לו זוג מגפיים בתמורה למגפיים שהוא נועל עכשיו, שכבר נתבלו ונקרעו...
יש לך הזדמנות פז לבקש לחזור הביתה, ואתה מבקש מגפיים?! בפורים נפתח לנו "חלון הזדמנויות" כביום הכיפורים. אלא שהפעם זה נובע מתוך שמחה. ואתה הולך ומתחפש לקאובוי?!
הגמרא בסוף מסכת סוכה אומרת כי ילד אומר בחוץ - מה שהוא שומע בבית. לכן, חשובה המעורבות שלנו כהורים, לנווט את ילדינו, לתת להם כיוון בחיים, אל מה לשאוף אל מי להתדמות. לסייע בידיהם בחיפוש התחפושת. לעזור להם להרים את המסך ולהוריד את המסכה.
לא לעבור את הגבול
הרב יעקב שמעון שליט"א - ראש מוסדות 'נחלת צבי'
על המנהג להתחפש בפורים נשאלות שאלות רבות. גדולי ישראל התייחסו לשאלה הנ"ל ונביא מספר תשובות: בשולחן ערוך (סימן תרצ"ו) מביא הרמ"א: "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא. וכן בלבישת כלאיים דרבנן. ויש אומרים דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה. וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר" (תשובת מהר"י מינץ, סימן יז).
ברמב"ם ובשולחן ערוך לא נמצאו הלכות בנושאים אלו. האבודרהם מביא את המנהג לכתוב המן על שתי אבנים, וכששומעים בקריאת המגילה את השם המן מכים זו בזו ומוחקין שם המן. ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו (בית יוסף). ובמשנה ברורה כותב שהמהר"י לא היה חושש להכות את המן. והגאון יעב"ץ כותב על אביו החכם צבי שהיה מכה ורוקע ברגלו וטופח בסנדלו כשהגיע לזכירת המן.
בספר טעמי המנהגים מובא שמה שחייבו חכמים להשתכר בפורים שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש היו על ידי משתה (אבודרהם), והבני יששכר מביא כי המנהג להשתנות במלבושים שונים בזמן הסעודה ושמחת פורים לא דבר ריק הוא. שהוא לזכר מה שאמרו רז"ל: "הם לא עשו אלא לפנים (מה שהשתחוו בזמן נבוכדנצר) אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים". על כן משתנים בזמן השמחה במלבושים שונים ולא ניכר הפנים של מי הוא.
אך הבית חדש (יו"ד קפ"ב) ציטט את ספר היראים שכתב שאפילו באופן ארעי ודרך שחוק, אסור לאיש ללבוש בגדי אישה וכן להיפך, לא במשתאות של חתן וכלה וק"ו בפורים. ומסיים הבית חדש: כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולנשמעים בקולו שלא יעברו על איסור לאו. לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה. וכן בט"ז ובמשנה ברורה ובשל"ה הקדוש. ערוך השולחן סי"ב מסביר: "ומה שנהגו בימים קדמונים על פי הרמ"א... אין אנו היום במדרגה זו". אבל מכל מקום מי שסומך על הרמ"א להתיר אין מזניחין אותו.
לפי הרב עובדיה יוסף אין כל איסור במסכות, אבל אסור באיסור מוחלט לאיש ללבוש שמלת אישה ולהפך. בכללם גם ילדים. בימינו אנו אין ללעוג לשום מנהג כי מנהג ישראל דין הוא. אך יש להיזהר למרות שמחת פורים לא לעבור את גבולות האיסור של בגדים לא צנועים ולעשות מהטפל עיקר. ובוודאי שאין מצווה להוציא הון עתק על תחפושות ומסיכות, ורצוי להרבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים ובאהבת איש לרעהו.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך עושים קידוש?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
