בית המדרש

  • קניה ומכירה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

מבצע לחודש הרמדאן

undefined

הרב ניר אביב

אדר תשע"א
3 דק' קריאה
חברת אורנג' עשתה מבצע לכבוד חודש הרמדאן שכל מי שנרשם דרך הsms, מקבל למשך כל ימי חודש הרמדאן 2000 דק' חינם משעה 22:00 עד 5:00. המבצע בעיקרון מיועד למגזר הערבי, אך איכשהו זה התפרסם באחד הפורומים באינטרנט ונודע לקהל הרחב.האם מבחינה הלכתית מותר לי להירשם למבצע הזה למרות שאיני ערבי?

תשובה:
על פי ההלכה, כל עוד חברת אורנג' לא פרסמה במפורש שהמבצע מיועד למגזר הערבי בלבד, כל אחד רשאי להצטרף אליו.
אפילו אם מסתבר שכוונת החברה לפנות למגזר הערבי, אולם מאחר ולא פירשה זאת להדיא, הרי זה בכלל "דברים שבלב" ש"אינם דברים". (יעויין מסכת קידושין דף מ"ט ע"ב, שו"ע חו"מ סימן ר"ז סעיף ד').
בנוסף, על פי החוק אסור לחברה להכריז על מבצע שמיועד אך ורק עבור מגזר מסויים! באפשרותם להציע מסלולי שיחה שונים כגון: קו שאינו פעיל בשבת וכיוצא בו, אמנם את אותו המסלול יוכל כל אחד ואחד לרכוש במידה ויציית לתנאיו.
ביאור והרחבה:
במסכת קידושין (דף מ"ט ע"ב) אומרת הגמרא:
"ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי. אמר רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים".
וכתבו התוספות (ד"ה דברים שבלב אינם דברים):
"משמע דוקא משום שלא פירש דבריו, אבל אם פירש דבריו להדיא ואמר בשעת המכר שהוא מוכרם לפי שהוא רוצה ללכת לארץ ישראל הוה המכר בטל. וקשה: אמאי? הא בעינן תנאי כפול, והרי לא התנה שאם לא ילך לא יתקיים המקח?"
למסקנה כתבו: "ואומר ר"י דצריך לחלק ולומר דיש דברים שאינם צריכין תנאי כפול אלא גלוי מילתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד, וגם יש דברים דאפילו גילוי מילתא לא בעי - כגון ההיא דהכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה בטלה, וכן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא, לפי שאנו אומדין שלכך היה בדעתו, וכמו כן אנן סהדי דלא זבן אלא אדעתא למיסק לארעא דישראל".
מדברי התוספות נמצא שישנן בזה שלש דרגות:
א. כאשר אין בכוחנו לאמוד דעתו - בכהאי גוונא יש לו לעשות גילוי מפורש לכוונתו, על-פי דיני התנאים המקובלים.
ב. כאשר "אנן סהדי" שעשה על דעת כן - אין צורך בדיני התנאים על-מנת לתלות את המעשה באותו דבר, ובגילוי דעתו בלבד מהני.
ג. כאשר ישנה אומדנא ברורה שעשה על דעת כן - אף גילוי דעת אין צריך.
הדברים הובאו להלכה בדברי השו"ע והרמ"א (סימן ר"ז סעיפים ג'-ד') בזו הלשון:
"מי שמכר חצרו או שדהו, ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני, או מפני המטר שנמנע, כדי לקנות חטים בדמיו, הרי זה כמוכר על תנאי... אבל המוכר סתם, אף על פי שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה - אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים. ואף על פי שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך, כיון דבשעת המכירה לא אמר, אינו חוזר.
הגה: מיהו אי איכא אומדנא דמוכח, נתבטל המקח".
בעל "קצות החושן" (סימן ר"נ סק"ה) טבע מטבע לשון חדש וכתב:
"ואם כן היינו דוקא אומדנא דברירי הוי ליה דברים שבלב כל אדם . אבל באומדנא דמספקא אף על גב דהנותן מחשבתו היה לתנאי, הוי ליה דברים שבלב כיון דאינו בלב כל אדם".
כלומר יש לחלק בין דברים שהם אך ורק בלב האדם הזה לגביו "דברים שבלב אינם דברים", לבין דברים שבלב כל אדם ואדם, שנחשב אומדנא דמוכח ו"הוו דברים".
כל הנזכר אמור לגבי מקח וממכר. אולם בנידון שלנו חברת אורנג' נתנה "מתנה" למי שיצטרף אליה בזמן מסוים, ולגבי מתנה נחלקו הראשונים האם "דברים שבלב אינם דברים" או לא.
הרמ"א (שם) הזכיר את המחלוקת וכתב "ויש אומרים דבמתנה דברים שבלב הויין דברים (הגהות אלפסי פ' אלמנה ניזונית)".
בביאור דעה זו כותב הסמ"ע (סק"י):
"הטעם, דדוקא במכר דקיבל מעות מסתמא גמר ומקני אם לא דפירש, מה שאין כן במתנה דהוא בחנם, דאומדן דעת כל דהו מבטל המעשה ואמרינן ביה דלא גמר בדעתו ליתנו לו בחנם".
הגר"א (סקי"ד) תלה את המחלוקת בדברי התוספות הנזכרים, וכתב שדעת הריא"ז שדין מתנה הוי כ"אומדנא דמוכח" שאין צורך בגילוי דעת כלל.
לכן למעשה, כיון שדין המתנה תלוי במחלוקת הפוסקים, ביד הלקוח לומר 'קים לי כדעת הסוברים במתנה שדברים שבלב אינם דברים'. אך באמת אין צריך לכך, משום שנראה שאין להגדיר את הנידון שלנו כמתנה, מאחר וחברת אורנג' נותנת את ההטבה בדרך מקח וממכר ומקבלת תמורה על כך, ויש לדון זאת כהשקעה עסקית שהלקוח משלם עבורה, ולא כמתנה 1 .



^ 1.גם הגר"א נבנצאל הסכים שאין להגדיר זאת כמתנה אלא כהשקעה עסקית, כלומר כמכירה רגילה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il