ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שיחה לפרשת חקת תשע"א

עבודת ה' מהשורש

כיצד מהטומאה יוצאים לטהרה, ומה תפקידו של שעיר ר"ח. תיקון הפגם הוא מהשורש. כיצד לתקן את חטא המרגלים וחטא העגל.
1205
לחץ להקדשת שיעור זה
טהור מטמא 1
ניגודים שהם מציאות שלימה
קראנו השבת את פרשת חוקת, וכדי להעמיק בה נתחיל בדברי המדרש החשובים שבתחילת הפרשה. כך כותב המדרש:
"זאת חקת", זה שאמר הכתוב: "מי יתן טהור מטמא לא אחד" (איוב יד, ד). כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?! (במדבר רבה יט, א)
לכאורה הוצאת טהור מטמא זה מעשה בלתי אפשרי. הרי טהור וטמא הם ניגודים מוחלטים ולא יכול להיות שילוב ביניהם. והנה כותב המדרש שיש אפשרות שיצא טהור מטמא כאברהם אבינו אבי האומה היוצא מתרח עובד העבודה זרה. כמו כן מצאנו כמה וכמה צדיקים שהם בניהם של רשעים. איך זה אפשרי? איך יתכן? אלא שעניין זה מורה שהעולם הוא אחדותי, וריבונו של עולם הוא אחד. כל הקצוות הקיצונים ביותר, שלכאורה רחוקים זה מזה, באים ממקור אחד וכולם קשורים זה בזה.
המדרש (שם) ממשיך בדוגמא הקשורה לפרשתנו:
תמן תנינן: העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים. אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.
בפרה אדומה המטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים שוב אנו רואים את המציאות הזו של ניגודים הנראים כמפריעים זה לזה, אך בעצם מהווים מציאות שלימה. זה דבר עמוק מאוד ולא כולם יכולים להבין את זה. הטעם של פרשת פרה הוא נסתר ורק למשה הקב"ה מגלה רז זה. אבל מכל מקום כאשר מבינים את הטעם הפנימי רואים שאין שום סתירה בין המציאויות שנראות סותרות. וכל זה בא ללמד אותנו יסוד חשוב מאוד: "מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?!". ריבונו של עולם שהוא האחד ברא את העולם כולו, והכל נובע מאותו מקור אחדותי, לכן יכול להיות שיצאו מצבים כאלו שנראים לנו כסותרים לחלוטין ובעצם כולם שייכים לאותו שורש, לאותו אחד גדול.

פרה אדומה עוקרת את החטא מעיקרו
כותב הרב זצ"ל באורות ישראל ותחיתו (אות י):
כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו, לסליחה מקורית מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו, - שבזה צריכים להפגש בויתור ומדת חסד מיוחדה, בלא התכללות עם כל המדות כולן ובלא שקול של עז צדק ומשפט, - כי-אם תקון כולל לסבת החטאים. חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, "פרה אדומה מכפרת", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסלוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר.
לפי דברי הרב פרה אדומה רומזת לתיקון מיוחד. מגמתה של כנסת ישראל היא לתקן את העולם תיקון שלם. להשיב את הכול בתשובה. אבל לא בדרך של תשובה רגילה שאנו מכירים, אלא תשובה עליונה, שורשית. התשובה הרגילה מבוססת בעצם על החסד האלוקי, הרי כשאדם חוטא, לפי הצדק, הדין והאמת מגיע לו עונש, ורק מידת החסד האלוקית גוזרת שהקב"ה מוחל לשבים לפניו בתשובה, אך המגמה והמטרה של כנסת ישראל היא לתקן את העולם לא רק מצד מידת החסד, אלא תיקון שורשי, תיקון גדול יותר, שכל העיוותים יתוקנו מצד כל המידות כולם, גם מצד הדין והאמת ולא יהיה חטא כלל בעולם.
מגמה זו נרמזת בפרשת פרה. הפרה האדומה באה לטהר את הטמאים, ומי שנטמא בטומאת מת נטהר על ידי אפר הפרה. זו לא דרך טהרה בלבד אלא עקירת הטומאה משורשה, שהיא חלק מהמטרה לסלק את הטומאה מן העולם. זאת היא המגמה העמוקה של כנסת ישראל, לסלק את הטומאה. אבל כדי לסלק את הטומאה משורשה, צריך לחשוב על סיבת קיומה, והסיבה לכך הוא המוות. אם כן צריך לתקן את זה שלא יהיה מוות וממילא לא תהיה טומאה. ואיך נתקן את זה שלא תהיה מיתה בעולם? נסלק את שורש החטא שהוא הגורם למיתה בעולם. זאת אומרת שצריך לתקן את העולם תיקון מהשורש, וזה עניינה של פרה אדומה. לא רק לטהר לאחר שיש טומאה אלא לסלק את החטא מעיקרו. אם לא יהיה חטא לא תהיה מיתה, וממילא לא תהיה טומאה - וזאת היא המגמה של כנסת ישראל.

התיקון בראש חודש
גם לשעיר שמביאים בראשי חודשים יש קשר לזה. במשנה במסכת שבועות (א, ד) יש מחלוקת על מה מכפר שעיר ראשי חודשים. למסקנה (ע"פ הרמב"ם הל' שגגות יא, ט שפסק כר' יהודה במשנה) עיקר תפקידו של השעיר הוא לכפר על טומאת מקדש וקודשיו. כלומר אם אדם ידע שהוא טמא ושכח מהטומאה ונכנס למקדש, אם נזכר אחר כך הרי שהוא שוגג ומן הדין צריך להביא קורבן והוא יכפר עליו. אמנם אם אדם לא ידע שנטמא ונכנס למקדש ואחר כך נודע לו שנטמא, כיוון שלא הייתה לו ידיעה מוקדמת אינו יכול להביא קורבן. וכן מי שנכנס בטומאה למקדש אך לא ידע שנטמא קודם שנכנס וגם לעולם לא ידע, הרי שהוא אנוס לגמרי ובוודאי שלא יכול להביא קורבן. מאידך בסופו של דבר הרי עשה מעשה וטימא את המקדש, ומה יעשה?! - שעיר ראשי חודשים, מתקן ומסלק את הקלקול של טומאת מקדש.
ומהיכן אנו למדים שאפשר שהשעיר יכפר גם על מציאות כזו של אונס? מהכתוב: "שעיר עיזים אחד לחטאת לה'" (במדבר כח, טו). כלומר בכל השעירים שבשאר המועדות כתוב שהשעיר בא לשם חטאת ורק בשעיר שבא בראש חודש נאמר שהוא שעיר לה'. כלומר השעיר בא כאשר רק ה' יודע על העבירה (שבועות ט ע"א).
הגמרא (שם) מביאה את דעת ריש לקיש:
מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו "לה'"? אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
ויש להבין: וכי הקב"ה צריך כפרה?! הרי לכאורה הלבנה לא נהגה כראוי, ששאלה את הקב"ה: "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" (חולין ס ע"ב), ובגלל אמירה זו אמר הקב"ה ללבנה: "לכי ומעטי את עצמך" (שם). אם כן מדוע צריך הקב"ה להביא כפרה כביכול? בספר אוצר התפילות (תפילת מוסף לראש חודש, עיון תפילה, ד"ה ראשי חודשים) הביא שהקב"ה אומר ששעיר העיזים יהיה כפרה לנו על שכביכול הכרחנו את הקב"ה על ידי עוונותינו להשאיר את הירח במיעוטו, כי אם היו לישראל זכויות הרי הייתה כבר גאולת עולם ואור הלבנה היה חוזר להיות כאור החמה.
יש להבין שלישראל יש תפקיד לתקן את פגימת הלבנה - לתקן את העולם מעיקרו. אמנם פגימת הלבנה הייתה עוד לפני חטא האדם הראשון, ואם בדברי הרב זצ"ל ראינו שמצוות פרה רומזת לתיקון חטאו של אדם הראשון, הרי שלכאורה תיקון חטא הלבנה אינו קשור אלינו כלל. אבל האמת היא שכל המציאות העולמית קשורה לכנסת ישראל וענייננו הוא לתקן את כל הירידה שהייתה בבריאתו של עולם. כשהקב"ה ברא את העולם הוא רצה שיהיה שלם ללא חסרון אך בבריאה הארץ חטאה והלבנה חטאה ולבסוף אף האדם חטא. חטא האנושות התחיל בחטא הארץ (ראה אורות הקודש, מוסר הקודש, ט), במה שהקב"ה אמר "תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי" (בראשית א, יא) אך היא לא מלאה את דבר ה' והוציאה רק "עץ עושה פרי" (שם יב), ובמקום שגם העץ יהיה מעין פרי הוא רק מגדל פרי.
הקב"ה רצה שהעולם יהיה מושלם ולא יהיה שום דבר שמתפקד רק כאמצעי לדבר אחר ושהוא בפני עצמו אין לו שום ערך (אורות התשובה ו, ז). כך גם הקב"ה ברא את השמש והירח מושלמים, אבל בגלל ההשתלשלות מההופעה האלוקית, הייתה ירידה והמאורות בהכרח אינם שלמים וחסרים כי הם התרחקו מריבונו של עולם. לכן המטרה והמגמה היא לשוב אל ה', ולהיות מואר באורו. וכשהעולם יחזור בתשובה על ידי כנסת ישראל אז יהיה אור הלבנה כאור החמה, וטעם העץ כטעם פריו, ויסולק החטא מן העולם על ידי דבקות מוחלטת של עם ישראל והעולם כולו בקב"ה. אז החיים לא יהיו ניזונים מעץ הדעת טוב ורע אלא מעץ החיים (ישראל ותחייתו שם). זוהי המגמה העתידית הרמוזה בפרשת פרה - ריבונו של עולם אחד וסופו של העולם להיות מאוחד עם ריבונו של עולם.

ארבעים יום של תיקון האמונה
בראש חודש תמוז יצאו המרגלים לתור את ארץ ישראל. הם הלכו במשך ארבעים יום עד ט' באב. לכן מובן שבארבעים הימים הללו עלינו לתקן את חטא המרגלים ואף על פי שכבר נגזר עליהם העונש "יום לשנה יום לשנה" (במדבר יד, לד) ובשל כך היו ארבעים שנה במדבר, ברור כי לא היה כאן תיקון גמור, שהרי אמרו חז"ל שבכיית החנם שבכו המרגלים תהפוך לבכייה לדורות (תענית כט ע"א) ובגללה אירעו שני החורבנות, וכל זמן שלא נבנה בית המקדש החטא טרם תוקן בשלמות.
צריך אם כן להתבונן מהי דרך התיקון המוטלת עלינו. מובן כי שורש החטא היה חוסר אמונה בקב"ה באמירת המרגלים: "כי חזק הוא ממנו" (במדבר יג, לא; סוטה לה ע"א). המרגלים לא האמינו בריבונו של עולם. הם ראו את הגיבורים ואת הערים הבצורות שבארץ ישראל ואמרו: לא נוכל לעלות. והרי ריבונו של עולם הוא המוביל את עם ישראל והוא לא הבטיח שבאופן פיזי עם ישראל יהיה חזק יותר מהעמים שהוא הולך לכבוש אותם, ולכן אין לחשוש מגבורתם הפיזית של העמים בארץ כנען, והמרגלים לא הבינו זאת ולא זכרו שה' הוא ההולך לפניהם. וכמו שסיחון ועוג היו עמים גדולים וחזקים ובסייעתא דשמיא כבשנו את ארצם, שהרי הקב"ה הולך לפנינו ומצילנו מידם, כך גם ננצח את הענקים יושבי הארץ. גם בספר דברים (יא, כו) נאמר: "וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ", זאת אומרת שבדרך הטבע לא תוכלו לכבוש אותם, אלא שריבונו של עולם הולך איתנו. זאת התפיסה העמוקה שצריכה להיות לעם ישראל, שישנן התמודדויות שבאופן טבעי ייתכן ולא נוכל להתגבר עליהן, אלא שהקב"ה בחר בנו ומוביל אותנו ובו אנו צריכים להאמין אמונה שלימה, שיש לעם ישראל יעוד גדול והקב"ה מוביל אותו בהגשמת היעוד הזה. להאמין שכל מה שקורה מנוהל על ידי ריבונו של עולם. הוא עושה את הכול, וגם את הקשיים. הוא מביא את האתגרים ואת המעצורים וההפרעות והוא הנותן לנו כוח להתגבר עליהם. וגם אם יש מניעות צריך לדעת שריבונו של עולם עשה קשיים אלו כדי שנתמודד איתם, כדי שנדע להבחין במציאותו והשגחתו גם באופן זה.
גם עכשיו כשאנחנו נמצאים במציאות מאוד מורכבת, גם כשהגענו חלקנו הגדול לארץ ישראל, נראה לפעמים שהקשיים והמעצורים בלתי עבירים, גם עכשיו עלינו לדעת שכל המהלך הזה הוא מהלך אלוקי שריבונו של עולם מוביל אותו ואת המגמה האלוקית הזו אי אפשר לעכב. גם אם יש מניעות, זהו הסדר האלוקי, וענייננו להיות בטוחים בריבונו של עולם ולדעת שכל הזמן אנחנו מתקדמים, והמעצור הוא זמני וחולף. "מי יתן טהור מטמא - לא אחד?!". וכשחזקים מאוד באמונה הזו, גם ההצלחות מתגלות בפועל. וכשאנחנו מאמינים גדולים ורואים כל הזמן את הקב"ה מול עינינו, מבינים איך הוא גואל ופועל ומוביל את כל המהלכים, כגודל אמונתנו כך הסיעתא דשמיא תגדל ותצלח. זהו היסוד העיקרי והגדול שצריך תיקון בימים אלו.

ארבעים יום של תיקון אהבת הארץ
היסוד השני שצריך תיקון בימים אלו הוא אהבת הארץ. זהו התיקון של חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה, והתיקון והתשובה לזה הוא להיות אוהבים את הארץ. להיות מכירים במעלותיה, לדעת שזו ארץ ה', ש"עֵינֵי ה' אֱלהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, יב). להיות מכירים בקדושתה של הארץ, שהיא ארץ הנבואה ואווירה מחכים. וככל שנכיר ונדע את חשיבותה , ונדע שלימוד התורה שבארץ ישראל שונה מלימוד התורה שבחו"ל - כך תגבר האהבה לארץ.
"דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד" (תהילים קה, ד). והיכן אפשר לבקש את פניו של הקב"ה? משיב המדרש: דרשו ה' ועוזו זו התורה שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (שם כט, יא), ובקשו פניו תמיד – זהו לימוד התורה בארץ ישראל (מדרש תהילים קה). אדם הלומד תורה בארץ ישראל נפגש עם ההופעה האלוקית בצורה הגבוהה ביותר. עלינו להבין את המעלה הרוחנית הגדולה של ארץ ישראל, את מעלת התורה שמופיעה בארץ. אם כן בימים אלו עלינו לתקן גם את המאיסה בארץ חמדה, ולהרבות באהבת הארץ.




^ 1.שיחה לפרשת חקת תשע"א
עוד בנושא חקת

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il