סיכום חולין דף נד-נח

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
חולין

קטגוריה משנית

852

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

משנה
המכות שהבהמה נשארת כשירה:
א. ניקב הקנה או נסדק לאורכו או כשנחסרה לרשב"ג פחות מאיסר [בגמ' והוא כדינר קורדינאה או פשיטא קטן או סלע]
ב. כשהגולגולת נפחתה ולא ניקב קרום המוח.
ג. כשהלב ניקב ולא לבית חללו.
ד. כשנשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה.
ה. כשהכבד ניטל ונשתייר ממנו כזית.
ו. כשניקבו בית הכוסות וההמסס זה לזה.
ז. כשהטחול ניטל [ובגמ' (נה.) כשניקב טרף]
ח. כשהכליות ניטלו [בגמ' (נה.) לקתה בכוליא אחת אם החולי מגיע עד למקום החריץ טריפה]
ט. ניטל לחי התחתון [בגמ' (נה:) ר"ז:לא שנו אלא כשאינה יכולה לחיות ע"י לעיטה והמראה]
י. כשהרחם שלה ניטל [ובברייתות :טרפחת, שלפוחית].
יא. חרותה [בברייתא צמקה הריאה ונתקשתה כחריות] בידי שמים [בברייתא :בידי אדם טריפה ולר"ש ב"א אף בידי כל בריה]
יב. גלודה (שנפשט עורה) לר"מ [בברייתא לפני שחזר בו] ולחכמים פסולה וכן לר"ט ואם נשתייר בו כסלע כשירה ועי' בגמ'].
גמרא
בשאר מכות שלא נזכרו במשניות [בגמ': כגון שראש עצם הירך זזה ממקומה]
- לר' יוחנן: אינן טריפה, כי הם לא מוזכרות ברשימת הטריפות במשנה מב.
- לר"ל :אינן כשירות, כי הם לא מוזכרות ברשימת הכשירות במשנתינו.
דף נד:
כשראש עצם הירך יצא ממקומו בעצם האליה:
- רב מתנא ורשב"ל הסכים עמו :טריפה .
- רבא :כשירה [וכן סובר ר' יוחנן ואינן כלולות במקרה של נטולה שבמשנה] ואם נחתך הגיד שבראש טריפה ולהלכה כשירה עד שירקיב הגיד .
ר' יוחנן לא הניח לר' חנא השולחני לקום מלפניו משום שבעלי אומנויות לא רשאים לקום מפני ת"ח בשעה שעסוקים במלאכתם אף שמחויבים לקום מפני מביאי ביכורים. ר' יוסי בר אבין רצה ללמוד מכאן שחביבה מצוה בשעתה והגמ' דחתה שאולי חייבו את בעלי המלאכה לקום מפניהם כדי שלא ימנעו להביא לעתיד לבוא.
הקושיות על ר"נ שסלע / איסר נידון כיתר מסלע / איסר כלומר שסובר "עד ולא עד בכלל"
א. מהמשנה (כלים יט' ב') "חבל היוצא מן המטה עד 5 טפחים –טהור" ומשמע חמשה כלמטה וכו בהמשך "מחמשה ועד עשרה טמא" משמע שעשרה כלמטה והגמ' מתרצת שיש לדייק שחמשה ועשרה כלמעלה.
ב. מהמשנה (כלים ב' ב') :ששיעור כלי חרס הקטנים, התחתית והדפנות שלהם היושבים שלא מסומכים לקבלת טומאה בכדי סיכת קטן ועד לוג ומשמע שלוג כלמטה והגמ' מתרצת שיש לדייק שלוג כלמעלה.
ג. (נה.) מלוג ועד סאה –ברביעית ומשמע שסאה כלמטה וכן מההמשך מסאה ועד סאתיים בחצי לוג משמע שסאתיים כלמטה, והגמ' מתרצת שיש לדייק שסאה וסאתיים כלמעלה ומה שלענין שברי כלים נאמר שהם כלמטה היינו לחומרא שא"ר אבהו א"ר יוחנן כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של של כתמים להקל.
דף נה.
רב עוירא משמיה דרבא ניקב הטחול טריפה והגמ' מקשה עליו מהמשנה סח. החותך מן הטחול והכליות אסור באכילה הא בהמה עצמה מוצרת והגמ' מתרצת שאין לדייק כן ואב"א הבהמה מותרת חוץ ממה שנחתתך.
ר' נחוניא : כל מורי ההוראות (שבא"י) פסקו בכליה שלקתה כרכיש בר פפא שטריפה ובניקב הטחול בחבל הדק שאין הלכה כרב עוירא שמטריף אבל בחלק העבה -טריפה ואם נשתייר כעובי דינר זהב כשירה.
דף נה:
אמרו בא"י: מום הפוסל בריאה-כשר בכליה כגון נקב ועל הנסיון להסיק שכל שכן שהכשר בריאה כשר בכליה הקשתה ממוגלא שכשירה בריאה ופסולה בכליה וממים זכים וצלולים ולא מסריחים שבשניהם כשירה [אבל בכליה עכורים אי מסריחים –טריפה) ורב אשי אמר שאין לדמות טריפה לטריפה.
שיעור הכליה הטריפה כשהקטינה: בבהמה דקה-עד כמו פול, בגסה- עד כענבה בינונית.
ר' זירא: ניטל לחי התחתון כשר רק אם יכול לחיות ע"י לעיטה והמראה (הכנסת האוכל לגרונה ע"י אדם).
אופן הבדיקה אם חרותה (צמקה הריאה) בידי שמים או אדם- יניח הריאה מעת לעת בקערת חרס לבנה צוננת מלאה מים בקיץ קרים ובחורף פושרים: אם הריאה חוזרת לקדמותה –היינו בידי שמים, ואם לא- טריפה.
ברייתא. משום ר' טרפון העידו שאם נפשט עור הבהמה ונשתייר כסלע –כשירה.
המקום שכשירה אם נשאר בו כסלע:
- לרב יהודה אמר שמואל :על פני השדרה כולה ור' נהוראי הסביר ברוחב סלע והגמ' נשארה בתיקו בניטל מקום השדרה וכולו קיים.
- רבב"ח :עור כסלע על כל אחד מראשי הפרקים (החוליות והפרקים של עצמות השוק והירך) והגמ' נשארה בתיקו בניטל מקום השדרה טיבורו וכולו קיים.
- לר"א בן אנטיגנוס משום ר"ל בר' ינאי :על מקום טיבורו והגמ' נשארה בתיקו בניטלו ראשי הפרקים וכולו קיים.
העור המציל בגלודה:
- לרב :כל העור חוץ מבית הפרסות.
- לר' יוחנן :אפילו עור הפרסות והמשנה בדף קכב. שממנה משמע שמקום הפרסות לא נחשב עור היא דעת יחיד ואין הלכה כמותה.
תניא. השוחט את העולה להקטיר כזית מהעור שתחת האליה ולאליעזר בן יהודה איש אבליים משום ר' יהודה גם בעור בית הפרסות, עור הראש של עגל רך ועור בית הרחם:
- חוץ למקומו –פסול ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו –פיגול וחייבין עליו כרת.
דף נו.
משנה
המומים המטריפים בעוף:
א. נקובת הושט.
ב. פסוקת הקנה (ולא אומרים הואיל וחיותו מועטת טריפה גם בניקב).
ג. כשנשכה אותו חולדה בראשה (כנגד קרום המוח אא"כ לא ניקב ורב ורב מתנא היו בודקים שלא ניקב ומכשירים ועי' בגמ' איך בודקים ונקב בלבד בגולגולת לא מטריף בעוף של יבשה).
ד. ניקב הקורקבן (סדר מעבר המזון :ושט, הזפק בו מתאחסן המזון הבלתי מעוכל, הקורקבן שם נטחן המזון, מעיים) או המעיים.
ה. נפלה לאש ונתכווצו בני מעיה [בגמ'. ר' אבהו :קורקבן, לב וכבד] ונשתנו מראיתם [ במשהו] לירוק אבל לאדום כשרים.
ו. כשדרכו עליו, הטיחו אותו בכותל, מעכו אותה ומפרכסת ואם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה [ובגמ' בתנאי שבדקו שלא נשבר חוט השדרה שלה] .
ז. תני לוי :על הטריפות שמנו בבהמה יש להוסיף בעוף גם נשבר העצם אע"פ שלא שלא ניקב קרום של מוח והגמ' העמידה בעוף של מים הואיל וקרומו רך וכן באווזים שלנו ורב מתנא הכשיר בעוף שאינו שלמים כשרק הקרום העליון ניקב].

גמרא
ר' מני :כשהקורקבן הלב והכבד של העוף הוריקו ושלקן וחזרו והאדימו –כשר שהרי הוריקו רק מחמת עשן שנכנס בהן, ואדומים שלא הוריקו –טריפה שהתברר שנכוו והעשן הסתיר זאת.ומכאן הסיק רב אשי שאין לאכול עוף שנפל לאש גם לאחר ששלקוהו והגמ' דחתה דבריו כיון שלא מחזיקים ליקוי (ללא שינוי מראה).
אופן הבדיקה לעוף שננשך ע"י חולדה אם ניקב קרום המוח:
א. רב, שמואל,לוי :מכניס ידו לפנים ולוחץ באצבעו למעלה כלפי החיך –אם המוח מבצבץ ועולה דרך הנקבים טריפה ואם לא כשירה ואין לחשוש.
ב. ר' יוחנן :לבדוק במסמר אם נתקל בנקב וטעמו של התנא הסובר כך למרות שאפשר עי כך לנוקבו ע"י בדיקה זו הוא החשש שיאכלו טריפות ורב אחא בר יעקב בדק ע" קש של חיטה . ולזעירי (אחר שחזר בו) בשם ר"ל ועוד –אי אפשר לבדוק כך וטעמו של התנא הסובר כך הוא שלא לכלות ממונם של ישראל בנקב שהמחט תנקוב בבדיקה.
ג. רב ששת בדק כנגד השמש.
ד. רב יימר שמרוקן המוח וממלא מים ואם יוצאים דרך המכה סימן שהיה נקב בקרום.
דף נו:
משנה
מכות שהעוף נשאר כשר:
א. ניקב הקנה (נקב שאינו מקיף את רוב הקנה שאין בו חסרון או שיש חסרון של פחות מאיסר) או שנסדק לאורכו.
ב. נשכתו חולדה במקום שלא מטריף (וכנגד המוח צריך לבדוק שהקרום לא ניקב). והגמ' נשארה בתיקו בניטל מקום השדרה וכולו קיים.
ג. ניקב הזפק ולדעת רבי אפילו ניטל (לא כולו אלא נשאר מספיק שהמזון יוכל לעבור לקורקבן)[הגמ' לא הכריעה אם ר' סימאי ור' צדוק הורו כרבי].
ד. יצאו בני מעיה לחוץ ולא ניקבו [בגמ'.וכשלא החזירן לגוף אבל אם החזירן טריפה שהרי ה' ברא לאדם בסיסים לאיברים ואם אחד מהם מתהפך אינו יכול לחיות].
ה. נשתברו רגליה (מתחת לארכובה ולא יצאה העצם) [בגמ' (נז.)רבא הכשיר עופות שרגליהן נשתברו בצומת הגידין <עי ציור>].
ו. נמרטו נוצותיה הגדולות ולר' יהודה אם ניטלה (הנוצות הדקות הסמוכות לבשר) פסולה [בגמ'. ר' יוחנן סובר שגם ר' ישמעאל שאמר שהנוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת העוף שהנוצה נחשבת לעור סובר כר' יהודה אבל רבא אמר לו שאפשר לומר שלענין לפגל סובר ר' יהודה כרבנן או שר' ישמעאל שלענין טריפה הנוצה לא מגינה ולכן לא נעשית טריפה].[בגמ' (נז:) לפי מה שתרגולת גידלה נוצה מחדש נוצות גדולות אי אפשר לאמר שטריפה משבחת (ואין הוכחה שתמות) .

גמרא
רבה וי"א ריב"ל :גגו של זפק [ורב ביב בר אביי הסביר דהיינו החלק הנעשה צר לכיוון הוושט] נידון כוושט (שבנקב כלשהוא הוי טריפה)
ר"מ : מהפס' "הוא עשך ויכוננך" לומדים שה' נתן לישראל את כל מה שהם צריכים :כהנים, נביאים, שרים, מלכים שנא' ממנו פינה ממנו יתד.
אדם נפל מהגג ובני מעיו יצאו וע"מ לרפאותו עשה רומאי כאילו שוחט בנו לעיניו וע"י שנאנק ונאנח נמשכו המעיים חזרה ותפרו את בטנו.
דף נז.
רבא הכשיר סל עופות שרגליהן נשתברו בצומת הגידין (מקום חיבור הגידים לגיד אחד סמוך לארכובה <עי' ציור>.
ר"י א"ר :שמוטת יד בבהמה (שעצם רגלה הקדמית נשמטה ממקום חיבורה מהכתף)-כשירה (שמוטת ירך –טריפה).
שמוטת ירך בעוף:
- ר"י א"ר וכן א"ר יוחנן וכ"פ הגמ' וכן הלכה רווחת –טריפה, שמא ניקבה הבהמה.
- רב הונא א"ר –כשירה ורב הונא אמר שבכל מקום ינהגו ע"פ מנהגם ורב שמתיר לא התיר למי שנוהג בו איסור.
שמוטת גף (עצם הזרוע בגב העוף שנשמטה ממקום חיבורה לכנף):
- ר"י א"ר :טריפה, חיישינן שמא ניקבה הריאה.
- שמואל,ר' יוחנן :צריך לבדוק את הריאה ואם לא נמצא בה סימן של נקב –כשירה.
ריאת העוף:
- לחזקיה [ע"פ הגמ'] :אם נפל העוף מהגג אין צריך לבדוק את הריאה הואיל ורוב צלעותיה מגינות עליה ור' חזקיה שאמר שאין לעוף ריאה לא היה רגיל לאכול תרנגולים.
- לר' יוחנן :ריאת העוף היא כעלה של ורד בין כנפיה (דפנות הריאה דקים ואדומים).
רב ירמיה בר אבא בדק בצומת הגידין של עוף שנפצע ברגלו כיון שהמשנה עו. אמרה שכשניטל צומת הגידין הוי טריפה ורב אמר "וכן בעוף" ולא קשה ממה שאמר "שמוטה –כשירה, חתוכה –פסולה" שאין ללמוד מטריפה לטריפה שהרי אם חותך רגלה בצומת הגידין תמות ואם חותך בירך-תחיה.

דף נז:
ריב"ל :מה שטריפה בניקב הקנה בגודל איסר האיטלקי למרות שעשו לבהמה שהקנה שלה ניקב טלאי מהקרום של קנה וחיתה הוא כמו ששמוטת ירך טריפה למרות שהיה מקרה שעשו לה שפופרת של קנה להחזיק את הירך ונתרפאה.
רב משרשיא הסביר שר"ש בן חלפתא נקרא עסקן (בוחן) בדברים כיון שרצה לראות כיצד מתקיים הפס' שלנמלים אין קצין ופרס גלימתו על הקן שלהן והנמלה שהבחינה בכך הודיעה זאת לחברותיה ואז הסיר את הגלימה והנמלים הרגוה ומכאן הסיק שאם היה להם מלך היו צריכים לקבל רשות להרגה ורב אחא בריה דרבא אמר שאין מכאן הוכחה שהרי יתכן שהמלך היה עמהם ולכן יש לסמוך על נאמנותו של שלמה שכתב את משל ביהמ"ק .
סימנים לטריפה בעודה חיה:
א. רבי :ל' יום ואמרו לו והלא הרבה טריפות מתקיימות ב-ג שנים.
ב. רב הונא וכן פסקה הגמ' בזכר :יב' חודש וכדתניא שנקבים בגולגולת מצטרפים לטמא באוהל ויש חולקים כי סתמו לאחד את הנקב ואף שהמשיך לחיות מת בחורף.
ג. בברייתא וכן פסקה הגמ' בנקיבה :כל שאינה יולדת ובגמ' א"ר הלכה טריפה יולדת ומשבחת.
ד. רשב"ג :כשמתנוונת והולכת.
אמימר. ביצים שהטילה תרנגולת לאחר שנעשתה טרפה:
א. הטלה ראשונה –אסורים, והגמ' בהמשך מבארת מפני שהיו במעיה בזמן שנעשתה טריפה, ולדעת רבינא אמימר אמר שהן בספק עד שתטיל פעם שניה שאז מותרות.
ב. מכאן ואילך –הנקיבה והזכר גורמים, והברייתא שר"א וחכמים אוסרים ביצת עוף טריפה מפני שגדלה באיסור ההינו משום ששם מדובר שהביצים נוצרו מחימום בארץ ללא זכר ואין גורם נוסף של היתר.
דף נח.
ולד בהמת טריפה:
- ר"א :לא קרב במזבח [בגמ' גם להדיוט אסור], בנטרפה ולבסוף עיברה סובר שזה וזה (איסור וגם היתר) גורם –אסור ולגירסת רבינא שהמח' בעיברה ולבסוף נטרפה הוא סובר שעובר ירך אמו.
- ר' יהושע :קרב [בגמ' גם להדיוט מותר], בנטרפה ולבסוף עיברה סובר שזה וזה גורם מותר ולגירסת רבינא שהמח' בעיברה ולבסוף נטרפה הוא סובר שעובר לאו ירך אמו.
הנ"מ מדברי רב הונא שכל בריה שאין בו עצם –אינו מתקיים יותר מיב' חודש:
א. ר"פ :דברי שמואל שקישות שהתליעה בעודה מחוברת לארץ –התולעת אסורה באכילה,התליעה כשהיא תלושה-אינה שרץ עד שתצא ותהלך על הקרקע.
ב. (נח( : תמרים בכד שהתליעו מותרים לאחר יב' חודש (שאם התליעו במחובר לא היו חיים עד אז).

דף נח:
רב :אין זבוב העוקץ צרעה בן יום ואין זבוב בן שנה והפתגמים של האנשים שנקיבת הזבוב התנכרה לזכר 7 שנים כי מצץ דם מזבוב אחר או שמשקל שישים מנה היו תלויים בעוקץ שלו היינו במושגים של הזבובים ולא במושגים שלנו.
רב הונא :מה ששנינו (בכורות מ.) בהמה בעלת ה' או ג' רגליים –ה"ז מום (אבל להדיוט מותרים) היינו כשיש לה או חסר לה יד אבל ברגל –טריפה שהרי כל היתר דומה לנטול (וכן הלכה שהרי אין חולק בזה) (וא"כ היא בעלת רגל אחד וטריפה שהיא כשמוטת ירך בבהמה) ומטעם זה הטריף רבינא בהמה שהיה לה מעי עוור כפול ואם נשפך מאחד לשני כשירה.
נמצא בה צינור של בשר:
א. בין בית הכוסות להמסס -רב הונא מר בר חייא :אינה טריפה [כמו שסבר רב אשי] שהרי אצל כל הבהמות הרועות בחוץ נמצא צינור זה.
ב. בין בית הכוסות לכרס –רב אושעיא :אין ללמוד להכשיר ממה שנמצא בין בית הכוסות להמסס [כמו שסבר רב אשי] כי לא נאמר כאן שזוהי דרך בריאתה (והוא יתר וכאילו ניטל אחד מן המעיים כנגדו).
נתן בר שילא העיד על ב' מעיים [הדורי דכנתא] שיוצאים כאחד מן הקיבה:
א. כשיוצאים אחד בראשה ואחד באמצעיתה :בבהמה –טריפה, ובעוף –כשירה.
ב. כשיוצאים במקום אחד (סמוכים) וכלין עד כאצבע –כשירה [ר' אמי ור' ואסי האם מדובר כשחוזרים ומתערבים].

משנה
א. מקרים שבהמה חולה או אכלה דברים רעים וכשירה:
1. נתרבה דמה וגרם לה לחנק.
2. נכנס עשן בגופה.
3. המצוננת
4. אכלה הרדופני (סם המוות לבהמה) או צואת תרנגולים.
5. שתתה מים מגולים .
6. התוספתא מוסיפה :הלעיטה שורש של תיעה [מכירתא (אקוניטין)]
ב. מקרים שאסורה משום סכנת נפשות:
1. אכלה סם המוות של של בהמה [בגמ' כשאכלה סם המוות של אדם היא גם טריפה]
2. הכישה נחש.
3. התוספתא הוסיפה :נשכה כלב שוטה].

חולין

ר' שמואל הרוש

חולין
סיכום מסכת חולין מו-נ
אב תשע"א
חולין
סיכום חולין דף נד-נח
אב תשע"א
חולין
סיכום חולין פט-צג
חשוון תשע"ב
חולין
סיכום דף ה-יד מסכת חולין
דפים ה-יד
תמוז תשע"א

חולין

19 דק'
חולין
חולין - דף נ"ז
הדף היומי הקצר
הרב אורי בריליאנט | כ"ב אב תשע"א
חולין
סיכום חולין פט-צג
ר' שמואל הרוש | חשוון תשע"ב
36 דק'
חולין
חולין דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ט"ו בסיון תשפ"ו
חולין
סיכום חולין דף פג-פז
ר' שמואל הרוש | תשרי תשע"ב

חולין

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב אליקים לבנון
הרב יוסף צבי רימון
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב מרדכי גרינברג
הרב יהודה מלמד
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב אליהו ברין

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו