ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

השכרת דירה בהסכמה בע"פ

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה דיני ממונות וצדקה עסקאות, חוזים והסכמים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשע"א

השכרת דירה בהסכמה בע"פ


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אפרת בת נעמי

השכרתי בשנת תשס"ז דירה לפלוני בחוזה כתוב וחתום. בסיום השנה הארכנו בעל פה את השכירות לשנה נוספת. האם ההסכם בעל פה תקף כמו חוזה כתוב וחתום וחלים עליו כל החובות של שני הצדדים כפי שהיו כתובות שנה קודם?

תשובה:
אם בתום תקופת השכירות הראשונה הארכתם את השכירות בעל פה לזמן קצוב ומוסכם ואף אחד מן הצדדים לא העלה דרישה לשינוי תנאי החוזה, ולאחר הסיכום בעל פה השוכר המשיך לדור בדירה, הרי שדעת שניכם להמשיך כפי התנאים והחיובים שנהגו עד עתה ובעצם החוזה הכתוב הקודם מחייב אתכם אף כעת.
המקור לדברים הוא בסימן שי"ב בשו"ע חלק חושן המשפט, העוסק בהלכות שוכר. בסעיף ט' (שם) הנידון הוא על שינוי מחיר השכירות מצד אחד הצדדים, ופוסק השו"ע שתביעה לשינוי כזה יכולה לבוא רק אם היתנו קודם שתם זמן השכירות הראשון וז"ל "אבל אם עמדו בסתם, מסתמא דעתם היה על השכר הראשון". ומנושא גובה מחיר השכירות ניתן ללמוד שהוא הדין גם לשאר החיובים והתנאים שבין שוכר למשכיר.
הרחבה:
הדין מובא בשו"ע אך אין מקור מפורש בגמרא, אמנם הגר"א (ס"ק י"ט) מביא שני מקורות להוכיח את הדין:
א. תוספתא מסכת קידושין פרק ב': "זה אומר במנה וזה אומר במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך תבעו זה את זה. אם הלוקח תבע את המוכר ייעשו דברי מוכר, ואם המוכר תבע את הלוקח ייעשו דברי לוקח".
הרי"ף והרא"ש למדו מהתוספתא את העיקרון שאם דובר על מחיר או פרט מסוים ונפרדו, ולאחר זמן נפגשו ועשו המקח ללא דיבור, הרי שעשו על דעת ראשונה למרות שלא הזכירו זאת במפורש.
ב. כתובות (צ' ע"א): "מתניתין: קטן שהשיאו אביו - כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה, גר שנתגיירה אשתו עמו - כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה".
והתוספות ד"ה "לא שנו אלא מנה ומאתים", הקשו כך:
"ואם תאמר אם כן מאי קמ"ל מתניתין שעל מנת כן קיימה, אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתובה?...ויש לומר דאשמועינן היכא דנשאה בתולה אף על גב דכשגדלה או נתגיירה כבר היא בעולה, אפילו הכי יש לה כתובה מאתים, שעל מנת כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואיה".
כלומר, התוס' מבאר לנו שהחידוש בדין הוא שכיון שהבעל המשיך לחיות עם אשתו גם לאחר שחל שינוי במעמד שלה, וכעת מן הדין היא ראויה לכתובה של מנה מכיון שאינה בתולה, מכל מקום שתיקתו בשעת הנישואין מורה על כך שהסכים להמשיך את חיוב הכתובה הראשון שעמד על מאתיים, וכדין בתולה.
הציץ-אליעזר (חלק ה' סימן ל' ד"ה וחשבתי לומר) מתייחס לדין השו"ע שהזכרנו, לפיו המשכיר שהניח את השוכר להמשיך לגור לאחר פקיעת החוזה, דעתו על השכר הראשון, ומעיר שלא תמיד הדין כך:
"וחשבתי לומר, דזהו דוקא כשהשוכר שכר את הבית בסתמא בלי זמן קצוב, אבל אם שכרו לזמן קצוב וכלה הזמן ורק המשכיר מניח אותו להמשיך לגור, או שהוא ממונע מלהוציאו על פי החוק הממשלתי כפי שהוא כאן בארץ גם לפני יציאת החק החדש, בכהאי גונא מכיון שכבר עבר הזמן הקצוב לשכירות גם השו"ע יודה שאפילו בעמדו בסתמא לא אמרינן דהיה דעתם על השכר הראשון מכיון שכבר כלה הזמן ההוא, ויכול שפיר להוסיף לו על השכר למפרע מאז שכלה הזמן או מאז שהורשה לו להוסיף על השכר גם בעמדו זמן מה בסתמא".
העולה מן הדברים הוא שאנו אומרים שדעתם על השכר הראשון דווקא אם לא הסתיים החוזה, או שהסתיים וחתמו בכתב או סיכמו בעל פה חוזה חדש לזמן קצוב נוסף. אולם אם הסתיים החוזה הראשון ולא חתמו על חוזה חדש, והשוכר המשיך לגור בדירה ללא דין ודברים עם המשכיר, יכול המשכיר לדרוש שכר גבוה יותר גם על החודשים הקודמים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il