(לז. במשנה עד לז: 11 שורות מלמטה)

מסוכנת - ההו"א לאסור ומקור ההיתר

א. ההו"א לאסור – זאת החיה אשר תאכלו – ומסוכנת אינה חיה.

ב. המקור להתיר

A-B. לא תאכלו כל נבלה (דברים יד), ובשר בשדה טריפה לא תאכלו (שמות כב)
והרי אם יש איסור מסוכנת, לא צריך איסור נבילה או טריפה,
(2 הבנות – 1. קל וחומר ממסוכנת. 2. המשך של איסור מסוכנת).
אלא מכאן ראיה שאין איסור מסוכנת.

דחייה – אולי יש איסור עשה מסוכנת, וצריך את נבילה וטריפה כדי להוסיף לאו.

[הוספות:
a. מתי נוסף הלאו? שתי הבנות:
1. עוד לפני המיתה (כל מסוכנת היא גם נבילה).
דחייה – "וכי ימות מן הבהמה... נוגע בנבלתה".
2. רק לאחר מיתה.

b. למה צריך את איסור נבילה אחרי המיתה? תשובה - כדי לעבור עליו בעשה + שני לאווים].

C. (לז. 5- לפי בעה"מ) מאיסור חלב בנבילה וטריפה
("וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, ואכל לא תאכלוהו"),
ביאור הפסוק: שנצרך ללמד שאיסור נבלה וטריפה חל על איסור חלב.
ולמה שניהם נכתבו ולא למדנו קל וחומר מאחד לשני? כי בכל אחד יש דבר חמור (נבילה מטמאת וטריפה מחיים).
ועכשיו הראיה - אם יש איסור מסוכנת, אז גם נבילה אסורה מחיים!

[ניסיון דחייה של מר בר רב אשי -
אולי גם אם מסוכנת אסורה, יש נבלות שלא היו מסוכנות (ואז אותם לא נוכל ללמוד מהקל וחומר מטריפה). דחייה – תמיד נבילה היתה מסוכנת מחיים].

D. ואב"א (מאותו פסוק) – למה נאמר פעמיים חלב,
ללמד שדווקא כאן גם הבשר וגם החלב אסור, אך במצב אחר – מסוכנת – הבשר מותר.

E. ואב"א – מדברי יחזקאל שלא אכל נבילה וטריפה, שהכוונה היא שלא כל מסוכנת (בשר כוס כוס).