ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חלון הזדמנויות, ב'

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"א

חלון הזדמנויות, ב'

ערך הרב סני לוי



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה

חלון הזדמנויות, ב'
הרב משה ארנרייך, אב"ד ארץ חמדה- גזית
ערך: הרב סיני לוי

המקרה
משפחת בן ארי בנו ביישובם בית חדש. בן ארי סיכמו עם דוד בעליה חברת "החלון" על ייצור ואספקת חלונות לצורך ביתם החדש עד לפני חג הפסח. בן ארי הבהירו לנתבע, שחיוני להם שאספקת החלונות תהיה לפני תקופה זו, שכן הם מתכוונים להכנס לביתם בפסח.
על רקע עובדות שתוארו בגליון הקודם – אספקת החלונות התעכבה.
בגליון הקודם דנו בהשטת עלויות החלונות הזמניים הפשוטים שהותקנו. בגליון זה נדון בתביעות נוספות שבסכסוך:
משפחת בן ארי תובעת את הנזקים שנגרמו עקב העיכוב בכניסה לבית:
קנס לקבלן שבנה את הבית על עיכוב מצידם לסיום העבודה.
העסקת שומרים זמן נוסף לשמירה על הפועלים במשך שבועיים.
הפסד ימי עבודה של התובע עקב הצורך להשגיח על הבניה תקופה נוספת.
דמי שכירות עבור התקופה בה התעכבו מלהכנס לבית.
פיצוי על עוגמת נפש.

דיון
תשלום עבור נזקים נוספים
הנימוקי יוסף1 דן בשאלה האם פועל המתחייב לעשות עבודה שהיא 'דבר האבד', מתחייב בנזקים כאשר לא ביצע את הפעולה, ואכן נגרם נזק. ולדעתו
ומיהו אם לא שכר עליהם אלא הפסיד בהמתנתם, אינם משלמים,
הסברא של הנימוקי יוסף היא, שבסופו של דבר הפועלים לא גרמו את הנזק בידיים, והזכות ל'שכור עליהם', היא מכח ההתחייבות שלהם להשלמת המלאכה.
לעומת זאת, בהגהות אשירי2 שכתב:
ואם דבר האבד שעל ידי גרמתו נעשית אבד נראה לי דחייבים לשלם כל הפסידו משום דינא דגרמי ...
השו"ע לא כתב מהו דין תשלום ההפסדים, אולם הרמ"א חו"מ (סימן שלג סעיף ו) פסק:
ואם לא שכר עליהם אחרים, אין הפועלים חייבים לשלם לו הזיקו (נ"י פרק האומנין)...ודוקא בדבר האבוד שאינו ממון, כגון מלמד או כדומה לזה, אבל בדבר האבוד של ממון, צריך לשלם לו כל הזיקו (תרומת הדשן סימן שכ"ט הגהת אשר"י)".
האחרונים נחלקו כיצד להבין את פסיקת הרמ"א:
הש"ך מכריע להלכה, שאין מחלוקת בין הראשונים, ובמקרה בו ניתן לשכור פועלים שיצמצמו את הנזק ולא עשה כן, איננו יכול לתבוע על הנזקים שנגרמו לו, אך במקרה בו לא הייתה אפשרות לפעול לביטול הנזק גם במחיר שכירות פועלים במחיר מופקע, על הפועל שלא הגיע לעבודתו לשלם על הנזקים שנגרמו לבעל הבית.
הגר"א3 כותב, שהנימוקי יוסף אכן חולק על מה שהביא הרמ"א, אך הרמ"א לא סבר כמוהו והעדיף לפסוק כהגהות אשיר"י ותרומת הדשן. לדעת נתיבות המשפט4 אין לשלם אף על נזק ממוני.

בנידון דידן, הייתה לתובעים אפשרות להזמין חלונות אחרים באופן מידי, אולם הם בחרו בשלב הראשון שלא לעשות זאת, ורק לאחר שנואשו מהנתבע החליטו לעשות זאת, על מנת למנוע את התמשכות הנזקים.

לסיכום, לאור המחלוקת בפסיקת ההלכה והספיקות הנוספים ביישום הדין בנדון דידן, הרי שמעיקר הדין לא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום על הנזקים שנגרמו.

עם זאת, שני הצדדים חתמו על שטר בוררות המסמיך את בית הדין לדון הן לדין הן לפשרה. מכח סמכות זו של בית הדין גם לפשרה, בית הדין רשאי לתת מקום לכך שלדעת הגר"א, ולדעת אחד הדיינים גם לדעת הש"ך, סביר להניח שקיים חיוב גמור בפיצוי על הנזקים. כמו כן, גם למי שסובר שחיוב זה איננו קיים, הרי זה מכיוון שאיננו מגדיר את החיוב דינא דגרמי, אלא כגרמא בנזקין, ולהלכה גרמא בנזקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים5.
מנהגו של בית הדין מדין הפשרה, להמיר את החיוב בדיני שמיים בחיוב חלקי בדיני אדם.
עם זאת, כאשר באים לדון מכוח הפשרה, על בית הדין להתחשב גם בכך, שאף שאשמת העיכוב בעבודה הינה של הנתבע, הרי שלא ניתן לומר שהתובעים עשו את כל המאמצים על מנת להימנע מהעיכוב. מה עוד שבשעת מעשה הציע להם הנתבע לעשות שאלת רב באופן מיידי, והם דחו אותה. עובדה אלו אינן משמעותיות דיין כדי לשחרר את דוד מחובותיו שבדין, אך הן משמעותיות כאשר בית הדין מחייב את דוד מכח סמכותו הרחבה על פי הסכם הבוררות, כפשרה.

לאור זאת קובע בית הדין את החיוב בתביעות הבאות:
1. חיוב הקנס לקבלן – התובעים לא הביאו כל הוכחות לחיוב קנס זה, וכשמדובר על תקופה קצרה הדבר לא מקובל. לכן הרוב בבית הדין דוחה דרישה זו.
2. תשלום לשומרים – מדובר בתשלום ברור והכרחי. בית הדין חייב מתורת פשרה סכום של שני שליש מעלות השומרים ליום עבודה.
3. תשלום חידוש השכירות – בית הדין חייב את הנתבע במחצית השכירות הנוספת שנאלצו התובעים לשלם.
4. תשלום הפסד ימי עבודה של התובע – סעיף זה איננו סעיף של נזק שנגרם, אלא של מניעת רווח, ומדובר כאן בתביעת על תשלום "שבת". תשלום זה קיים באדם המזיק את חברו בידיים. בקצות החושן6 הוכיח, שכאשר מדובר בחיוב מדינא דגרמי, לא קיים חיוב שבת. מכיוון שבנידון דידן גם לשיטה הסוברת שקיים חיוב תשלומין מן הדין על נזקים, החיוב נובע מדינא דגרמי, עולה שבהפסד ימי עבודה אין חיוב לכל הדעות. בית הדין דחה את התביעה בסעיף זה.
5. תשלום על עגמת נפש –מעיקר הדין אין מקום לחייב על כך, אולם ניתן לפשר על כך על מנת לצאת ידי שמיים. בנדון דידן, לא היתה כוונת זדון במעשהו של דוד, ועל כן, אין מקום לחייב בעגמת נפש גם מדין הפשרה.
סיכום:
בית הדין חייב את דוד עבור החלונות הזמניים שהותקנו על ידי צד ג', ואפשר לו לקחת את החלונות עצמם.
בנוסף, מכח סמכותו שבהסכם הבוררות, חייב בית דוד גם בנזקים עקיפים, בהם יש חיוב בידי שמיים. בקביעת הסכום, התייחס בית הדין גם לאשמה החלקית שבהתנגות משפחת בן ארי.
_____________________________________________________

1 ב"מ מו ע"ב מדפי הרי"ף
2 ב"מ פ"ו סימן ב
3 שם ס"ק מ
4 שם ס"ק יד
5 בבא קמא נה ע"ב נו ע"א
6 סימן שח ס"ק ב וסימן שלג ס"ק ב
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il