ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
חודש זה הוא כהגדרת ה"אור החיים" הקדוש [על דברים כ"א, י"א (בתוספת עריכה). ודבריו מכוונים לדברי הזוהר החדש האמורים]: "החודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול", שעליו נאמר הפסוק: "'ובכתה את אביה' - זה הקב"ה, 'ואת אִמה' - זו כנסת ישראל (ברכות לה:), על אשר מעלה באביה ואִמה, ועל פרידתה מהם" (ועיין שם בהמשך דברי קודשו התואמים אף הם לזוהר חדש).
ירח ימים שהזכירה התורה, מתפרש ב"באר מים חיים" (כי תצא) באותה בחינה של ההלכה התובעת: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח" (פסחים ו:) והרי הלכה זו היא לפני כל יום טוב, כי בכל הזמנת הקדושה צריך הזמנה לה שלושים יום".
חודש אלול אף הוא בגדר "תשובת השנה, המוכן לתשובה טרם בוא השנה החדשה". וביאור הדבר הוא, כי שלושים יום עניינם ב' (2) פעמים ט"ו (15), הרומזים על "ט"ו (15) מעלות אחורנית להתרחק מן החטא, וט"ו (15) מעלות לעלות בקודש בכל מעלה ומעלה, מעט יותר, ואחר כך הוא מוכן ומזומן ראוי והגון לקבלת הקדושה והטהרה ברגל - ראש השנה".
הרמז האמור של: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואחר כן ... והיתה לך לאשה", מורה על הייחוד המושלם בתורה ותפילה בין כנסת ישראל לבין הקב"ה "שזה תכלית כל הבריאה, לתת לנשמה את כל צרכיה, בתורה ותפילה ומעשים טובים" ובכך נשלם ייעודו של חודש אלול.
הרי לפנינו כי ימי הרצון מהווים מושג כפול של גילוי הרצון, הן למעלה בייחוד השלם בין ישראל לאביהם שבשמיים, שבעקבותיו נמחלים ומתכפרים עוונותיהם של ישראל, והן למטה בהשלמת עשיית רצונו יתברך לקיים את תכלית הבריאה, ובכך תתחדש עלינו הבריאה בשנה החדשה בשלימות גילוי הרצון העליון להיטיב לנו כל הימים להחיותנו כהיום הזה ושנת גאולה באה (ע"פ ישעיה ס"ג, ד') אכי"ר.
"'ובכתה את אביה ואת אִמה ירח (חודש) ימים' (דברים כ"א, י"ג) -
זה הוא חודש אלול" (זוהר חדש, כי-תצא נח/ב)
זה הוא חודש אלול" (זוהר חדש, כי-תצא נח/ב)
המלחמה נטושה במלוא חומרתה, הטוב והרע נאבקים כאריות, לרגע קט דומה שהיצר הטוב כורע תחת משאו, נלכד ברשת, ועוד מעט יכריז שונא האדם, היצר-הרע על עצמו כי הוא מלך ומושל בכיפה. לפתע נגה אור, מקרן זוית אחת פורץ ועולה זוהרה של תורה, זו הנלמדת באימה ביראה ברתת וזיעה.
בכל יום ויום מתהלכים אנשים כסהרורים, אובדי עצה ונעדרי תושיה, מותשים וסחוטים מלחצו המר של עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם, הרודף אותם ומנסה לכבשם וללכוד אותם בחרמו, עצה אחת ויחידה קיימת: "אם רעב שונאך האכילהו לחם" - לחמה של תורה - "כי גחלים אתה חותה על ראשו", באמצעות התורה מופרת עצתו ומושבתת מזימתו, ואין לאל ידו.
"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" - נשק מכריע וחרב פיפיות, משום שעל-ידם צומחת ההכרעה. האויב הנוראי נס כל עוד נפשו בו, ואילו היצר הטוב עונד כתרה של תורה לראשו, בצאתו כגיבור חיל אשר הביס את השונא והכריע את האויב.
"כי תצא למלחמה על אויביך" - אין לך אויב גדול יותר מאותו אבן נגף ומכשול אשר שמותיו שבעה ודרכיו - תעלוליו שבעים ושבעה, אך כאשר תחגור על ירך חרבה של תורה, אזי ניצחונך מובטח והצלחתך כמונחת בכיסך: "ונתנו ה' א-לוהיך בידך ושבית שביו", תחת זממו הרע לשבות אותך בחכתו הארוכה, יעלה בידך להכניעו ולהדבירו,לבל יעז יותר להרים ראשו ולשלוח בך את ידו.
בכל ימות השנה ערוכים זה לעומת זה שני המחנות, הנשמה הטהורה סיעתה וחילותיה, ואילו בצידו השני של המתרס עומד בשחץ וגאווה, המטיל אימה, זה שיוצרו קראו רע, מלך זקן וכסיל, ואיתו עימו המוני צבאו הנשמעים לדברו, והמוכנים לעשות רצונו, לפגוע ולהסית לקלקל ולהשחית, הלה יורד ומסית, עולה ומקטרג, יורד ונוטל נשמה.
בתווך ניצב כמו מבוייש גופו של האדם, חבול ומוכה פצוע ושדוד, כתוצאה מאותה התכתשות שבין הנשמה לאויבה הזומם להכריתה, הקם עליה באכזריות לכלות ולחסל עד רדתה, כך במשך עשתי (אחד) עשרה חודשי השנה.
שונה הדבר עם בוא האורח הרם והנעלה - ירח (חודש) התשובה, הקערה מתהפכת על פיה, השפחה הרעה שזממה לרשת את מקום גבירתה, מפנה מקום לאדוניה, ואט אט מוסרת ומתבטלת הזוהמא, זו שראשיתה כימי ראשית, בבריאת האדם על הארץ והצלע אשר לוקחה הימנו, הבגדים הצועים אותם היא עוטה, שִֹמלת שִביה וכלי תלבושתה, מוסרים - מופשטים מעליה, והלבש אותה מחלצות.
אכן תור הדרור הגיע, ירח הישועה וחודש השיחרור הגיע ובא, הנשמה שהיתה שבויה בידי נוכרים, משתחררת מכבליה, גידולי הפרע שעל ראשה מגולחים מעליה, הציפורניים שהטילו אימה חלפו ואינם, תחתם מטפחת היא מראה חדש, כולו אומר כבוד והוד.
בירח זה הוא חודש אלול, תרה היא בכל נגעי בתי הנפש, בראש ובראשונה מבכה היא את צערם של אביה ואִמה - הקב"ה וכנסת ישראל, על סילוק העטרות שהיתה עטויה במורדות סיני, ואשר ניטלו הימנה בעטיו של די זהב, "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב", ואילו כעת עת-רצון עם עלות האב הרחמן והרועה הנאמן למעלה ההר,לשפוך שיח ולערוך תחן, במטרה להעביר צחן.
בחודש זה אשר שמו אלול - על שם התיור החיפוש והסיור, מידי שנה בשנה נשנה המחזה, בימי הרחמים והרצון אותם עורר אבי - חוזה, כנסת ישראל מתרפקת על דודה, רוחצת מטומאתה ומיטהרת מחלאתה, ימי ארבעים משמשים לה כמקור טהרה, להתרצות לפני קונה אישה ובועלה, להתדבק בתורתו ולהתחבר ביראתו, לדגול באהבתו ולנצור מורשתו.
כך היא עולה ומתעלה, עדי מגיע השיא הנעלה, יום הכיפורים בו הקול נשמע ממרומים: "סלחתי כדבריך" לעם עמוסים, גזע איתנים, שבט נעקדים, ונכדי איש תם יושב אוהלים, צאן מרעיתו של המשוי ממים, קהל עדת המכפר בשעירים, דבקי הנמכר בעשרים שקלים, ומנעימי זמר תהילות בן ישי.
אב הרחמים יזכור לנו ברית ראשונים, ויקיים שבועתו לאחרונים, יחיש בקרוב גאולת הבנים, ויחדש עלינו שנת שלומים, הארץ תגל והשמים יהיו שמחים לעד ולעולמי עולמים.
[נלקט ונערך מתוך "לקט מאמרים - ירח האיתנים"
(לרה"ג שלום חיים פרוש זצ"ל), עמ' ג - ד; טז; יח - יט]
קשה לך חזור בתשובה?! עשה תשובה בראשי-תיבות!
הדרישה הראשונה כשחוזרים בתשוב"ה היא:"תמים תהיה עם ה' א-לוהיך"!
חסידים מספרים על סעודה שלישית אצל רבי זושא מאניפולי בשבת תשובה. אל שולחנו של הרבי ישבו סמוכים תלמידיו, והאווירה, אווירת הימים הנוראים, היתה קודרת ורצינית. הביט רבי זושא בפני תלמידיו, ואמר להם: יודעים אתם, כל יום יפה לתשובה, כל שעה מתאימה לתשובה, ועל אחת כמה וכמה בימים אלו של "בהיותו קרוב", אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. וחייבים כולנו לחזור בתשובה. אלא מה? זה קשה! ומדוע קשה התשובה? מפני שהתשובה הנדרשת מאיתנו היא תשובה שלימה בדווקא, אי-אפשר להסתפק בתשובה חלקית.
הנה בתפילת העמידה מבקשים אנו שלוש בקשות, זו אחר זו ובשלושתן מבקשים אנו שמשאלתנו תתמלא בשלימות. כך אומרים אנו: "וגאלנו גאולה שלימה" ו"העלה ארוכה ורפואה שלימה, וכן: "החזירנו בתשובה שלימה לפניך". וכפי שאדם רוצה גאולה שלימה ולא גאולה למחצה, והוא מבקש שרפואתו תהיה שלימה ולא מקוטעת, כך התשובה שמתבקשת ממנו - תשובה שלימה היא. ואכן, זו משימה קשה. לכן - אמר רבי זושא לתלמידיו - אם קשה עלינו לעשות תשובה שלימה, הבה נעשה תשובה בראשי-תיבות!
הביטו בו תלמידיו במבט תמה: וכי ישנם ראשי תיבות לתשובה?
כן, ענה רבי זושא מאניפולי. הנה, קחו את המילה "תשובה". כל אות במילה זו מרמזת לפסוק, שהוא ערך עליון באמונת היהדות. בואו נאמץ לעצמנו כראשית-דבר את ראשי-התיבות של המילה "תשובה", ובזה נצא ידי חובת "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
ואלו הם הפסוקים המרכיבים את המילה "תשובה":
ת - "תמים תהיה עם ה' א-לוהיך" (דברים י"ח, י"ג).
ש - "שִויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים ט"ז, ח').
ו - "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, ל"ד).
ב - "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ו').
ה - "היכון לקראת א-לוהיך ישראל" (מיכה ו', ח').
בזה, אמר רבי זושא, נצא ידי חובת ראשי-תיבות של תשובה ...
מהי הדרישה הראשונה? "תמים תהיה עם ה' א-לוהיך" ...
[נלקט ונערך מתוך מאמרו של הרה"ג ישראל מאיר לאו שליט"א
(מובא בספר "בהיותו קרוב", עמ' 93 - 92)]
תשוב"ה בראשי-תיבות
"סיפר בעל ה"תניא" לנכדו בעל ה"צמח צדק" כי באחת משיחותיו, ב"שבת שובה" הסביר המגיד ממזיריטש את הפסוק (דברים ד', ל'; ל', ב'): "ושבת עד ה' א-לוהיך". ואמר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר שם "הוי"ה" שהוא למעלה מן העולמות יהיה כ"א-לוהיך", שא-לוהים בגימטריא "הטבע". כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה משיחה זו. רק הצדיק רבי זושא מאניפולי שהיה באותו מעמד אמר: אני איני יכול להגיע למעלת תשובה כזאת, על כן אחלק את התשובה לחלקים, כי התשובה היא ראשי תיבות:
ת - "תמים תהיה עם ה' א-לוהיך" (דברים י"ח, י"ג).
ש - "שִויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים ט"ז, ח').
ו - "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, ל"ד).
ב - "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ו').
ה - "היכון לקראת א-לוהיך ישראל" (מיכה ו', ח') ...
הרבי רבי זושא הבין שהמגיד אמר כאן רעיון נשגב, אבל הוא גם ידע שהרעיון הוא חזון לעתיד לבוא, והשאיפה להגיע לרום פסגת מעלת התשובה היא המחייבת אותנו להתחיל משלביה התחתונים, בהכשרתו של כל פרט ופרט למידות ומעשים טובים. רק בדרך זו של "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כ"ח, י"ב) יוכל העולם להתעלות אל שלימותו. במובן זה אין דבריו של רבי זושא חולקים על דברי המגיד אלא משלימים אותם, הנתיב אל התשובה השלימה מתחיל בתיקון חיי היום יום של הפרטים בעולם המעשה שלנו (עיין "אורות התשובה" פי"ב, סע' ו'; פי"א, סוף סע' ד')".
[הרה"ג יעקב הלוי פילבר שליט"א (מבוא ל"אורות התשובה", עמ' כט - לא)].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
