ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
" משנה . השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה - ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל ישלם לשוכר. אמר רבי יוסי: כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו? אלא, תחזור פרה לבעלים".
" גמרא. אמר ליה רב אידי בר אבין לאביי: מכדי שוכר במאי קני להאי פרה - בשבועה, ונימא ליה משכיר לשוכר: דל אנת ודל שבועתך, ואנא משתעינא דינא בהדי שואל. - אמר ליה: מי סברת שוכר בשבועה הוא דקא קני לה? משעת מיתה הוא דקני, ושבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית".
" גמרא. אמר ליה רב אידי בר אבין לאביי: מכדי שוכר במאי קני להאי פרה - בשבועה, ונימא ליה משכיר לשוכר: דל אנת ודל שבועתך, ואנא משתעינא דינא בהדי שואל. - אמר ליה: מי סברת שוכר בשבועה הוא דקא קני לה? משעת מיתה הוא דקני, ושבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית".
לשיטת תוספות (ד"ה "תחזור פרה לבעלים הראשונים") - רבי יוסי וחכמים מסכימים שכל שוכר קונה למפרע את הבהמה שמתה. חכמים סבורים שהשוכר קונה אותה למפרע ברגע מיתת הבהמה; ואלו ר' יוסי סבור שהוא קונה אותה למפרע ברגע שהוא נשבע או ברגע שהוא מביא עדים. לשיטתם, מחלוקת חכמים ור' יוסי - היא המחלוקת שבין המקשה והמתרץ שבגמרא. כלומר, האם קונה למפרע במיתת הבהמה או בשעת הבאת הראיה שהוא פטור מלשלם.
בשיטה זו יש קושי. לשוכר יש רק קנין-פירות-העבודה בבהמה. מה הטעם שהשוכר יקנה למפרע את גוף הבהמה שמתה? מה ההגיון שבדבר? בפשטות, הנבלה שייכת למשכיר; והשוכר נשבע - שהוא פטור מלפצות את הבעלים על ההפרש שבין שווי בהמה חיה לבין שווי נבילה.
במאמר הקודם "רבנו חננאל – בסחורה בפרת חבירו" התבאר, שרבנו חננאל נוקט שקושיית רב אידי בר אבין לאביי - "מכדי שוכר במאי קני להאי פרה" - מתאימה דווקא לשיטת אביי. לדעת אביי, המשנה מועמדת באוקימתא שאמר לו "לדעתך"; ומילה זו היא אומדנא לקנין על-תנאי למפרע של הפרה. לפיכך, מכיוון שהשוכר קנה את הבהמה למפרע – השואל צריך לשלם לו.
אך רבא חלק על אוקימתא זו. ויש לברר כיצד הבין רבא את משנתנו. מדוע נקטו חכמים שהשוכר מקבל את הפצויים על מות הבהמה?
הסבר ראשון
לדעת רבא, חכמים סבורים שהתורה חייבה את השואל לשלם בהמה - למי שהיה בעליו של קנין-פירות-העבודה לפני השאלה. מכיוון שהשוכר היה בעליו של קנין זה, מגיעה לו הבהמה.
רבי יוסי חולק וסבור, שהפצויים הם תמורת קנין-הגוף שאבד מן העולם, והגוף תמיד שייך למשכיר.
אמנם, מתחילת הסוגיה משמע שלדעת חכמים הסיבה שהפרה מגיעה לשוכר, היא מפני שהפרה שמתה היתה שלו, ולא מפני שקנין-פירות-העבודה היה שלו. אולם רבא אינו מחוייב לסוגיה זו, שהיא אליבא דאביי.
אך כאמור, יש קושי בהבנת דעת חכמים. מדוע הפיצוי על גוף הבהמה – מגיע לשוכר שהיה בעלים רק על קנין- פירות-העבודה?
הסבר שני (שיטת רש"י)
אמנם נלענ"ד, שיתכן גם הסבר אחר בדעת חכמים; ולפיו, רבא סבור שהפרה שמתה היתה שייכת לשוכר. לפי הסבר זה תתורצנה כמה קושיות על שיטת רש"י במקומות אחרים.
זו לשון הסוגיה בבבא מציעא דף צ"ו ע"ב:
"תא שמע: דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר, אתא לקמיה דרב, אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא. - אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: דינא הכי?! ושתיק רב. והלכתא כרב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי מנא."
רשי הסביר את קושיית רב כהנא ורב אסי, וזו לשונו:
" דינא הכי - שישלם לו כלי עשוי ומתוקן?! והתנן (בבא קמא י, ב) גבי נזיקין: תשלומי נזק - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה, ששמין לו הנבילה של בהמתו, שמתה על ידי זה שהזיקה לו, ועליה מוסיף ומשלם דמיהן, הכא נמי ישומו לו שברי הראשון, ועליהן ישלם דמיו, וזה ילך ויטרח ויקנה לו כלי אחר."
רש"י הסביר שדברי רב הם כפשוטם! ורב רצה שהשואל ישלם "כלי עשוי ומתוקן"; כלומר, נרגא מעליא אחרת.
התוספות במקום הקשו על שיטת רש"י, וזו לשונם:
" זיל שלים ליה נרגא מעליא - פי' בקונטרס נרגא מעליא אחרת יתן לו והשברים יהיו של שואל ואין נראה לרבינו שמואל דאפי' גנב וגזלן משמע שיכולין לפרוע סובין כמו מזיק כדאמרי' בפ"ק דבבא קמא ..."
נלענ"ד שרש"י נקט, שלשיטת רב הראשונה - כל שואל קונה את הדבר השאול - על תנאי. אם החזיר אותו כמות שהוא נפטר מחיוב התשלום; אולם, אם נשבר הדבר, התברר למפרע שקנה את הדבר, והוא חייב בתשלומי דבר חדש (ולא בהפרש); ודינו כדין קונה שצריך לשלם לכתחילה במעות.
אמנם יש בו קולא, שהשואל רשאי לשלם לכתחילה בדבר טוב כמו הדבר ששאל, שהרי המשאיל לא ירד לעיסקה זו על דעת מעות; אלא על דעת כלי שלם.
לדעת רש"י, שיטת רב הראשונה אינה קיימת רק בשומרים, אלא היא שיטה כללית; ולפיה לא קיים בתורה חיוב באונסין. אם מצאנו חיוב באונסין, אין זה אלא מפני שהחפץ שנאנס - היה שייך למפרע לאותו אחד שחייב באונסין. כך משמע בשיטת רב גם בסוגיה בסנהדרין דף ע"ב ע"א, וזו לשונה:
"משנה . הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את החבית, אם יש לו דמים - חייב, אם אין לו דמים פטור. גמרא ... אמר רב: הבא במחתרת ונטל כלים ויצא - פטור. מאי טעמא – בדמים (בסיכון נפשו) קננהו. אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב בששיבר, דליתנהו, אבל נטל - לא. והאלהים! אמר רב אפילו נטל; דהא יש לו דמים ונאנסו - חייב, אלמא: ברשותיה קיימי, הכא נמי ברשותיה קיימי.
ולא היא , כי אוקמינא רחמנא ברשותיה - לענין אונסין, אבל לענין מקנא - ברשותיה דמרייהו קיימי, מידי דהוה אשואל".
ולא היא , כי אוקמינא רחמנא ברשותיה - לענין אונסין, אבל לענין מקנא - ברשותיה דמרייהו קיימי, מידי דהוה אשואל".
גנב שבא במחתרת מתחייב בנפשו – ולכן הוא פטור מלשלם כלים שהוא שבר. רב סבור שאין מציאות של "פטור מאונסין"; והוא הסיק מה"פטור" - שהכלים שייכים לגנב הזה. לפיכך, גם אם הוא נטל אותם – הוא פטור מלהשיבם.
הסוגיה התקיפה את שיטת רב; והשוותה את דין הגנב לדין השואל. הסוגיה הסיקה מההשוואה הזו - שאין קשר בין "פטור מאונסין" לבין "בעלות על החפץ"; ולמרות שהגנב פטור מאונסין – החפץ שייך לבעליו המקורי.
המשניות שדנות בדין השואל – לא נעלמו מרב! לשיטת רש"י, רב לא חש לנאמר בסיום הסוגיה - "מידי דהוה אשואל", מפני שגם לדעתו - גנב ושואל שווים! אך לשיטת רב - בשניהם אין חיוב באונסין.
לשיטת רב גם גנב וגם שואל קנו את הבהמה עצמה; ומעיקר הדין הם היו צריכים להביא לבעלים המקורי – מעות; אלא שיש לבעלים המקורי "שעבוד אפותיקי" על הבהמה עצמה. לפיכך, הגנב והשואל צריכים להשיב את הבהמה עצמה; ורק אם הבהמה מתה – הגנב והשואל צריכים להביא מעות או בהמה חדשה. לשיטת רב, "גנב הבא במחתרת" - קנה את החפץ והוא פטור מלשלם מעות; וממילא אין גם "שעבוד אפותיקי" על החפץ הגנוב – ולכן החפץ שלו לגמרי!
שיטת רב - בדין השוכר ושאר השומרים.
רב סבור שכל שומר קונה את הבהמה במשיכתה על תנאי. אם יחזירה כפי שהיתה יתברר למפרע - שלא היתה קנויה לו; אולם אם לא החזירה כפי שהיתה, הרי שקנאה - וחייב לשלם.
במקרי פטור כגון במקרה של טריפה ושבויה בשומר שכר, קיים דין מיוחד. השומר-שכר אינו משיבה אז כפי שהיתה, וקונה אותה למפרע; אולם הוא קונה בחינם את מה שנטרף ונשבה באונס.
בחיוב התשלום במה שנותר, הבעלים נאלצים לקבל את השרידים בתור תשלום; כפי שהיה דינם לקבל את הבהמה בסיום השמירה, ואפילו כחשה במקצת וכדו'. אמנם מכיוון שאין זו בהמה-בחייה שכחשה יחזור, אם התמהמה בהבאת השרידים ופחת שווים; פחתו לשומר, שהרי הם שייכים לו.
סיבה זו גורמת, ששומר-שכר יטרח להביא בעצמו את שרידי הבהמה שנטרפה. כן משמע בתרגום ירושלמי על הפסוק "יביאהו עד" (שמות כ"ב, י"ב) שתירגם "ימטיניה" וכן הוא באבן עזרא. וכן כתוב במכילתא דרשב"י פרק כ"ב פסוק י"ב, וזו לשונה:
"אבא שאול אומר יבוא עדידה שנאמר "כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים או בדל אוזן וכו'." 1
נמצא שלשיטת רב, כל שומר קונה על תנאי את הדבר שקיבל לשמור; והוא צריך לשלם תמורתו, או להחזירו.
בדין אונס בשומר-שכר גילתה התורה; שקנה בחינם את מה שנטרף, וקנה למפרע תמורת חוב כספי את מה שנותר; אלא שיש לשומר זכות לכפות את הבעלים לקבל ממנו את השרידים בתור התשלום על החוב שנוצר.
לדעת רב, דין זה, שהבעלים חייבים לקבל את השרידים בתור תשלום, קיים רק כשהוכח שהיה אונס; ולשם כך ישבע השומר או יביא עדים. אך אם לא הוכח, נחשב הדבר לפשיעה; ואינו יכול לכוף את הבעלים לקנות ממנו את השרידים. וחייב לשלם הכל.
רב פסק (בסוגיה בבבא מציעא דף צ"ו) – "זיל שלים ליה נרגא מעליא". רב סבור שבדין השואל לא מצאנו חידוש דין זה; שיכול לחייב את הבעלים לקבל ממנו את השרידים בתור תשלום על החוב שנוצר למפרע. לפיכך, אם יש לשואל מעות, אינו יכול לתת את השברים כחלק מן התשלום; והוא חייב להביא לו מעות. אמנם מכיוון שהבעלים לא ירדו על דעת מעות, יכול השואל להשיב להם דבר טוב כמו שקיבל מהם; וכפי שאמר רב - "זיל שלים ליה נרגא מעליא".
לשיטת רב, דעת חכמים במשנה – שהשואל משלם לשוכר - היא כמכילתא דרשב"י ותרגום יונתן; ולשיטתם - הבהמה שייכת לכל שוכר למפרע. בהוה-אמינא סברה הסוגיה שהשוכר משלים את ה"קנין על תנאי" בשבועה; ולמסקנת הסוגיה השוכר משלים את ה"קנין על תנאי" - כאשר הבהמה מתה.
לשיטת רש"י, שיטת רב הראשונה - בפרק השואל דף צ"ז - סבורה כחכמים במשנתנו; ואילו רב כהנא ורב אסי, שאמרו שמשלם את ההפרש סבורים כר' יוסי; שתמיד החפץ השכור והשאול שייך לבעליו, אלא שקיימים חיובי אונסין לסוגיהם.
^ 1.נלענ"ד, שכן היתה דעת המקשן ללמוד מפשטות דברי אבא שאול בב"ק דף י"א. וזו לשון הסוגיה שם: - "לימא, פחת נבילה תנאי היא! דתניא: אם טרף יטרף יביאהו עד - יביא עדים שנטרפה באונס ופטור, אבא שאול אומר: יביא עדודה לב"ד; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: פחת נבילה דניזק הוי, ומר סבר: דמזיק הוי! לא, דכ"ע דניזק, והכא בטורח נבילה קמיפלגי...".
כזכור, רב כהנא ורב אסי חלקו על רב ועל השיטה שסבורה שגנב ושומר ומזיק קונים למפרע את החפץ; ובסוגיה בב"ק מובאת לפני כן שיטת רב כהנא: "רב כהנא אמר, מהכא: 'אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם', עד טרפה ישלם, טרפה עצמה לא ישלם". הברייתא של רב כהנא מסבירה שהשברים שייכים לניזק, והמזיק חייב רק בתשלום ההפרש. רש"י ביאר שם את דברי רב כהנא, ובכת"י פרמה (מובא בילקוט שנויי נוסחאות בש"ס פרנקל) נוספה ברש"י הלשון הבאה: "ואע"ג דאמרינן בכל התלמוד ברייתא במקום משנה אינה כלום הכא כהא מתניתא עיקר בהא סמכינן משום דמתניתין נמי דייקא להא דתנו רבנן". הלשון הנוספת ברש"י מרמזת שהברייתא של רב כהנא - חולקת על חכמים במשנה בהמפקיד שסבורים שהשואל משלם לשוכר. אך מכיוון שאפשר לדייק במשנה בבבא-קמא שהיא סבורה כברייתא של רב כהנא – כך ההלכה. כלומר, הלכה כרב כהנא – ולא כרב שפסק כדעת חכמים במשנה ב'המפקיד'.
איך ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מי אתה עם ישראל?
איך עושים קידוש?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הכל מתחיל בפנים
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
פריחת הגאולה!
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
מסכת נדרים מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
