ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- אישות
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
האם מותר לשמוע שירת נשים דרך הרדיו או מדיסק?
תשובה:
בתשובה הקודמת הובאו המקורות לאיסור שמיעת שירת נשים, וכן הגדרת האשה הנכללת באיסור.
על מנת לרדת לשורשי הדיון בשמיעת זמר אשה דרך הרדיו, נבאר את יסודות האיסור של ההרחקה מעריות, וישנם כאן שני איסורים:
1. ישנו איסור קירבה לעריות, דכתיב "לא תקרבו לגלות ערוה". נחלק את סוגי הקירבה לכמה קבוצות:
א. מעשה האישות - איסור תורה חמור ועונשו כרת.
ב. חיבוק ונישוק - רמב"ם: לוקה מן התורה. רמב"ן: אסור מדרבנן.
ג. מראה וריח - רמב"ם בפיה"מ: אסור מהתורה אך אין לוקין. רמב"ם (משנה תורה), רמב"ן: אסור מדרבנן.
ד. קול - המהריק"ש (חי בתקופת מרן הב"י) כתב שקול, מראה וריח בעריות הם רק איסור דרבנן, ובספר האשכול כתב שהם איסור תורה.
השדי חמד הביא מח' אחרונים לגבי קול באשה ערוה, הפמ"ג סובר שהוא איסור תורה, והנשמת אדם סובר שאסור מדרבנן.
2. איסור נוסף הוא ההירהור בערוה.
ישנה ברייתא (ע"ז כ:( האומרת כך: "תנו רבנן: ונשמרת מכל דבר רע - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה". האדם צריך לשמור עצמו לבל יהרהר הרהור עבירה, ולכן אין להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה.
נחלקו הראשונים האם ההרהור בערוה הוא איסור תורה, או שמא הוא רק איסור דרבנן והפסוק הוא אסמכתא בעלמא. התוספות כתבו כך: "האי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא כדמוכח פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.)". גם רבנו יונה באיגרת התשובה (יט,כ) כותב "ואסור מן התורה להרהר באשה ואפילו פנויה". אולם דעת הרמב"ם על פי הב"ש והאחיעזר היא שההרהור אסור רק מדרבנן.
למעשה יש כאן שני עניינים נפרדים:
א. איסורי קירבה לעריות - הנלמדים מן הפסוק "לא תקרב לגלות ערוה", ולגבי קול אשה ישנה מחלוקת באחרונים האם אסור מן התורה.
ב. איסור הרהור - הנלמד מן הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע", וישנה מחלוקת בראשונים האם מדובר באיסור תורה או באיסור דרבנן.
גם אם נפסוק שקול באשה איננו ערוה מן התורה, וכן נראה לומר בפשטות לגבי קול היוצא מן הרדיו שאיננו הקול המקורי של האשה, עדיין יש לחוש שמא הקול מביא לידי הרהור ושוב יתכן שיש כאן איסור תורה. כאשר האשה ששרה נמצאת בפנינו בודאי שיש הרהור, אך יש לברר מה הדין במי ששומע שירת אשה דרך הרדיו או הדיסק האם גם כאן יש חשש הרהור או שמא אנו אומרים את הכלל המוזכר בגמרא (סוטה ח.) ש"אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות", וכיוון שאינה נמצאת לפנינו אין חשש הרהור.
הגר"ע יוסף (שו"ת יביע אומר חלק א' אורח חיים סימן ו') מביא בכך מחלוקת אחרונים, ישנם המחמירים אף כשאין האשה לפנינו וישנם המקילים בכך, ומכריע לבסוף כדברי המקילים להתיר אם אינו מכיר את האשה משום שרוב הפוס' סוברים שיש כאן רק איסור דרבנן, וכן נראה לומר בקול דרך הרדיו שהאשה איננה נמצאת לפניו. להכיר את האשה פירושו כדברי התוס' בסוטה שם "מאחר שראה הערוה פעם אחת שוב מהרהר אחריה לעולם אפילו שלא בפניה". כלומר, מספיק שראה פעם אחת בחייו את דמות פרצופה, כבר נחשב למכירה ושייך בו הרהור אם ישמע אחר כך את קולה. לדבריו אין לחלק בין שירה דרך הרדיו לשירה רגילה משום שההרהור שייך בשווה בשני המצבים. את תשובתו מסיים הגר"ע יוסף כך:
"המורם מכל האמור דביודעה ומכירה אפילו על ידי תמונה אסור לשמוע קולה בגרמפון או ברדיו, אבל אם אינו מכירה מותר, ואין בזה משום קול באשה ערוה".
הוא שלח את תשובתו לבעל הציץ אליעזר הלא הוא הגרא"י ולדנברג כדי לשמוע חוות דעתו, והתשובה שהשיב לו פורסמה בספרו שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' ב'. לגבי איסור ההרהור דעת הציץ אליעזר היא שכל שהאשה אינה נמצאת לפניו מותר לשמוע את שירתה אפילו שמכיר את תמונתה, וזאת משום שההרהור לא שייך אלא במה שהעיניים רואות, כלומר ההרהור הוא פועל יוצא מתוך שנגרר להביט בדמות דיוקנה כאשר מנגנת. לכן, אם אינה נמצאת לפניו והקול בלבד הוא שנשמע ובא לפניו אזי מותר מכיון שלא יוכל לבוא להסתכל בה.
לגבי איסור הקול כערוה, העלה הציץ אליעזר שהקול המופק דרך הרדיו אינו ערוה כיון שהוא אינו הקול היוצא מגוף האשה אלא הברות קול בעלמא. וזו לשונו בתשובה: "ועוד זאת כשהקול הוא על ידי הרדיו נראה טעם נוסף להתיר מפני שאין זה קול האשה ממש, אלא עוברים כחתף כמה גלגולים עד שנוצר מחדש הברת הקול, ודלא כמו שכותב בזה בספר ים הגדול להרב הגרי"מ טולידאנו שליט"א בסימן כ"ט דברדיו קול האיש הקורא בעצמו נשמע לאוזן השומע, דזה אינו, וכאשר ביארתי והוכחתי כבר על כך בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' כ"ו, על יסוד בירור ממומחים לאותו דבר, (בדברי שם לענין שמיעת תפלת ציבור ויציאה י"ח דרך רדיו) דהקול ששומעים אינו קול האדם, דקול האדם חולף ונעלם ונהפך לזרם משתנה וגלי האויר משתנים לזרמים חשמליים קטנים ושוב מתחלפים הזרמים החשמליים לגלי - אויר וחוזר ונוצר מחדש גלי - קול, וזאת בעזרת המנורות המגבירים את הזעזועים הנעשים על ידי האדם מעצמת דיבורו, עיין שם ביתר אריכות. ואם כן הרי יוצא שאין אנו שומעים בכלל בהרדיו את הקול המקורי של האשה כי אם ההברה של הקול, ולכן יש מקום לצידוד היתר בזה מתוך לימוד קל וחומר ממה שמצינו שאין יוצאין בכגון דא לענין מצוה כשמיעת קול שופר וקריאת המגילה משום דנחשב זה כקול הברה בעלמא, ואם כן על אחת כמה שלא יחשב בכזאת לעון של שמיעת קול ערוה, כי הרי מדה טובה מרובה ממידת פורעניות, ובלבד שלא יתכוין ליהנות, דאם לאו כן הרי נחשב זה בכל אופן שהוא פריקת עול הקדושה והטהרה ומגונה הדבר עד למאד, והחובה התמידית המוטלת על האיש הישראלי הוא לכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות ולהביא נפשו במי הדעת, וכדברי הרמב"ם בסוף ה' מקואות. מאפס הפנאי אסיים בזה ברגשי אהבה וחבה. ידידו מוקירו ומכבדו אליעזר יהודא וולדינברג".
הרב מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' פ"ו וכן בח"ז סי' י"ג) כתב ששמיעת זמר אשה דרך הרדיו הוא דבר מכוער, ויש להקל בשעת הדחק רק אם אינו מכירה. החילוק המרכזי הוא אם נמצאת לפניו או לא, אם נמצאת לפניו יש כאן קול ערוה, ואם אינה עומדת לפניו יש כאן איסור הרהור, ואם אינו מכירה אין לחוש להרהור. אמנם מי שיודע שאף אם לא מכירה גורם לו להרהור צריך לעשות הרחקה מיצרו, וכל אדם יעשה כפי דרגה דיליה. וזו לשונו: "ונראה לפי עניות דעתי לחלק דודאי יש חילוק גדול בין הקול יוצא מהמכונה או שיוצא מפי האשה עצמה לענין השמיעה אפילו אינה מכירה, דהיכא שהאשה עומדת ומזמרת אפילו אינה מכירה הרי האשה בעצם היא שמה והשומע יודע ממנה, וגם הקול בא מעצם האיסור הערוה שהוא האשה, וממילא יותר עלול להרהר בה. גם כי קול היוצא מבעל חי מעורר יותר, לפי הכלל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. והתנועות והחיים מעורר יותר הבעלי חיים מהקול היוצא מן המכונה שהוא קול היוצא מדבר היתר שהוא המכונה, ואין במה להרהר על המכונה עצמה כשאינו מכיר האשה וזה דבר פשוט לכל מבין, אלא שאף על פי כן כשמכיר האשה אסור אפילו מהגרומופן דהוה בכלל הא דאמרו בגמרא ע"ז כ' ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם וכו' ולא בבגדי צבע של אשה וכו' ואר"י אמר שמואל אפילו שטוחים על גבי כותל אר"פ ובמכיר בעליהם".
סיכום למעשה
בשירת אשה דרך הרדיו או דיסק הקול עצמו אינו ערוה ללא נוכחות האשה אלא האיסור הוא רק משום הרהור. על פי הכלל ש'אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות' ניתן להתיר רק בקיום התנאים הבאים:
א. שלא מדובר בשירי עגבים וכיו"ב המעוררים לקלות ראש.
ב. שאינו מהרהר באותה אשה.
ג. אף אם אינו מתכוון להרהר, ה'יביע אומר' וה'משנה הלכות' אוסרים אם מכיר את תמונתה וסגי שראה אותה פעם אחת כבר יש חשש הרהור. אך ה'ציץ אליעזר' מתיר בשעת הדחק ומחלק בין נמצאת לפניו או לא, ואם אינה נמצאת לפניו מתיר אפילו אם מכיר את תמונתה.
הערה חשובה: למרות שישנו אופן המותר לשמוע שירת אשה דרך הרדיו בודאי שזה רק בגדר היתר ותו לא, אך לכתחילה ודאי שעל האדם לא להזדקק להיתרים ולהתרחק מדרך הכיעור, ולא לשמוע כלל שירת נשים.
ונסיים בדברי הריטב"א (קידושין פב.):
"הכל לפי דעת שמים. וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו, אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה... אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו, ולא כל תלמידי חכמים בוטחין ביצריהן כדחזינן בשמעתין בכל הני עובדין דמייתינן, ואשרי מי שגובר על יצרו ועמלו ואומנתו בתורה, שדברי תורה עומדים לו לאדם בילדותו ונותנין לו אחרית ותקוה לעת זקנתו, שנאמר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
