ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
כל המוזיאונים לשואה ברחבי העולם ובייחוד "יד ושם" בירושלים, מציגים בצורה מרשימה ביותר את העובדות ההיסטוריות המזוויעות של השואה. אך לא קורה שאדם יוצא מהמוזיאונים האלה בתחושה של נחמה או אפילו נחמה פורתא, ועל אחת כמה וכמה בתחושה של סגירת מעגל.
שום מוזיאון לא מצליח לדבר אל נשמתו של היהודי. המוזיאונים פונים אל חושינו, אפילו לשכלנו וללבנו, אך לעולם לא לנשמתנו. הריקנות שנשארת עמוק בנשמה ממשיכה לכרסם בנו ומותירה אותנו בתחושה שלא באנו על סיפוקנו, על אף שהמוזיאון מרשים וטקסי הזיכרון משמעותיים.
יש בעם היהודי כמה קבוצות שלא משתתפות בטקסי הזיכרון של יום השואה. אותם אנשים נותנים סיבות רבות להתנהגות חסרת הרגישות הזאת, לכאורה, אך אף אחת מהן לא משכנעת את התודעה או הנשמה. למרות זאת, אני חש במעמקי ליבי שהריקנות הרוחנית שתמיד מלווה את טקסי הזיכרון האלה נותנת ביטוי להיעדרם של יהודים כה רבים.
אינני אומר זאת כדי למתוח ביקורת על טקסי הזיכרון למיניהם. המשימה שמוטלת עליהם בלתי אפשרית, ולכן כמעט צריך לצפות שייכשלו בה. אך גם ההבנה השכלית הזאת לא משקיטה את המהומה שרוחשת בנשמתי.
תמיד ראיתי את עצמי ואת הדורות שבאו אחרי השואה כחלק מאותה תמונה מרשימה שמתאר הנביא יחזקאל. הנביא רואה בקעה גדולה מכוסה עצמות אדם יבשות. המדרש מספר לנו שאלה היו עצמותיהם של רבבות בני שבט אפרים שניסו להימלט מעבדות מצרים לפני שבאה הגאולה הממשית בהנהגת משה. הם נפלו קורבן לתנאים הקשים של המדבר ולשנאתם של שבטי עובדי אלילים שרדפו אותם. הנביא יחזקאל איננו רואה שום תקווה לתחייתם, שהרי הם מתים כבר אלף שנים. הנביא גם מרגיש שאיש לא התאבל עליהם כראוי או שמר את זכרם.
אלקים מודיע ליחזקאל שהעצמות האלה הן סמל, "כל בית ישראל המה". עם ישראל עצמו המום מהמתים האלמונים שלו, מכל אותם אנשים שאין להם קבר או מצבה לציין את העובדה שפעם הם חיו על האדמה הזאת. הנביא נואש מכל אפשרות לתחייה או להמשכיות.
אך אלקים אומר לו להתנבא על העצמות היבשות האלה ולהשיב להן את צורת הגוף האנושי. ואז רוח אלקים נכנסת ומפיחה בהם חיים עד שהם ממלאים את הבקעה, חיל גדול מאוד.
הנביא איננו מספר לנו את סוף הסיפור. מה קרה לחיל הגדול הזה של היהודים שקמו לתחייה בדרך נס? התלמוד נותן שתי תשובות שונות בעניין זה. תשובה אחת אומרת שהתחייה הזאת היתה זמנית בלבד ושכולם חזרו מיד להיות רק עצמות מתות ויבשות.
רבי יהודה בן בתירא סותר את האפשרות הזאת. הוא קם בבית המדרש ואומר שהתפיסה הפסימית הזאת איננה נכונה. יותר מזה, אותם אנשים שקמו לתחייה נישאו, הולידו ילדים וחיו חיים מלאים אחר-כך, ואף מוסיף "ואני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבא מהם".
נדמה לי שסגירת המעגל היחידה שהנשמה שלנו יכולה לשאת בעניין האסון היהודי העצום הזה היא ההכרה ברציפות הדורות היהודית ובמסורת שמאחדת את העם היהודי. אלה שאינם עוד, ואפילו אלה שזהותם לא ידועה לנו, כל אלה שאפרם ועצמותיהם פזורים בנוף אותה יבשת מקוללת, מוסיפים לחיות בנו. העבר שלנו מוסיף לחיות באמצעות ההישגים שלנו והמאבקים שלנו למען התורה ולמען עם ישראל.
אנחנו מניחים את התפילין שלהם, רבים מאתנו בפועל וכולנו באופן סמלי. ההבנה הזאת בעניין התפילין תמיד תדבר לנשמותינו ותסייע לנו לציין באמת את השואה ואת התקומה של העם היהודי אחרי אסון, אפילו אסון במימדים בלתי נתפסים כאלה.
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
