"מוכיח" - זה משה | הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
דברים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

3 דק' קריאה

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו'".

אמרו במדרש (רבה ב): מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן (משלי, כח, כג).
"מוכיח", זה משה. "אדם", אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא), "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם." הוכיחן להביאם אחריו, לפיכך "חן ימצא", שנאמר (שמות לג, יז), "וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי". "מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן", זה בלעם שהחליק בלשונו לישראל בברכות שהרבה להם וגבה לבם ונפלו בשטים עשרים וארבעה אלף. ועל זה נאמר (משלי כז, ו), "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא", כי כל מה שהיו ישראל מרבים לחטוא היה משה מרבה להוכיחם ומתפלל עליהם עד שהיו מתרצין אצל הקדוש ברוך הוא והיו מוצאין חן בעיניו.

ולכאורה לא מובן, מדוע מייחס המדרש, את מציאת החן של משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא, להיות משה רבינו מוכיח עם ישראל, בעוד מעלותיו של משה רבינו מרובות מאוד, וכושרו להוכיח את ישראל הינה רק אחת מהן.
אמנם מציאת החן משמעה השראת השכינה, שזה לשונו של רבינו בחיי פרשת כי תשא (שמות לג, יג):
"והנה משה רבינו אחר שלמד סדרי תפילה ותחנונים השתחוה אל העובר על פניו וביקש מלפניו שילך תמיד בקרבם, הוא שנאמר, אם נא מצאתי חן בעיניך במדת הדין, ילך נא הוא השכינה, וכו', שביקש שיהיה הענין כן תמיד מכאן ואילך שתלך השכינה בקרבם בכל מקום שיהיו. וכו'." ע"כ.
ומכוח השראת השכינה יש נבואה. וכבר לימדונו חכמים (סנהדרין יא, א) ששכינה שורה על האדם לא בזכות מעשיו המעולים, כי אם בזכות הכלל כולו. שכך אמרו על הלל הזקן, שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך. זה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו (שמות לב, ז), "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" פרש"י: "רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. וכו'". ע"כ. ללמדך כי גדלותו האישית של החסיד והעניו אינה מספיקה כדי שיהיה נביא, כי גילוי שכינה בעולם, שהקדוש ברוך הוא מדבר עם אדם, נובע מכלל האומה, שהם התפרטות הכוחות הקיימים בבריאה, וכולם משועבדים לבורא, וכך מתגדל ומתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו.

משה רבינו שכוחותיו כולם משועבדים לה' וכל רצונו שימלא מלכות שדי בכל העולם, משפיע על ישראל להתעלות מחסרונותיהם ולמלא רצון הקדוש ברוך הוא. לעומת בלעם שרואה את הכוח הגנוז בישראל, ואינו מביא את ישראל לעמול כדי להחליש את יצרם הרע, שנוטה לחומריות, ולכן הפסוק אומר, מוכיח אדם אדם מלשון אדמה שהוא חומרי שנוטה לריחוק מרוחניות, ויש לסייעו לעלות לדרך הנכונה, ומאידך בקלות אפשר להדיחו. אילמלי מעלותיו של משה רבינו, גם התוכחה שהיה מוכיח את ישראל לא היתה פועלת את מלוא תוקפה, כי היו אומרים לו, עד שאתה מוכיח אותנו, קשוט את עצמך. אך כיון שתוכחתו של משה רבינו יוצאת מלב טהור, היו ישראל מתפעלין ממנה ומתרצין לפני הקדוש ברוך הוא.
אכן המדרש מוסיף, היה משה מרבה להוכיחם ומתפלל עליהם שאין די בזה שהחוטא שב מחטאו אלא יש להרבות תפילה ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא שיקבל את התשובה וישפיע שפע רב על ישראל. וכך אמנם זכה משה, שעל ידי מציאת החן שלו לפני הקדוש ברוך הוא, נתגלה לו סוד שלש עשרה מידות הרחמים שאינן חוזרות ריקם כאשר מבקשים בהם לפני ה'. מעתה מובן, שכוח ההוכחה שהיה למשה רבינו נבע מכל גדולתו. משה השפיע על ישראל לקרבם לעבודת ה' הטהורה, מפני שהוא עצמו היה שלם במעשיו. לפיכך מצא חן לפני ה' להשרות שכינתו יתברך עליו הן בגילוי התורה לעַם והן בגילוי התפילה הנכונה שאינה חוזרת ריקם.

_________________________________

ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל [email protected]

דברים