ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

והיכן שורש נשמתך? ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר מסעי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשע"א

והיכן שורש נשמתך?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ורד מעינה בת יהודית עדנה

התורה הקדושה מלאה בפרשיות, שבמבט ראשון (ושטחי) נראים לנו כפרשיות שאינן מלמדות אותנו מאומה, ולפחות אינם נבואה הנצרכת לדורות עולם. כאלו הם למשל (פרשת וישלח) - שמונת המלכים אשר מלכו באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל או שמות אלופי עשיו ועוד. למי זה משנה, שבני השעיר החורי היו – לוטן ושובל ועוד?
כמובן, כך חושב רק בעל המבט השטחי. אנו יודעים, שהתורה כולה היא אלוקית ונצרכת לדורות עולם, וכל אות ותג בה חשובים מאד, שהרי (לרוב הפוסקים, למעט שיטת הרמב"ם) ספר תורה החסר אות אחת פסול לקריאה. לעיתים, בכלים רגילים איננו מוצאים את הטעם לכתיבת פרשיות עלומות אלו, ורק תורת הנסתר נחלצת לעזרתנו ומוצאת דווקא בפרשיות אלו את הסודות העמוקים ביותר.
נקודה כזו באחת הפרשיות, שבפרשת מסעי, ברצוני להציע לפניכם. התורה (לד, טז – כט) מפרטת לנו את רשימת שמות הנשיאים אשר יהיו נציגי השבטים בחלוקת הנחלות בארץ. לכאורה, רשימה שגרתית המפרטת עניין שבימינו אין לו שום משמעות. אולם, חד עין ירגיש בתמיהה גדולה הצפה מסדר השבטים ברשימה.
הנה הסדר לפניכם – יהודה, שמעון, בנימין, דן, יוסף – מנשה ואפרים, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי. סדר זה תמוה מאד, השבטים לא מסודרים לפי סדר תולדותם ואף לא לפי סדר חנייתם במדבר. אם כך מדוע סודרו בצורה זו?
והתשובה פשוטה (בדרך שכל, ללא הזדקקות לנסתר) – זהו סדר הנחלות בארץ מדרום לצפון. יהודה ושמעון נחלו בנגב ובדרום. מצפונם – בנימין (במזרח) ודן (במערב), אחד כך – בני יוסף בשומרון ובשרון, בהמשך – זבולון ויששכר, ולסיום: התוחמים הצפוניים – אשר ונפתלי.
התשובה פשוטה, אלא שהיא מציפה תמיהה גדולה יותר – הרי כל שבט מצא את מיקומה של נחלתו בגורל. אם כך בעת שנחתמה התורה במות משה עדיין לא נקבע סדר הנחלות?
תמיהה ותשובתה עימה. אכן, מכאן למדנו, שהגורל אינו מקרי, אלא שמראש כול נחלה התאימה לשורש נשמתו של השבט שקיבל אותה. לפיכך, כבר בעת שניתנה תורה היה ברור מקומו של כל שבט. הגורל רק גילה זאת כלפי חוץ. עיקרון זה אנו יכולים גם למצוא בברכותיו של יעקב לשבטים, אשר מתנבא מראש – "זבולון לחוף ימים ישכון", הא למדת שכבר אז היה ידוע מקומו של זבולון, והמעיין ברש"י שם יגלה גם רמזים רבים לנחלותיהם של שאר השבטים.
המדהימה ביותר היא ברכתו של משה לדן – "דן גור אריה יזנק מן הבשן". כל העוקב בתנ"ך אחרי מסלול ההתנחלות של שבט דן בארץ יודע, שבימי יהושע עלה בגורלו של דן - אזור עמק איילון וגוש דן, ורק בהמשך כשהשבט נדחק מנחלתו בידי הפלשתים, עלה חלק מהשבט להתיישב באזור נחל דן בצפון. לכאורה, התנחלות זו היא רק תוצאה של חוסר בקרקעות, אולם משה כבר חזה אותה מראש באומרו שדן עתיד לנחול בנחל המזנק מהבשן.
זו גם הסיבה, (רש"י במדבר כו, נד) שהגורל היה על פי רוח הקודש ובאורים ותומים, "והגורל עצמו היה צווח ואומר – אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני", לפי שכול שבט צריך להתיישב באזור בארץ המתאים לשורש נשמתו.
בימי בין המצרים, עת אנו מתקנים את פגמי הגלות והחורבן, עלינו לשוב ולפעול ולהתגעגע ליום בו נגלה את מעלתו של כל אזור וחלק בארצנו הקדושה, ונשוב ונתיישב כולנו בכול חלקי הארץ, איש איש במקום המיועד לו, וכך יופיע עם ישראל במלוא קומתו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il