ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא חולין

סיכום חולין דף נד-נח

המכות שהבהמה נשארת כשירה, עד ועד בכלל, מומים בעור הבהמה, מומים המטריפים עוף, מומים שהעוף נשאר כשר, סימני טריפה, ולד וביצה של טריפה, מימים במעיים, אכלה דברים רעים או מסוכנים.
777
מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
לחץ להקדשת שיעור זה
משנה
המכות שהבהמה נשארת כשירה:
א. ניקב הקנה או נסדק לאורכו או כשנחסרה לרשב"ג פחות מאיסר [בגמ' והוא כדינר קורדינאה או פשיטא קטן או סלע]
ב. כשהגולגולת נפחתה ולא ניקב קרום המוח.
ג. כשהלב ניקב ולא לבית חללו.
ד. כשנשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה.
ה. כשהכבד ניטל ונשתייר ממנו כזית.
ו. כשניקבו בית הכוסות וההמסס זה לזה.
ז. כשהטחול ניטל [ובגמ' (נה.) כשניקב טרף]
ח. כשהכליות ניטלו [בגמ' (נה.) לקתה בכוליא אחת אם החולי מגיע עד למקום החריץ טריפה]
ט. ניטל לחי התחתון [בגמ' (נה:) ר"ז:לא שנו אלא כשאינה יכולה לחיות ע"י לעיטה והמראה]
י. כשהרחם שלה ניטל [ובברייתות :טרפחת, שלפוחית].
יא. חרותה [בברייתא צמקה הריאה ונתקשתה כחריות] בידי שמים [בברייתא :בידי אדם טריפה ולר"ש ב"א אף בידי כל בריה]
יב. גלודה (שנפשט עורה) לר"מ [בברייתא לפני שחזר בו] ולחכמים פסולה וכן לר"ט ואם נשתייר בו כסלע כשירה ועי' בגמ'].
גמרא
בשאר מכות שלא נזכרו במשניות [בגמ': כגון שראש עצם הירך זזה ממקומה]
- לר' יוחנן: אינן טריפה, כי הם לא מוזכרות ברשימת הטריפות במשנה מב.
- לר"ל :אינן כשירות, כי הם לא מוזכרות ברשימת הכשירות במשנתינו.
דף נד:
כשראש עצם הירך יצא ממקומו בעצם האליה:
- רב מתנא ורשב"ל הסכים עמו :טריפה .
- רבא :כשירה [וכן סובר ר' יוחנן ואינן כלולות במקרה של נטולה שבמשנה] ואם נחתך הגיד שבראש טריפה ולהלכה כשירה עד שירקיב הגיד .
ר' יוחנן לא הניח לר' חנא השולחני לקום מלפניו משום שבעלי אומנויות לא רשאים לקום מפני ת"ח בשעה שעסוקים במלאכתם אף שמחויבים לקום מפני מביאי ביכורים. ר' יוסי בר אבין רצה ללמוד מכאן שחביבה מצוה בשעתה והגמ' דחתה שאולי חייבו את בעלי המלאכה לקום מפניהם כדי שלא ימנעו להביא לעתיד לבוא.
הקושיות על ר"נ שסלע / איסר נידון כיתר מסלע / איסר כלומר שסובר "עד ולא עד בכלל"
א. מהמשנה (כלים יט' ב') "חבל היוצא מן המטה עד 5 טפחים –טהור" ומשמע חמשה כלמטה וכו בהמשך "מחמשה ועד עשרה טמא" משמע שעשרה כלמטה והגמ' מתרצת שיש לדייק שחמשה ועשרה כלמעלה.
ב. מהמשנה (כלים ב' ב') :ששיעור כלי חרס הקטנים, התחתית והדפנות שלהם היושבים שלא מסומכים לקבלת טומאה בכדי סיכת קטן ועד לוג ומשמע שלוג כלמטה והגמ' מתרצת שיש לדייק שלוג כלמעלה.
ג. (נה.) מלוג ועד סאה –ברביעית ומשמע שסאה כלמטה וכן מההמשך מסאה ועד סאתיים בחצי לוג משמע שסאתיים כלמטה, והגמ' מתרצת שיש לדייק שסאה וסאתיים כלמעלה ומה שלענין שברי כלים נאמר שהם כלמטה היינו לחומרא שא"ר אבהו א"ר יוחנן כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של של כתמים להקל.
דף נה.
רב עוירא משמיה דרבא ניקב הטחול טריפה והגמ' מקשה עליו מהמשנה סח. החותך מן הטחול והכליות אסור באכילה הא בהמה עצמה מוצרת והגמ' מתרצת שאין לדייק כן ואב"א הבהמה מותרת חוץ ממה שנחתתך.
ר' נחוניא : כל מורי ההוראות (שבא"י) פסקו בכליה שלקתה כרכיש בר פפא שטריפה ובניקב הטחול בחבל הדק שאין הלכה כרב עוירא שמטריף אבל בחלק העבה -טריפה ואם נשתייר כעובי דינר זהב כשירה.
דף נה:
אמרו בא"י: מום הפוסל בריאה-כשר בכליה כגון נקב ועל הנסיון להסיק שכל שכן שהכשר בריאה כשר בכליה הקשתה ממוגלא שכשירה בריאה ופסולה בכליה וממים זכים וצלולים ולא מסריחים שבשניהם כשירה [אבל בכליה עכורים אי מסריחים –טריפה) ורב אשי אמר שאין לדמות טריפה לטריפה.
שיעור הכליה הטריפה כשהקטינה: בבהמה דקה-עד כמו פול, בגסה- עד כענבה בינונית.
ר' זירא: ניטל לחי התחתון כשר רק אם יכול לחיות ע"י לעיטה והמראה (הכנסת האוכל לגרונה ע"י אדם).
אופן הבדיקה אם חרותה (צמקה הריאה) בידי שמים או אדם- יניח הריאה מעת לעת בקערת חרס לבנה צוננת מלאה מים בקיץ קרים ובחורף פושרים: אם הריאה חוזרת לקדמותה –היינו בידי שמים, ואם לא- טריפה.
ברייתא. משום ר' טרפון העידו שאם נפשט עור הבהמה ונשתייר כסלע –כשירה.
המקום שכשירה אם נשאר בו כסלע:
- לרב יהודה אמר שמואל :על פני השדרה כולה ור' נהוראי הסביר ברוחב סלע והגמ' נשארה בתיקו בניטל מקום השדרה וכולו קיים.
- רבב"ח :עור כסלע על כל אחד מראשי הפרקים (החוליות והפרקים של עצמות השוק והירך) והגמ' נשארה בתיקו בניטל מקום השדרה טיבורו וכולו קיים.
- לר"א בן אנטיגנוס משום ר"ל בר' ינאי :על מקום טיבורו והגמ' נשארה בתיקו בניטלו ראשי הפרקים וכולו קיים.
העור המציל בגלודה:
- לרב :כל העור חוץ מבית הפרסות.
- לר' יוחנן :אפילו עור הפרסות והמשנה בדף קכב. שממנה משמע שמקום הפרסות לא נחשב עור היא דעת יחיד ואין הלכה כמותה.
תניא. השוחט את העולה להקטיר כזית מהעור שתחת האליה ולאליעזר בן יהודה איש אבליים משום ר' יהודה גם בעור בית הפרסות, עור הראש של עגל רך ועור בית הרחם:
- חוץ למקומו –פסול ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו –פיגול וחייבין עליו כרת.
דף נו.
משנה
המומים המטריפים בעוף:
א. נקובת הושט.
ב. פסוקת הקנה (ולא אומרים הואיל וחיותו מועטת טריפה גם בניקב).
ג. כשנשכה אותו חולדה בראשה (כנגד קרום המוח אא"כ לא ניקב ורב ורב מתנא היו בודקים שלא ניקב ומכשירים ועי' בגמ' איך בודקים ונקב בלבד בגולגולת לא מטריף בעוף של יבשה).
ד. ניקב הקורקבן (סדר מעבר המזון :ושט, הזפק בו מתאחסן המזון הבלתי מעוכל, הקורקבן שם נטחן המזון, מעיים) או המעיים.
ה. נפלה לאש ונתכווצו בני מעיה [בגמ'. ר' אבהו :קורקבן, לב וכבד] ונשתנו מראיתם [ במשהו] לירוק אבל לאדום כשרים.
ו. כשדרכו עליו, הטיחו אותו בכותל, מעכו אותה ומפרכסת ואם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה [ובגמ' בתנאי שבדקו שלא נשבר חוט השדרה שלה] .
ז. תני לוי :על הטריפות שמנו בבהמה יש להוסיף בעוף גם נשבר העצם אע"פ שלא שלא ניקב קרום של מוח והגמ' העמידה בעוף של מים הואיל וקרומו רך וכן באווזים שלנו ורב מתנא הכשיר בעוף שאינו שלמים כשרק הקרום העליון ניקב].

גמרא
ר' מני :כשהקורקבן הלב והכבד של העוף הוריקו ושלקן וחזרו והאדימו –כשר שהרי הוריקו רק מחמת עשן שנכנס בהן, ואדומים שלא הוריקו –טריפה שהתברר שנכוו והעשן הסתיר זאת.ומכאן הסיק רב אשי שאין לאכול עוף שנפל לאש גם לאחר ששלקוהו והגמ' דחתה דבריו כיון שלא מחזיקים ליקוי (ללא שינוי מראה).
אופן הבדיקה לעוף שננשך ע"י חולדה אם ניקב קרום המוח:
א. רב, שמואל,לוי :מכניס ידו לפנים ולוחץ באצבעו למעלה כלפי החיך –אם המוח מבצבץ ועולה דרך הנקבים טריפה ואם לא כשירה ואין לחשוש.
ב. ר' יוחנן :לבדוק במסמר אם נתקל בנקב וטעמו של התנא הסובר כך למרות שאפשר עי כך לנוקבו ע"י בדיקה זו הוא החשש שיאכלו טריפות ורב אחא בר יעקב בדק ע" קש של חיטה . ולזעירי (אחר שחזר בו) בשם ר"ל ועוד –אי אפשר לבדוק כך וטעמו של התנא הסובר כך הוא שלא לכלות ממונם של ישראל בנקב שהמחט תנקוב בבדיקה.
ג. רב ששת בדק כנגד השמש.
ד. רב יימר שמרוקן המוח וממלא מים ואם יוצאים דרך המכה סימן שהיה נקב בקרום.
דף נו:
משנה
מכות שהעוף נשאר כשר:
א. ניקב הקנה (נקב שאינו מקיף את רוב הקנה שאין בו חסרון או שיש חסרון של פחות מאיסר) או שנסדק לאורכו.
ב. נשכתו חולדה במקום שלא מטריף (וכנגד המוח צריך לבדוק שהקרום לא ניקב). והגמ' נשארה בתיקו בניטל מקום השדרה וכולו קיים.
ג. ניקב הזפק ולדעת רבי אפילו ניטל (לא כולו אלא נשאר מספיק שהמזון יוכל לעבור לקורקבן)[הגמ' לא הכריעה אם ר' סימאי ור' צדוק הורו כרבי].
ד. יצאו בני מעיה לחוץ ולא ניקבו [בגמ'.וכשלא החזירן לגוף אבל אם החזירן טריפה שהרי ה' ברא לאדם בסיסים לאיברים ואם אחד מהם מתהפך אינו יכול לחיות].
ה. נשתברו רגליה (מתחת לארכובה ולא יצאה העצם) [בגמ' (נז.)רבא הכשיר עופות שרגליהן נשתברו בצומת הגידין <עי ציור>].
ו. נמרטו נוצותיה הגדולות ולר' יהודה אם ניטלה (הנוצות הדקות הסמוכות לבשר) פסולה [בגמ'. ר' יוחנן סובר שגם ר' ישמעאל שאמר שהנוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת העוף שהנוצה נחשבת לעור סובר כר' יהודה אבל רבא אמר לו שאפשר לומר שלענין לפגל סובר ר' יהודה כרבנן או שר' ישמעאל שלענין טריפה הנוצה לא מגינה ולכן לא נעשית טריפה].[בגמ' (נז:) לפי מה שתרגולת גידלה נוצה מחדש נוצות גדולות אי אפשר לאמר שטריפה משבחת (ואין הוכחה שתמות) .

גמרא
רבה וי"א ריב"ל :גגו של זפק [ורב ביב בר אביי הסביר דהיינו החלק הנעשה צר לכיוון הוושט] נידון כוושט (שבנקב כלשהוא הוי טריפה)
ר"מ : מהפס' "הוא עשך ויכוננך" לומדים שה' נתן לישראל את כל מה שהם צריכים :כהנים, נביאים, שרים, מלכים שנא' ממנו פינה ממנו יתד.
אדם נפל מהגג ובני מעיו יצאו וע"מ לרפאותו עשה רומאי כאילו שוחט בנו לעיניו וע"י שנאנק ונאנח נמשכו המעיים חזרה ותפרו את בטנו.
דף נז.
רבא הכשיר סל עופות שרגליהן נשתברו בצומת הגידין (מקום חיבור הגידים לגיד אחד סמוך לארכובה <עי' ציור>.
ר"י א"ר :שמוטת יד בבהמה (שעצם רגלה הקדמית נשמטה ממקום חיבורה מהכתף)-כשירה (שמוטת ירך –טריפה).
שמוטת ירך בעוף:
- ר"י א"ר וכן א"ר יוחנן וכ"פ הגמ' וכן הלכה רווחת –טריפה, שמא ניקבה הבהמה.
- רב הונא א"ר –כשירה ורב הונא אמר שבכל מקום ינהגו ע"פ מנהגם ורב שמתיר לא התיר למי שנוהג בו איסור.
שמוטת גף (עצם הזרוע בגב העוף שנשמטה ממקום חיבורה לכנף):
- ר"י א"ר :טריפה, חיישינן שמא ניקבה הריאה.
- שמואל,ר' יוחנן :צריך לבדוק את הריאה ואם לא נמצא בה סימן של נקב –כשירה.
ריאת העוף:
- לחזקיה [ע"פ הגמ'] :אם נפל העוף מהגג אין צריך לבדוק את הריאה הואיל ורוב צלעותיה מגינות עליה ור' חזקיה שאמר שאין לעוף ריאה לא היה רגיל לאכול תרנגולים.
- לר' יוחנן :ריאת העוף היא כעלה של ורד בין כנפיה (דפנות הריאה דקים ואדומים).
רב ירמיה בר אבא בדק בצומת הגידין של עוף שנפצע ברגלו כיון שהמשנה עו. אמרה שכשניטל צומת הגידין הוי טריפה ורב אמר "וכן בעוף" ולא קשה ממה שאמר "שמוטה –כשירה, חתוכה –פסולה" שאין ללמוד מטריפה לטריפה שהרי אם חותך רגלה בצומת הגידין תמות ואם חותך בירך-תחיה.

דף נז:
ריב"ל :מה שטריפה בניקב הקנה בגודל איסר האיטלקי למרות שעשו לבהמה שהקנה שלה ניקב טלאי מהקרום של קנה וחיתה הוא כמו ששמוטת ירך טריפה למרות שהיה מקרה שעשו לה שפופרת של קנה להחזיק את הירך ונתרפאה.
רב משרשיא הסביר שר"ש בן חלפתא נקרא עסקן (בוחן) בדברים כיון שרצה לראות כיצד מתקיים הפס' שלנמלים אין קצין ופרס גלימתו על הקן שלהן והנמלה שהבחינה בכך הודיעה זאת לחברותיה ואז הסיר את הגלימה והנמלים הרגוה ומכאן הסיק שאם היה להם מלך היו צריכים לקבל רשות להרגה ורב אחא בריה דרבא אמר שאין מכאן הוכחה שהרי יתכן שהמלך היה עמהם ולכן יש לסמוך על נאמנותו של שלמה שכתב את משל ביהמ"ק .
סימנים לטריפה בעודה חיה:
א. רבי :ל' יום ואמרו לו והלא הרבה טריפות מתקיימות ב-ג שנים.
ב. רב הונא וכן פסקה הגמ' בזכר :יב' חודש וכדתניא שנקבים בגולגולת מצטרפים לטמא באוהל ויש חולקים כי סתמו לאחד את הנקב ואף שהמשיך לחיות מת בחורף.
ג. בברייתא וכן פסקה הגמ' בנקיבה :כל שאינה יולדת ובגמ' א"ר הלכה טריפה יולדת ומשבחת.
ד. רשב"ג :כשמתנוונת והולכת.
אמימר. ביצים שהטילה תרנגולת לאחר שנעשתה טרפה:
א. הטלה ראשונה –אסורים, והגמ' בהמשך מבארת מפני שהיו במעיה בזמן שנעשתה טריפה, ולדעת רבינא אמימר אמר שהן בספק עד שתטיל פעם שניה שאז מותרות.
ב. מכאן ואילך –הנקיבה והזכר גורמים, והברייתא שר"א וחכמים אוסרים ביצת עוף טריפה מפני שגדלה באיסור ההינו משום ששם מדובר שהביצים נוצרו מחימום בארץ ללא זכר ואין גורם נוסף של היתר.
דף נח.
ולד בהמת טריפה:
- ר"א :לא קרב במזבח [בגמ' גם להדיוט אסור], בנטרפה ולבסוף עיברה סובר שזה וזה (איסור וגם היתר) גורם –אסור ולגירסת רבינא שהמח' בעיברה ולבסוף נטרפה הוא סובר שעובר ירך אמו.
- ר' יהושע :קרב [בגמ' גם להדיוט מותר], בנטרפה ולבסוף עיברה סובר שזה וזה גורם מותר ולגירסת רבינא שהמח' בעיברה ולבסוף נטרפה הוא סובר שעובר לאו ירך אמו.
הנ"מ מדברי רב הונא שכל בריה שאין בו עצם –אינו מתקיים יותר מיב' חודש:
א. ר"פ :דברי שמואל שקישות שהתליעה בעודה מחוברת לארץ –התולעת אסורה באכילה,התליעה כשהיא תלושה-אינה שרץ עד שתצא ותהלך על הקרקע.
ב. (נח( : תמרים בכד שהתליעו מותרים לאחר יב' חודש (שאם התליעו במחובר לא היו חיים עד אז).

דף נח:
רב :אין זבוב העוקץ צרעה בן יום ואין זבוב בן שנה והפתגמים של האנשים שנקיבת הזבוב התנכרה לזכר 7 שנים כי מצץ דם מזבוב אחר או שמשקל שישים מנה היו תלויים בעוקץ שלו היינו במושגים של הזבובים ולא במושגים שלנו.
רב הונא :מה ששנינו (בכורות מ.) בהמה בעלת ה' או ג' רגליים –ה"ז מום (אבל להדיוט מותרים) היינו כשיש לה או חסר לה יד אבל ברגל –טריפה שהרי כל היתר דומה לנטול (וכן הלכה שהרי אין חולק בזה) (וא"כ היא בעלת רגל אחד וטריפה שהיא כשמוטת ירך בבהמה) ומטעם זה הטריף רבינא בהמה שהיה לה מעי עוור כפול ואם נשפך מאחד לשני כשירה.
נמצא בה צינור של בשר:
א. בין בית הכוסות להמסס -רב הונא מר בר חייא :אינה טריפה [כמו שסבר רב אשי] שהרי אצל כל הבהמות הרועות בחוץ נמצא צינור זה.
ב. בין בית הכוסות לכרס –רב אושעיא :אין ללמוד להכשיר ממה שנמצא בין בית הכוסות להמסס [כמו שסבר רב אשי] כי לא נאמר כאן שזוהי דרך בריאתה (והוא יתר וכאילו ניטל אחד מן המעיים כנגדו).
נתן בר שילא העיד על ב' מעיים [הדורי דכנתא] שיוצאים כאחד מן הקיבה:
א. כשיוצאים אחד בראשה ואחד באמצעיתה :בבהמה –טריפה, ובעוף –כשירה.
ב. כשיוצאים במקום אחד (סמוכים) וכלין עד כאצבע –כשירה [ר' אמי ור' ואסי האם מדובר כשחוזרים ומתערבים].

משנה
א. מקרים שבהמה חולה או אכלה דברים רעים וכשירה:
1. נתרבה דמה וגרם לה לחנק.
2. נכנס עשן בגופה.
3. המצוננת
4. אכלה הרדופני (סם המוות לבהמה) או צואת תרנגולים.
5. שתתה מים מגולים .
6. התוספתא מוסיפה :הלעיטה שורש של תיעה [מכירתא (אקוניטין)]
ב. מקרים שאסורה משום סכנת נפשות:
1. אכלה סם המוות של של בהמה [בגמ' כשאכלה סם המוות של אדם היא גם טריפה]
2. הכישה נחש.
3. התוספתא הוסיפה :נשכה כלב שוטה].
עוד בנושא חולין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il