ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

מסרב להגיע לבית דין

מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל
לחץ להקדשת שיעור זה
לי ולרב בישיבה מסוימת יש סיכסוך כספי, אני תבעתי אותו לדין תורה והוא לא מוכן להופיע, מה ביכולתי לעשות?

תשובה:
לכתחילה יש לשמוע גם את הצד השני, משום שתמוה מדוע הרב שמודע להלכה יסרב להופיע בפני בית דין ומן הסתם נימוקו עמו. אם אדם מסרב לבוא לדין תורה, ראשית כדאי בכל זאת לשדלו להתדיין בדין תורה שהרי כל מי שהולך לבתי המשפט ה'אזרחי' עובר איסור חמור וכאילו חרף וגידף ומרים יד בתורת משה (ובשו"ע סימן בפני-עצמו שדן באיסור החמור הזה, יעויין חושן-המשפט סימן כ"ו).
המקור הבסיסי לכך הוא במדרש תנחומא בפרשת משפטים (סימן ג'):
"מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם, תלמוד לומר 'אשר תשים לפניהם', לפני ישראל ולא לפני כותים, שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה ואחרי כן כפר בתורה, שנא' (דברים ל"ב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים".
התשב"ץ (סימן י"ז אות א') מבאר שיש כאן עוון חילול ה' שאין לו כפרה בכל סוגי הכפרה כי אם במיתה, ובאופן שאין הפסק זהה עם דין תורה ישנו בנוסף איסור עוון גזל. ושם סיים, "ואשר לא ישמע לקול מורים נוע ינוע, והוא בחטאו ימות ועל ישראל שלום לבד ממנו".
אדם שמסיבה כל-שהיא מסרב להתדיין בפני בית-דין אליו נתבע, יש להציע לו לבחור בית-דין שמוכן להתדיין בפניו, או אפשר ששני הצדדים ירכיבו בית-דין משלהם, כפי שמופיע בשו"ע (שם סימן י"ג סעיף א'): "אחד מבעלי דינים שאמר: איש פלוני ידון לי, ואמר בעל דינו: פלוני ידון לי, הרי אלו שני דיינים שבררו זה אחד וזה אחד בוררים להם דיין שלישי, ואין צריך שיהיה הדיין השלישי ברצון הבעלי דינים, ושלשתם דנים אותם, שמתוך כך יצא הדין לאמתו. אפילו היה האחד שבירר בעל הדין חכם גדול וסמוך, אינו יכול לכוף את בעל דינו שידון אצל זה, אלא גם הוא בורר מי שירצה.
הגה: שמתוך שזה בורר לו א' וזה בורר לו א' הבעלי דינים צייתין להם, וגם הדיינים כל אחד מהפך בזכות אותו שבירר אותו בכל מה שאפשר מצד הדין, והג' שומע טענות שניהם ופוסקים האמת".
במקרה שהתובע מסרב אף לאפשרויות הנזכרות, על התובע לפנות לבית-דין מוסמך, שיזמין בעצמו את הנתבע אליהם. והיה והנתבע אכן יסרב להופיע בפניהם, ביד בית-הדין לתת 'כתב סירוב' לתובע ובאמצעותו יוכל לקיים את תביעתו בערכאות. את כתב הסירוב ניתן לפרסם ברבים.
לגבי חובת בית הדין בנידוי הסרבן נחלקו הראשונים: דעת הרשב"א שאין בית-הדין מחויב לנדותו (צרור-הכסף דרך-א שער א,א). אמנם דעת המהר"ם מינץ (סימן פ"ג) שדבר זה הינו חובת בית-הדין. המנהג בבתי הדין בימינו הוא שלא לנקוט בצעדי כפיה כאלו, ועיין עוד בכל זה בספר עטרת דבורה (חו"מ סימן ד').
עוד בנושא דיינים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il