בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

ברכה על דברים חדשים

ברכת השמחה על הנאות קטנות - מבט אמוני; הגדרת שמחה וההבדל בין עשיר לעני; אימתי מברכים על בגד חדש? הולדת בנים ובנות - גדרי ברכותיהם השונות; הברכה על בית חדש; ספרי קודש וחול; ספק ברכות השמחה - ניתן לברך.

undefined

תשס"א
8 דק' קריאה 11 דק' האזנה
שהחיינו על הנאות קטנות
כפי שלמדנו, על כל קנייה משמחת צריכים לברך 'שהחיינו'. לכן, אדם שקנה לעצמו בגד חדש, מצווה עליו לברך 'שהחיינו', ועל ידי כך לזכור שה' הוא זה שהחייה וקיים אותו והגיעו לכך. ואע"פ שיש לאדם כבר הרבה בגדים, מאחר שבכל קנייה חדשה מתעוררת שמחה נוספת, מצווה עליו לברך. וברכה זו לא נתקנה רק על בגד חשוב מאוד, כמו חליפה או שמלה יקרה, אלא על כל בגד שיש לאדם איזו שהיא שמחה בקנייתו. כלומר, כדי לברך את ברכת 'שהחיינו' אין צורך בשמחה מיוחדת במינה החורגת מהמקובל, אלא גם על שמחה קטנה צריך להודות לה', ולברך. יש בתפישה זו הדרכה יסודית לחיים. אנשים רבים מחכים לאיזה ארוע גדול שירומם בבת אחת את חייהם, ובינתיים חייהם אפורים וקודרים. אבל אדם שמתרגל לשים לב להנאות הקטנות שבחיים, לשמוח בהם ולהודות לה' עליהם, לומד להכיר את ערכם של החיים, שלאמיתו של דבר מורכבים מפרטים קטנים בעלי משמעות גדולה, ועל ידי כך יהיו חייו הרבה יותר מלאים ועשירים בתוכן ומשמעות.

לכן אדם שקנה, למשל, חולצה, אע"פ שיש לו כבר הרבה חולצות, וגם מחירה אינו גבוה כל כך, מכל מקום, בכל פעם שקונה חולצה חדשה, מצווה עליו לברך 'שהחיינו'. אבל למשל על גופיה חדשה או גרביים, לא מברכים 'שהחיינו', מאחר שאין זו קנייה חשובה שרגילים לשמוח בה (שו"ע רכג, ו). כל זה אמור לגבי רוב האנשים, אבל אדם עשיר, שקניית חולצה אינה נחשבת אצלו למאומה, ואין לו כמעט שמחה בקנייתה, כמובן שאינו יכול לברך 'שהחיינו'; שהרי איך יוכל לומר "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", כאשר אין לזמן הזה - של קניית החולצה החדשה - שום משמעות לגביו.

הגדרת השמחה לברכת שהחיינו
אדם עני, שאפילו קנייה קטנה של גופיה משמחת אותו. האם בגלל שהוא שמח יברך 'שהחיינו', או שנאמר שבטלה דעתו אצל דעתם של רוב בני-אדם, וכיוון שאין דרך העולם לשמוח בדבר כזה, יראה זה מוזר לשבח לה', ולברך 'שהחיינו' על דבר קטן כל כך? הדבר שנוי במחלוקת. השולחן ערוך בסימן רכ"ג סעיף ו', פסק, שעל קניית דברים שאינם חשובים כל כך, כבגד תחתון וכדומה, אין לברך 'שהחיינו', אבל אדם עני ששמח בהם, צריך לברך. כי הכל לפי השמחה שאותה קניה מעוררת באדם, שאם אותו אדם שמח, עליו להודות לה', ולברך 'שהחיינו'. אולם הרמ"א חלק עליו ופסק, שהולכים אחר רוב העולם, ומאחר שבדרך כלל קנייה פעוטה כזו אינה משמחת, אין לברך עליה 'שהחיינו'. גם הפוסקים האחרונים נחלקו בשאלה כיצד צריך העני לנהוג למעשה. והואיל והדבר שנוי במחלוקת, עדיף שלא להכנס לספק ברכה לבטלה, ולפיכך אין מברכים על דבר שרוב העולם אינו שמח בו (מ"ב רכג, כג; כה"ח רכג, מה). אולם, ראוי שהעני יאמר את הברכה ללא שם ומלכות, או שיהרהר את הברכה בליבו, ויודה לה' במלים משלו, ובזה יצא במידה מסוימת ידי חובת הברכה (לדעת הרמב"ם בדיעבד יוצאים ידי חובת הברכה בהרהור).

לסיכום, שני תנאים נצרכים לברכת 'שהחיינו', א' שרוב העולם רגילים לשמוח בדבר זה. ב' שאף אדם זה שמח בו עתה. לדוגמא, כשקונים שולחן, כסאות, ארון, שמלה או חולצה, ודאי שיש לברך 'שהחיינו', הואיל ורוב האנשים שמחים בקניה כזו. ורק אדם שבאופן פרטי אינו שמח בזה, לא יברך. אבל כשקונים דבר שרוב העולם אינו מחשיבו כל כך, כמו למשל מטפחת-ראש רגילה, גרביים, או עט שאינו נחשב ליקר ערך באופן מיוחד, אפילו אם אותו אדם שמח בו מאוד, מאחר שאצל רוב העולם אין זה נחשב קניה חשובה ומשמחת, אין לברך.

זמן הברכה על בגד חדש
מועד ברכת 'שהחיינו' על בגד חדש תלוי במצבו. אם בעת הקנייה עדיין אין הבגד ראוי לשימוש, מפני שצריך להוסיף בו דבר מה, או שצריך לתקנו, אין לברך עליו בעת הקנייה, מפני שעדיין אין שמחתו שלימה, ויש לברך בשעת הלבישה הראשונה, שאז האדם שמח ביותר. ואם הבגד נקנה מוכן לגמרי, אפשר לברך עליו מיד בעת קנייתו, ואפשר גם לדחות את הברכה לשעת הלבישה הראשונה, שגם אז ישנה שמחה גדולה. והיום נוהגים רוב האנשים לברך 'שהחיינו' על בגד חדש, בשעה שהם לובשים אותו בפעם הראשונה (שו"ע רכג, ג; מ"ב סקי"ז; כה"ח סק"ל). וכן הדין לגבי קניית ארון, שיש לדחות את הברכה עליו עד לאחר שיורכב ויהיה מוכן לשימוש.

אדם ששכח לברך 'שהחיינו' בעת לבישת הבגד בפעם הראשונה, כל זמן שהשמחה על הבגד החדש לא התפוגגה, אפשר עוד לברך עליו. וכן הדין לגבי רהיטים חדשים, כל זמן שהשמחה מהקנייה לא פגה, עדיין אפשר לברך 'שהחיינו' (אשל אברהם בוטשאטש רכ"ה ג). ולעניין בגדים, כמה אחרונים חלקו על כך ופסקו, שרק במשך הלבישה הראשונה ניתן עדיין לברך 'שהחיינו', אבל לאחר שפשט את הבגד, לא יוכל לברך יותר. וכדי לא להיות כפוי טובה, יאמר את הברכה ללא שם ומלכות, ובכך יבטא את תודתו לבורא (כה"ח רכג, לא).

עוד חשוב לציין בעניין הברכה על בגד חדש, שמפני נחיצותו הרבה של הלבוש, תקנו חכמים שהלובש בגד חדש יודה לה' ויברך גם: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים". ולפיכך בעת לבישת בגד חדש יברך תחילה 'מלביש ערומים' ולאחר מכן 'שהחיינו'. ואם הוא לובש את הבגד החדש בבוקר, לא יברך 'מלביש ערומים' משום שממילא הוא עומד לברך 'מלביש ערומים' בברכות השחר, ואין לברך פעמיים אותה ברכה על אותם הבגדים. לכן יכוון בעת ברכות השחר להודות גם על הבגד החדש, ובעת הלבישה יברך 'שהחיינו' בלבד (שו"ע רכג, ד; מ"ב י"ח).

ברכה על הולדת בן
אחד הדברים המשמחים שמצווה לברך עליהם, הוא לידת בן, ומכיוון ששמחה זו משותפת לאב ולאם, יש לברך "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב". גם האב וגם האם צריכים לברך את הברכה הזו, הואיל ושניהם שמחים (שו"ע רכג, א). ואפשר שהאיש יברך ואשתו תשמע ממנו את הברכה ותכוון לצאת בזה ידי חובתה, או שהאשה תברך ובעלה ישמע את ברכתה.

לגבי הסבא והסבתא, פסק בספר חסידים, שגם הם רשאים לברך ברכה על הולדת נכדם. וכן אם נולד לחברו בן והוא שמח בזה מאוד, לדעת הספר חסידים, יכול החבר לברך ברכה על הולדת בן לחברו. אבל למעשה, כמעט כל הפוסקים חלקו עליו, ופסקו שרק האב והאם יכולים לברך על הולדת בנם. והטעם לזה, שברכת 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב', נועדו רק למי שהשמחה שייכת לו באופן ישיר, וצומחת לו מזה תועלת ממשית, כמו למשל האב והאם שבנם יוכל לעזור להם בעת זקנותם. אבל הסבא והסבתא, מאחר שבפועל הנכד לא יגדל אצלם, וכן מסתבר שאם יזדקקו לעזרה, יהיו אלו בניהם שיסייעו להם ולא נכדיהם, לכן ההלכה היא שאינם מברכים על הולדת נכדם. קל וחומר חבר, ודאי שאינו יכול לברך על הולדת בן לחברו (באו"ה רכג, ד"ה ילדה).

ברכת שהחיינו על הולדת בת
פסק השולחן ערוך חלק אורח חיים סימן רכ"ג סעיף א', שבשעה שמספרים לאדם שנולד לו בן, מצווה עליו להודות לה' ולברך 'הטוב והמטיב', וגם אשתו צריכה לברך אותה הברכה, מאחר שהשמחה משותפת לשניהם בשווה. אבל אם נולדה להם בת, אין מברכים 'הטוב והמטיב'. אלא בשעה שרואים בפעם הראשונה את הבת כל אחד מההורים יברך 'שהחיינו'. כלומר, הברכה על הולדת הבן היא על עצם ההודעה שהבן נולד, ואילו הברכה על לידת הבת היא על ראייתה הראשונה.

הטעם שאין מברכים 'הטוב והמטיב' בעת שמתבשרים על הולדת הבת הוא, מפני שרוב העולם שמחים יותר בעת שנולד להם בן. ואם כן לאחר שכבר התחיל ההריון ויחד עימו השמחה על שנשמה חדשה עומדת לבוא לעולם, ממתין הזוג לראות האם יוולד להם בן או בת. ובין שתי האפשרויות האלו, רוב האבות והאמהות מעדיפים בן, והבשורה המשמחת יותר לאחר הלידה היא ההודעה על לידת הבן, ולפיכך מברכים עליה 'הטוב והמטיב'. אבל עם זאת ברור שיש שמחה גדולה כשנולדת בת, ולכן בעת ראיית הבת בפעם הראשונה, מברכים 'שהחיינו'. ודבר זה נלמד בקל וחומר מכך שמברכים 'שהחיינו' בשעה שרואים חבר טוב שלא נפגשו עימו יותר משלושים יום, על אחת כמה וכמה שאדם שמח לראות את בתו בפעם הראשונה, ועליו לברך 'שהחיינו' (מ"ב רכג, ב).
אדם שיש לו כמה בנים והוא משתוקק שתוולד לו בת, ואכן נולדה לו בת. לכאורה נראה שלגביו הבשורה המשמחת היא דווקא שנולדה בת, ועליו לברך על כך 'הטוב והמטיב'. אולם יתכן שאין מתחשבים בדעת היחיד אלא הולכים אחר נטיית הרוב. והואיל ושאלה זו לא הוכרעה, וגם בברכת 'שהחיינו' יוצאים ידי מצוות ההודאה לה', יש לנהוג למעשה כמקובל, ובכל מקרה לברך על לידת בת 'שהחיינו'.

אגב, אם המציאות תשתנה, ורוב האנשים יעדיפו בנות על פני בנים, מן הסתם הדין ישתנה, ויברכו 'הטוב והמטיב' דווקא בעת בשורה על הולדת בת. כדאי להוסיף כאן, שכבר לפני אלפי שנים אמרו חז"ל, שרק ב'עולם הזה', החיצוני והתועלתני, נחשב האיש לבעל מעמד גבוה יותר מהאשה, אבל 'לעתיד-לבוא' יהיה שוויון, כלומר, לא רק תכונות הגבר יזכו להערכה מלאה, אלא אף תכונות האשה יזכו למלוא ההערכה. וכשהעולם ימשיך להתקדם ולהתעלות אל המדרגה המוגדרת כ'עולם-הבא', שבו החשיבות תקבע על פי הנשמה, יהיה מעמדה של האשה גבוה ונכבד ממעמד האיש, הואיל ואז תפיסת העולם שלנו תהיה במדרגה עמוקה ועליונה יותר, ויתברר לכולנו, שמעמדה של האשה מצד נשמתה נעלה וגבוה מזה של האיש. והדברים ארוכים ועמוקים, ולא כאן המקום להאריך בהם.

בית חדש
אחד הארועים המשמחים בחיי האדם הוא קניית בית או בנייתו, ולכן תיקנו חז"ל שיודה לה' על כך ויברך 'שהחיינו'. וכל זה כאשר הוא רווק, אבל אם הוא נשוי, אפילו אם הבית רשום רק על שמו, מכל מקום אם אשתו תגור עימו בבית - יברך 'הטוב והמטיב', מאחר שהשמחה משותפת גם לה. ואם הבית ירשם על שם שניהם, אף היא צריכה לברך 'הטוב והמטיב', ואפשר שתשמע את הברכה מבעלה ותענה אמן (שו"ע רכג, ג; באו"ה ד"ה 'בנה'). ואפילו אם כבר יש לו בית אחד, מכל מקום אם בכוונתו לגור גם בבית החדש, צריך לברך. אבל אם הוא סוחר שקונה ומוכר בתים, אינו מברך על קניית בתים, כשם שסוחר אינו מברך בעת שהוא קונה כלים ובגדים (ברכת הבית כד, לו).

הזמן הטוב ביותר לברכה הוא בעת קביעת המזוזה. משום שכל זמן שהבית אינו גמור ומוכן לשימוש, עדיין אין ראוי לברך עליו, וקביעת המזוזה היא סיום ההכנות לקראת המגורים (עיין רע"א רכג, ג). אמנם, יש שנהגו בעת שנכנסים לבית חדש לקנות בגד או פרי חדש ולברך עליו 'שהחיינו' ולכוון גם על הבית (בן-איש-חי ראה ו'). וכמה טעמים נאמרו במנהגם. ראשית, יש פוסקים בין הראשונים הסוברים שברכה זו אינה חובה אלא רשות, ובפועל רבים נהגו שלא לאומרה (רב שרירא גאון, רשב"א תשובה רסה). ויש מי שסובר שכיום שנוהגים לקנות את הבית בהקפה, ובמשך שנים רבות צריכים לשלם את חוב המשכנתא, אין שמחת הקנייה שלימה, ולכן אין לברך בעת הקנייה 'שהחיינו', וכן בעת שגומרים לשלם את החוב אין ראוי לברך, שאין בזה שמחה חדשה (שו"ת לב חיים ג, נב). אבל למעשה ברור שיש לברך על קניית הבית, ואפילו אדם שיש לו קשיים לשלם את החובות עבור הדירה, אין זה מבטל את השמחה על הדירה החדשה. וכן מצינו בתלמוד (ברכות נד, א), שמברכים על שמחה שעלולה לגרום אחר כך לצער (ציץ אליעזר יב, יט).

ציבור שקנו או בנו בית כנסת, יעמידו חזן שיברך בקול רם עבור כולם 'הטוב והמטיב' (מ"ב רכג, יא).

ספרים חדשים
על קניית ספרי קודש יש דעות שונות בין הפוסקים האחרונים, יש אומרים שלא יברך עליהם משום שברכת 'שהחיינו' היא הודאה על הנאה, ואילו הספרים נועדו לקיום מצוות תלמוד תורה, "ומצוות לאו להנות ניתנו". ויש אומרים שאם יש לקונה הספרים הנאה ושמחה, יכול לברך. ככלל כשיש מחלוקת אם לברך או לא, ההוראה היא שלא לברך, משום ש"ספק ברכות להקל". ואף על פי כן לעניין ברכת 'שהחיינו' על קניית ספרים, כתב בעל המשנה ברורה ש"אין למחות ביד המברך" (רכג, יג) 1 .

הקונה ספרי חול חדשים, שגורמים לו שמחה, לכל הדעות מברך 'שהחיינו'. ובתנאי שלא יהיה בהם שמץ של איסור, אלא שיהיו ספרים טובים המרבים חכמה ודעת ומידות טובות. שעל ספרים שיש בהם שמץ איסור כפירה או מידות רעות מובן שאין לברך 'שהחיינו'.


^ 1. ככלל ראוי לציין, שלדעת כמה מגדולי הפוסקים, אף שבכל הברכות כלל נקוט בידינו "ספק ברכות להקל", ולכן גם כאשר פוסקים מעטים בלבד סבורים שאין לברך על דבר מה, ננהג על פיהם. אולם לעניין ברכת 'שהחיינו' הדין שונה, ואין לחוש בה לברכה לבטלה, משום שכל יסודה של ברכת 'שהחיינו' הוא רשות והתנדבות, ואין בה אמירת "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", אלא רק שבח והודאה לה', ולכן בכל עת שאדם שמח, ראוי שינהג כמו הסוברים שצריך לברך 'שהחיינו', ואין בכך חשש ברכה לבטלה אחר שהוא באמת שמח. כך היא דעת הריב"ש בסי' תק"ה, והרדב"ז ח"א שצ"ט, וחת"ס או"ח נה, וצל"ח ברכות ס, א. אמנם רבים חלקו על יסוד זה וסברו שדין ברכת 'שהחיינו' ככל הברכות. ובכל זאת נראה שמתחשבים בדעה הראשונה, ואין חוששים כל כך לברכה לבטלה בברכת 'שהחיינו', ואם לפי רוב הפוסקים ראוי לברך 'שהחיינו', אין חוששים לדעת המיעוט.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il