שבת פרשת בראשית
ההפטרה: "כה אמר האל" (ישעיהו מב, ה).
מברכים החודש: מר חשון
ראש חודש מר חשון יהיה ביום השישי וביום שבת קודש הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
המולד: יום חמישי לפנות בקר שעה 5, 52 דקות ו-15 חלקים.
לא אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות.

ענג שבת (270)

הרב אורי סדן

add_alert

51 - השלמת הבריאה ומיתוק הדינים

52 - עונג שבת פרשות בראשית נח תשע"ב

53 - עונג שבת פרשות בראשית נח

טען עוד

במנחה לא אומרים צדקתך. מתחילים לומר "ברכי נפשי".
יום חמישי ערב ראש חודש לא אומרים יום כיפור קטן.
יום שישי א' ראש חודש. בשמונה עשרה "יעלה ויבא". שכח ולא אמר יעלה ויבוא ואמר ברוך אתה ה' - אינו חוזר. בשחרית ובמנחה חוזר. חצי הלל. קוראים בתורה בפרשת פנחס ל-4 קרואים.

ראש חודש / המאחר לבית הכנסת בהלל
המאחר לבית הכנסת והציבור עומדים בהלל, יאמר אותו תחילה ואח"כ יתפלל (משנה ברורה תכב, טז). כל זה בתנאי שאמר קודם לכן ברכות התורה, ובתנאי שנותר זמן לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. העומד בפסוקי דזמרה והגיעו ציבור להלל - יפסיק, ויאמר עם הציבור, אבל בלא ברכה (שם במשנה ברורה). המאחר ואמר הלל עם הציבור, ואחר כך נזדמן לו מנין שבו התפלל, רשאי לומר שוב הלל בלא ברכה.

לפני מוסף חולצין התפילין .
יש דעה לחלוץ את התפילין לפני "יהי רצון שנשמור חוקיך" ב"ובא לציון". ויש אומרים לחלוץ אחר הקדיש, והמהדרין נוהגים כך (פרי מגדים).

שבת ראש חודש פרשת נח
בתפילה שחרית אומרים יעלה ויבוא. אחר התפילה חצי הלל.
מוציאים 2 ספרי תורה. בספר הראשון 7 קרואים בפרשת נח. בספר השני מפטיר בפרשת פנחס: "וביום השבת" עד "ונסכו". אם אין אלא ספר אחד - יקראו בו הכל ולא יטלטלו ספר תורה ממקום אחר.
ההפטרה: "השמים כסאי" (ישעיהו סו, א).
לא אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות.
מוסף - "אתה יצרת"
במוסף אומרים אתה יצרת במקום תכנת שבת (שולחן ערוך תכה, א). טעה ואמר 'תיכנת שבת' - אם נזכר לפני שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, חוזר ל'אתה יצרת'; ואם נזכר לאחר שכבר הזכיר את שם ה', מסיים 'למדני חוקיך' ('ברוך אתה ה' למדני חוקיך') וחוזר ל'אתה יצרת'; ואם נזכר אחרי שהתחיל 'רצה' - כשיגיע ל'והשב את העבודה' מוסיף ואומר 'ונעשה לפניך חובותינו בקרבן מוסף יום ראש החודש הזה' וממשיך בברכת 'רצה' על הסדר; ואם נזכר אחרי חתימת הברכה 'המחזיר שכינתו לציון' לפני שפתח ב'מודים', אומר כנ"ל 'ונעשה לפניך חובותינו בקרבן מוסף יום ראש חודש הזה' וממשיך 'מודים' וכו'; ואם כבר התחיל 'מודים', כל עוד לא סיים תפילתו חוזר ל'אתה יצרת' ומתפלל על הסדר; ואם כבר סיים תפילתו, אפילו לא עקר רגליו אלא כבר אמר 'יהיו לרצון... צורי וגואלי' שלפני 'עושה שלום במרומיו' - חוזר ומתפלל תפילת מוסף של שבת וראש חודש (כך פסק הגרש"ז אויערבאך זצ"ל).
אמר 'אתה יצרת' אך טעה בחתימת הברכה ואמר 'מקדש השבת' בלבד (או שאמר 'רצה נא במנוחתנו קדשנו במצוותיך' וכו'), יצא ידי חובתו.

במנחה לא אומרים צדקתך. אומרים "ברכי נפשי".

זמן קידוש לבנה: מליל שני, ג' במרחשון ועד ליל שישי י"ד בחודש.
כשמברך הברכה אינו פונה אל הלבנה, אלא פניו לכיוון שמתפללים ונותן עיניו בה ומברך, וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח), כי יסתכל בה רק פעם אחת ואח"כ אסור להסתכל בלבנה.

ליל שישי - "ותן טל ומטר". ביום חמישי בערב, ליל ז' במרחשון, בערבית מתחילים לאמר בברך עלינו: "ותן טל ומטר". שכח לומר טל ומטר וכבר אמר ברוך אתה ה', מסיים הברכה, אומר אותה באותו מקום. אם נזכר רק כשהתחיל "תקע בשופר" אומר ב"שומע תפילה". שכח גם שם אומר קודם "רצה". אם כבר התחיל "רצה" וחוזר לתחילת הברכה, דהיינו ל-"ברך עלינו". אם לאחר שעקר רגליו - חוזר לתחילת התפילה.

גשמים (ממאמרי הרב חיים זוננפלד בענג שבת)
שנינו במשנה (ברכות לג, א) "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים". ומה בין הזכרה לשאלה? פירש רש"י (שם) "מזכירין גבורות גשמים - משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ושואלין - 'ותן טל ומטר', לשון בקשה". ועל כן נקבעה ההזכרה בברכות ראשונות, שהן ברכות השבח, ואילו שאלת 'ותן טל ומטר' בברכות הבקשה. ובמשנה תענית (ב, א): "מאימתי מזכירין גבורות גשמים?... רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר". ואשר לשאלה אמרו במשנה (שם י, א): "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו - חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".
כיון שרבן גמליאל תלה טעמו בעולי רגלים, סוברים כמה ראשונים, כי לאחר החורבן בדין הוא שיבקשו על הגשמים עם הזכרת הגשמים במוצאי יום טוב האחרון של חג. אך להלכה פסקו הרי"ף והרמב"ם וכן בשולחן ערוך (סי' קיז סעיף א) כדעת רבן גמליאל: "ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון". בטעמו של דבר כתב הר"ן (על הרי"ף) ש"אפילו לאחר חורבן, לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים, כמו שעושין גם היום, ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה, שהיא היתה עיקר התקנה".
יש בדבר נפקא מינה להלכה: מה דינו של מי שאמר 'ותן טל ומטר' אחרי החג לפני ז' במרחשון? כיון שזמן גשמים הוא, דינו שאינו חוזר. אמנם גם בזמן הזה קיים הטעם של עולי רגלים, אך הקדמת הגשם אינו מפריע בזמננו להולכי דרכים (ראה הליכות שלמה למו"ר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, פרק ח, יח).

דיוקי תפילה / צבי שביט (שטרן), שילה zviaya@gmail.com
ראש חודש
בברכת החודש הנוסח המקובל בקהילות אשכנז הוא "ראש חודש (פלוני) ביום (פלוני)" - ללא המילה "יהיה". יש אמנם גם נוסח שבו מופיעה המילה "יהיה", אבל לפי רוב הסידורים (של קהילות אשכנז) לא אומרים מילה זו. ההבדל בין שני הנוסחים הללו הוא במשמעות האמירה הנ"ל. הנוסח שכולל את המילה "יהיה" נובע מהתפיסה שברכת החודש מחליפה את הכרזת ביה"ד, שקידש את החודש, ולכן אנו מכריזים מתי יהיה ראש חודש. לעומת זאת לפי הנוסח המקובל, האמירה הנ"ל מחוברת ישירות להמשך המשפט ("הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה"), כלומר אין כאן הכרזה, אלא יש רק בקשה שהחודש שאמור להתחיל ביום פלוני יחודש ע"י הקב"ה לטובה.
בתפילת מוסף אנו אומרים "ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', פרים בני בקר שנים ואיל אחד, כבשים בני שנה שבעה, תמימים ". יש להפסיק מעט לפני המילה "תמימים", כי היא מתייחסת גם לשני הפרים ולאיל ולא רק לשבעת הכבשים. כך גם לפי הטעמים. (הערה זו תקפה כמובן גם לתפילת מוסף הנאמרת בחגים).
בקידוש לבנה נוהגים שכל אחד מברך את חברו בברכת "שלום עליכם" וחברו משיב לו "עליכם שלום". משום מה רבים טועים ואומרים "עליכם השלום". כידוע, כאשר אנו מדברים על אדם שנפטר ל"ע, אנו אומרים "עליו השלום". מדוע לומר זאת לחברינו?!
לגבי הטעם לאמירת "שלום עליכם", באנציקלופדיה התלמודית (כרך ד', טור תע"ד) מובאים כמה טעמים: "ואומר לחברו ג' פעמים שלום עליך, או: שלום עליכם, מפני השמחה שקיבלו פני השכינה, או מפני שאמר תיפול עליהם אימתה ופחד וכו', אומר לחברו לא עליך אלא שלום עליך, או מפני שאמרו שמי שקידש הלבנה לא ידאג שימות באותו החודש במיתה משונה מאותו יום ואילך ולכן אומר כל אחד לחברו שיהיה שלום אצלו ולא ידאג שימות, וחברו משיב לו: עליכם שלום ".