ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

השבת אבידה של שטר כסף

דף הבית ספריה הלכה ביכורי אביב חושן משפט אבידה ומציאה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשע"א

השבת אבידה של שטר כסף


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן גרסיה

מצאתי על המדרכה שטר כסף של מאתיים שקל. לא נראה באזור אדם אשר שטר זה שייך לו. האם אני יכולה להשתמש בכסף כבשלי?

תשובה:
שטר כסף הוא דבר שאין בו סימן, והמדרכה אף היא איננה מקום שנחשב כסימן, ובייחוד שהשטר לא הונח שם בכוונה אלא נפל מבעליו, יש לתלות שהבעלים הרגישו בנפילתו והתייאשו. לכן, בהחלט את יכולה לקחת את הכסף לעצמך.
מקורות וביאורים:
הגמרא בבא מציעא (כ"א ע"ב) מתייחסת למי שאבד לו כסף ברשות הרבים:
"תא שמע: המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן. והא לא ידע דנפל מיניה! - אמר רבי יצחק: אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה".
הדברים הובאו להלכה בשו"ע (חו"מ סימן רנ"ט סעיף ג'): "כיצד, המוציא מציאה במקום שישראל מצויים שם, חייב להכריז, שלא נתייאשו הבעלים. ואפילו העיר מחצה עובדי כוכבים ומחצה ישראל, או אפילו רובה עובדי כוכבים, והוא מצאה במקום שרוב העוברים שם ישראל 1 , חייב להחזיר. אבל אם רוב העיר עובד כוכבים, או אפילו רובה ישראל, ומצאה במקום שרוב העוברים שם עובדי כוכבים, אינו חייב, אפילו אם ידע שמישראל נפלה ויש בה סימן, שודאי נתייאשו הבעלים, וכגון שהוא מדברים שיש לתלות שידע מיד בנפילתו".
אפילו אם האבידה הייתה נמצאת במקום שיש רוב ישראל שמחזירים אבידה, אין חובת ההכרזה אלא בדבר שיש בו סימן, ובשטר הכסף אין סימן. כך כתוב בגמרא (שם כ"ג ע"א): "אמר רב זביד משמיה דרבא: כללא דאבידתא: כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס - מיאש ליה מינה. ואמר רב זביד משמיה דרבא: הלכתא, כריכות ברשות הרבים - הרי אלו שלו, ברשות היחיד, אי דרך נפילה - הרי אלו שלו, אי דרך הנחה - נוטל ומכריז. וזה וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן - לא שנא ברשות הרבים ולא שנא ברשות היחיד, בין דרך נפילה ובין דרך הנחה - חייב להכריז".
הדברים הובאו להלכה בשולחן ערוך חו"מ (רס"ב, ג'): "אין המוצא מציאה חייב להכריז, אלא בדבר שיש בו סימן בגופו או שראוי ליתן סימן במקומו או בקשריו או במנינו או במדתו או במשקלו. אבל אם אין בו שום סימן, אפילו במקומו, כגון שניכר שלא הונח שם בכוונה אלא דרך נפילה בא שם, אם הוא דבר שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו, או מחמת כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו ומרגיש כשנופל, הרי הוא של מוצאו, שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל, כיון שאין בו סימן ובא לידו בהיתר, כיון שנתייאשו בעליו".



^ 1.כדעת רוב הראשונים, ולא כראב"ד (מובא ברא"ש ב"מ ב',ז') שפסק כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il