ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"מזמור שיר ליום השבת"

דף הבית בית מדרש מדורים ענג שבת Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיון תשע"א

"מזמור שיר ליום השבת"

גליון 1042



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

צורי, ולא עולתה בו
מזמור צ"ב ("מזמור שיר ליום השבת") נאמר כידוע בקבלת שבת לאחר הפיוט "לכה דודי". כמו כן הוא נאמר כשיר של יום לשבת. הפסוק שחותם מזמור זה הוא "להגיד כי ישר ה', צורי ולא עולתה בו". כיצד לקרוא את חלקו השני של הפסוק ("צורי ולא עולתה בו")? ישנם הטועים ומחלקים אותו לשני חלקים שוים והתוצאה היא "צורי ולא, עולתה בו". אמנם לא רבים הם הטועים בכך, אבל עקב החומרה הרבה של צורת קריאה זו חובה להתריע בנושא. בצורת קריאה זו ישנם שני דברי כפירה חו"ח (כביכול ה' אינו צורי, וכביכול יש חו"ח עולה בה').
חובה עלינו להקפיד ולקרוא את המשפט הזה בצורה הנכונה "צורי, ולא עולתה בו", כי אחרת במקום לשבח את ה', אנחנו מחרפים ומגדפים חס וחלילה את ה'.
.


"אב הרחמים"
ונקיתי דמם?
בשבת לפני תפילת מוסף אומרים (בקהילות אשכנז) את תפילת אב הרחמים. תפילה זו חוברה בזמן הפרעות של מסעי הצלב, ותוכנה הוא בקשה מהקב"ה לנקום בגויים על הדם הרב שהם שפכו.
סיבה נוספת לכתיבת תפילה זו היא מפני שמשפחות שלמות קדשו יחד את ה' כשמאנו להגיד בפה שהם מאמינים באותו האיש, וזה היה לאות ופלא בכל הגויים מסביב. על זה כתב גם הרב זצ"ל שגבורתם מתחברת עם גבורת לוחמי בר כוכבא. (תודה לרב אלחנן בן-נון שהאיר את עיני בנקודה זו.)

בסוף התפילה מופיעים פסוקים מהתורה, מהנביאים ומהכתובים שבהם קריאה לנקמה בגויים (כנראה שאז עדיין לא ידעו שקריאה לנקמה בגויים איננה התנהגות יפה). והנה בין הפסוקים מופיע פסוק שלכאורה נראה בעל כיוון הפוך לחלוטין : "ונקיתי דמם". לכאורה אם ה' אומר שהוא ינקה על הדם, אז מדוע הקריאה לנקמה בגויים. כמובן שיש גם סתירה פנימית בתוך הפסוק, כי מיד מופיעים המילים "לא נקיתי". גם עיון בהקשר שבו נכתב הפסוק מעורר תמיהה, כי כל הפרק (יואל ד') עוסק במשפט שהקב"ה יעשה לעתיד לבוא (בקרוב בימינו) בגויים על הדם הרב ששפכו.
אלא, שהכל נובע מנטייה טבעית שלנו לחלוקה סימטרית של הפסוקים והמשפטים שבתפילה, לשני חלקים שוים באורכם. אם נעיין בטעמים נראה שחלוקת הפסוק הנכונה היא "ונקיתי, דמם לא נקיתי." וכפי שמסביר רש"י במקום שה' אומר לגויים, שגם אם הוא מוכן לנקות על יתר החטאים שלהם, אבל, על הדם שהם שפכו בעם ישראל הוא בשום אופן לא ינקה, ולכן הוא ינקם מהם.
אפשרות נוספת להסביר את הפסוק היא שהחלק הראשון של הפסוק הוא בעצם שאלה, וחלקו השני של הפסוק הוא התשובה. כלומר "ונקיתי? דמם לא נקיתי." (תודה לרב אלחנן בן-נון שהאיר את עיני לגבי אפשרות ההבנה הזו)
נקפיד אם כך על חלוקה נכונה של הפסוק, כדי שחס וחלילה לא נהפוך את תוכנו, ומי יתן, שבזכות שנקפיד על כך, נזכה לראות את הנקמה בגויים בקרוב בימינו. אמן

"הנאהבים והנעימים בחייהם"

בפיוט זה, 'אב הרחמים' מופיע המשפט "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו". משפט זה מבוסס על פסוק מקינת דוד על שאול ויהונתן, שנהרגו על ידי הפלשתים במהלך הקרב בהרי הגלבוע. בקינתו אומר דוד: "שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב' א', כ"ג). על פי פשט הפסוק, דוד משבח את שאול ויהונתן שהיו נאהבים בחייהם, וגם במותם לא נפרדו זה מזה ומתו יחדיו בקרב. הרד"ק מפרש אחרת את הפסוק: על אף ששאול ויהונתן ידעו בנבואה שהם עתידים למות בקרב, לא נפרדו מעם ה' ולא נסו מהמלחמה, אלא לחמו בגבורה. שני הפירושים מתאימים כמובן גם לקהילות שעל אף שידעו בוודאות שבסירובם להכיר באותו האיש הם גוזרים על עצמם מיתה, לא נפרדו מעם ה' וקידשו את שמו במיתתם. כמו כן, במותם המשותף לא נפרדו גם זה מזה.
כיצד יש לחלק את הפסוק ואת המשפט שבתפילה? יש הטועים ואומרים "הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו". לפי הטעמים של הפסוק ולפי הפירוש של הפסוק ברור שזו טעות, ויש לומר "הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו".
אגב, פסוק זה משמש אותנו לפעמים כאשר מדברים על שני חברים טובים שמתו ביחד, במיוחד כאשר מדובר על חברים שמתו יחד בקרב או בפיגוע. יש להקפיד על כתיבה ואמירה נכונה של הפסוק.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את הנקמה בגויים על הדם הרב ששפכו בעם ישראל, ושנזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש. אמן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il